טיול לסופ"ש: הצעה לטיול לא שגרתי בעמק יזרעאל

רוח קלה הצטרפה אלינו לרכיבה, ואף שהיו אלה אופניים חשמליים, שלא דרשו מאמץ פיזי מורכב, היה הליווי ראוי ונעים. צלחנו בקלות את העלייה לשולי מאגר המים ושאפנו אוויר מלוא ריאותינו. בסך-הכול טיפסנו 7 מטרים, אבל העולם נראה אחרת. במאגר המים השתקפו שמיים תכלכלים, ומסביב, כמו שמיכה משובצת, נפרס העמק מנוקד יישובים חקלאיים.

המאגר היה תחנה במסלול הרכיבה שיצא מקיבוץ רמת דוד ונע דרומה ומזרחה. התגלגלנו לצד נחל צבי שבלט בצמחייה, חלפנו בשולי בסיס רמת דוד, שאחרי הקיץ האחרון היה שקט ונטול פעילות אווירית. ראינו כרמי זיתים שחוחים מעומס פרי, מטע שקדים אחרי קטיף, ושדות כותנה, בצל, פלפל וחצילים - שהרי באזור חקלאי אנו מדוושים, במסלול יפה, על כלי ידידותי ועם חברה נעימה.

מיזם האופניים החשמליים של שירי וחיים שטיין מרמת דוד כבר כמעט בן שנה. הטיול שהם מציעים נע בשדות העמק במשך כשעה וחצי. משפחות מקבלות הדרכה ויוצאות למסלול משולט. קבוצות ילוו במדריך. לילדים יש אופניים רגילים ויש גם אופניים עם ריקשה. בקרוב יצטרפו למאגר שני רכבי גולף שיאפשרו גם למי שאינו רוצה לרכוב להצטרף לטיול (94 שקלים לאדם, 50 שקלים תוספת לריקשה או לאופניים רגילים. טל' 04-6506785).

אופניים חשמליים הפכו למוצר פופולרי ביותר, בעיר ובכפר. בספטמבר האחרון הוסדר החוק שאימץ תקינה אירופית (נהיגה מגיל 14, הגבלת מנוע עד 250 ואט, רכיבה רק בכבישים ובשבילי אופניים, והכי חשוב: מהירות הנסיעה עד 25 קמ"ש). הרפורמה הזו שמה קץ לשוק פרוע, אבל הכלי החלוצי שדרש התייחסות שכזו היה דווקא הסגוויי, שנכנס לעולמנו לפני כ-5 שנים. גם אל הסגוויי התייחס החוק, כשקבע מהירות של עד 13 קמ"ש, נהיגה מגיל 16 ונסיעה על מדרכה בלבד (ובהיעדרה גם על כביש עירוני), אולם המהפכה שביקש להוביל לא התממשה.

מהמגוון המוצע ב"רווה אתגרים" שבמושב נהלל בחרתי בסיור סגוויי. עד לאחרונה עסקו כאן בטיולי ריינג'רים, והכניסו סגוויי רק השנה. המסלול שבנו נע בשבילי עפר סביב המושב בין חלקות חקלאיות, אתרים היסטוריים ופינות חמד בטבע. אחרי תדריך ותרגול יצאנו לסיור. החוכמה בסגוויי היא האיזון, וברגע שקולטים את יכולתו פשוט נותנים לו להוביל. המרחב שפע שדות תירס וערימות חציר ששימשו תפאורה לצילום קבוצתי. ביקרנו בעין שני, נביעה קטנה וחבויה, וראינו את השדות של "לקט ישראל", חברה שמגדלת ירקות לנזקקים בסיוע מתנדבים. היה טיול מאתגר, מרתק, ואפילו מרגש. המסלול אורך כשעה, ויש גם מסלול של שעה וחצי (150-180 שקלים לאדם, טל' 077-7080299).

נוסף על חקלאות, ביקרנו גם במרכז לבידו. שם סייעו לי להפעיל שני חושים חשובים - חוש הריח וחוש הראייה. לבידו הוא מרכז מבקרים לקוסמטיקה טבעית, ויש בו סדנאות להכנת בשמים, קרמים ושמנים - איש-איש (ובדרך כלל אישה-אישה) וטעמו. המרכז עצמו מטופח מאוד, יש חנות גדולה, כיתה מרווחת (שממוקמת ברפת ישנה) וחצר יפה עם גן תבלינים ועם עצי פרי. הריחות הנעימים מכניסים לאווירה ומהלכים קסם על כל החושים. הביקור במרכז כולל קבלת פנים עם תה צמחים, הסברים וסדנה בת כחצי שעה. אפשר גם לסייר בגן, להכיר צמחי תבלין ומרפא שמהם מופקים שמנים אתריים להכנת המוצרים, ולקטוף עלעלים לתה. הרעיון כאן הוא להפיץ את הידע, וכך למדתי ששמן לבנדר מסייע לכאבי ראש, ששמן גרניום עוזר לאיזון הורמונלי, וששמן מנדרינה מיטיב עם ריכוז (סדנאות מגיל 3, 60-25 שקלים, טל' 04-6515132).

עוד מקום ששווה הצצה הוא חנות "נוסטלגיה בכפר" של הילה בצר, חנות ותיקה שכל פריטיה מיובאים מהולנד. גם במקרה הזה שימשה החנות בגלגול הקודם רפת. הילה משוטטת בשווקים, במכירות פומביות ובחנויות יד שנייה בהולנד ומייבאת משם פריטי ריהוט ואביזרים שונים. לדבריה העיצוב והסגנון ההולנדים מבוססים על מסורת ברורה שלא משתנה, על סדר וחשיבה מדויקים וקפדניים (שלא לומר יקיים) ולכל פונקציה יש כלי או רהיט ייעודי. כך מוצאים מוצרים הולנדיים אופייניים כמו הקאפסטוק - מתלים למעילים, קופסה למטליות אבק, ואפילו כלי עץ לניירות של קפה פילטר (טל' 050-7529668, פתוח בסופי שבוע).

רעבים? אנחנו קפצנו לבית זרזיר, למסעדת אל-סולטאן הוותיקה. אף שבית זרזיר הוא יישוב בדואי, באופן מפתיע רוב הפוקדים את המקום הם דווקא ישראלים-יהודים מהסביבה. אומרים שבסופי שבוע אי-אפשר להתקרב לכאן, כולם עומדים בתור לקחת קופסאות הביתה. האוכל הבדואי האותנטי מככב כאן, והוא טעים, ביתי ומשפחתי. סולטאן, הבעלים, למד בישול במטבח של אמו, ויש לו למעלה מ-400 מתכונים שאסף. כדאי לנסות שולבטה (בורגול בעגבניות), מקלובה (אורז עם עוף) או פרים (פיתה עם בשר כבש ופטריות). החומוס משובח ביותר, המחירים נוחים, ואפשר גם לקחת קופסאות הביתה (טל' 04-6514544).