בדיחה לא מצחיקה

הסיפור הזה היה יכול להיות מצחיק אם הוא לא היה עצוב וחמור כל כך. חברת החשמל הולכת ושוקעת בדרך הבטוחה לקריסה. המנכ"ל כבר התפטר. היו"ר שלח מכתב מחאה לראש הממשלה ומה עושה דירקטוריון החברה? מעדכן את היעדים כלפי מטה.

מה הורג את חברת החשמל? קודם כל תעריף החשמל, שאינו מכסה את הוצאות החברה. הפער בין ההוצאות בפועל להוצאות המוכרות בתעריף, עמד בשנים האחרונות על 2 מיליארד שקל לשנה וזינק במחצית הראשונה של השנה ל-4 מיליארד שקל בחישוב שנתי. כדי לכסות על הפער הזה מגייסת חברת החשמל עוד ועוד חובות וממנפת את עצמה לדעת. היום נדרשת החברה לשלם מעל 3 מיליארד שקל לשנה רק כדי לשרת את חובותיה - עוד לפני שהרוויחה שקל אחד.

בשנה האחרונה צצה בעיה נוספת שתחיש כנראה את קצה של החברה. כניסת יצרנים פרטיים לשוק ייצור החשמל פוגעת במקום הכי רגיש של חברת החשמל: מקטע הייצור, מקור הרווח התפעולי העיקרי של החברה, מאבד הכנסות בקצב הולך וגובר. בשנתיים האחרונות כבר איבדה חברת החשמל 15% משוק ייצור החשמל הפרטי ובשנתיים הקרובות תאבד עוד 15%.

אובדן ההכנסות בפועל גדול הרבה יותר משום שהיצרנים הפרטיים מקבלים עדיפות בסדר רכישות החשמל וכבר היום 40% ויותר מהחשמל הנצרך בעונות המעבר מיוצר על ידי גורמים פרטיים.

את החולה הסופני הזה היה אפשר אולי להציל באמצעות רפורמה כואבת, אבל הרפורמה בחברת החשמל מתה. שר האוצר לא מוכן שיגידו עליו שנתן שוחד לוועד העובדים הכי חזק במדינה - ומטרפד את ההבנות שהושגו עם העובדים. אם לא בהסכמה יכול לפיד לשנות דברים בכוח - אבל גם להתעמת עם העובדים הוא לא מוכן. התוצאה: תפוח האדמה הלוהט שוב יחכה לשר הבא שישב במשרד האוצר.

הגורם היחיד שלא מוכן לעמוד ולצפות מהצד בתאונת הרכבות המתקרבת והולכת הוא ועד העובדים של חברת החשמל. בוועד כבר נשמעים קולות הקוראים להגיש תביעות אישיות נגד הדירקטורים, בטענה להפרת חובות האמון והזהירות שלהם כלפי החברה. כיצד יגיבו הדירקטורים? אפשר להניח שיפעלו כפי שפעל המנכ"ל וכפי שפעלו חברי דירקטוריון לא מעטים בעבר - יניחו את המפתחות על השולחן וילכו הביתה.