לא על המילקי לבדו

דבר אחד ברור כבר - ראש העיר וראש הממשלה הבאים של ברלין לא יהיה ראעד סאלח, יליד סבסטייה שבשומרון. רעאד סאלח, שהוא כיום יו"ר סיעת הסוציאל-דמוקרטים, המפלגה השלטת בברלין, אחד משלושת מועמדי המפלגה לתפקיד ראש העיר, יצטרך לחכות. יריבו המבוגר ממנו ב-10 שנים, מיכאל מילר, גבר עליו אתמול (שבת) בבחירות הפנימיות של המפלגה, והוא יכהן בעוד כמה שבועות כראש העיר. כך אבד ללוחמים הקנאים בירידה מישראל לברלין טיעון מנצח נגד מגורי ישראלים בברלין - הטיעון שהאחראי על סיר הבשר (בעברית: מילקי) בברלין עשוי להיות פלסטיני.

אבל לא יהיה בכך כדי לחסל את הדיון הער בשאלה האם הפתגם "ubi bene ibi patria" (מקום שבו טוב לי, שם מולדתי) ראוי לשמש במקומותינו, במיוחד כש"המקום הטוב" שבו בוחרים ישראלים לגור (או לפחות מנסים לשבח אותו) הוא דווקא בירת גרמניה. יתר על כן, הדיון הזה ראוי שיימשך, אבל תוך הסבת תשומת-הלב לעיקר. לא על המילקי לבדו.

הדיבורים על רבבות ישראלים שיורדים לברלין, או לכל מקום אחר, מוגזמים עד מאוד. אבל בין שיהיו המספרים קטנים או גדולים, השאלה שצריך לשאול היא - מדוע המולדת הישראלית אינה מנסה לשפר באותם תחומים שעוררו את תשומת-הלב, בדברים שבהם ניתן לשפר. אחת הטענות שמועלות נגד ההשוואה בין איכות החיים בברלין ובין ישראל היא שישראל נמצאת במצב מלחמה, והוצאות הביטחון שלה גדולות לאין ערוך מאלה של גרמניה.

בגון דא כדאי להזכיר - לא תמיד היה כך, ואחת הסיבות לשינוי בגרמניה, מאז נחלה את המפלה ב-1945, היא שגרמניה למדה להעדיף את השלום עם שכנותיה על העוינות המסורתית. גם העוינות בין גרמניה לצרפת נחשבה בשעתה לנתון שאי אפשר להעבירו מן העולם. הם החליפו את הדיסקט. אולי ישראל תלמד לחפש ביתר מרץ את השלום, ובכך תסייע גם לעודד השקעות באיכות החיים?

שהרי זה מה שצד את עיני היורדים והתיירים כאחד: בברלין, כמו בשאר מחוזות אירופה, משקיעים בתחבורה ציבורית שווה לכל נפש. מי שגר בברלין יודע מה היתרון ברשת הרכבות (עיליות, תחתיות וחשמליות) היעילה הפועלת 7 ימים בשבוע (גם אם גם שם יש מדי פעם שביתה). מי שגר בברלין למד להעריך את יחסה של העיר ושל גרמניה בכלל לנושאי הבנייה הציבורית (תחום פעילותו של אותו ראעד סלאח), לנושאי הדיור בהשכרה ולחיסכון באנרגיה על-ידי השתתפות המדינה ביצירת בידוד טוב יותר לדירות.

מי שגר בברלין או בגרמניה לומד כיצד המדינה מאפשרת חינוך חינם עד לאוניברסיטה ועד בכלל. מי שגר שם ועוקב אחרי הנושאים הפוליטיים הגדולים מגלה עד כמה רבים המקום והכסף המוקדשים מצד אחד לחינוך ילדים בגיל הגן; ולטיפול הסיעודי בזקנים מן הצד השני. והוא לומד גם את מה שמשך את עיקר תשומת-הלב בוויכוח במקומותינו, שבסופרמרקט סל המוצרים זול יותר מהסל בישראל, ועל אחת כמה וכמה אם משווים את השכר הממוצע בשתי הארצות.

לא רק המילקי זול יותר, ולא רק המבחר של מעדני חלב גדול יותר (מומלץ: פודינג סולת במבחר טעמים), אלא גם בקבוק יין איכותי אפשר להשיג במחיר של 12-20 שקל כדי לשמח לבב אנוש. קיצורו של דבר: בלי להמליץ על ירידה יכול המידע הזה לעורר מחשבה - מדוע לא יהיה כדבר הזה אצלנו, או מה נעשה כדי שהתנאים בהכא (פה) יהיו דומים לאלה בהתם (שם)?

גם העובדה שפלסטיני יליד סבסטיה יכול להיות מועמד לראשות עיר הבירה הגרמנית, ואולי להיות ראש העיר בהזדמנות הבאה (לאחר שראש העיר הקודם נשא בגאון את השתייכותו לקהילה הגאה), ראוי שתעורר למחשבה: מה כדאי לנו לעשות כדי שאוכלוסייה לא יהודית או אוכלוסיית מהגרים לא יהודית תזכה לסיכוי שווה בחברה הישראלית? מה לעשות כדי שסובלנות תהיה מקובלת יותר מן הגזענות ומשאר צורות של הפליה ואי-סובלנות? מה לעשות כדי להבהיר שהגירה (כולל מבקשי מקלט) היא ברכה ולא קללה?

ברלין - לא שחור-לבן, אלא גוונים של אפור

גרמניה אינה מנסה לפתות דווקא ישראלים להתיישב בה, היא מנסה לשפר את הכלכלה שלה ואת המאזן האקטוארי שלה בעזרת מדיניות הגירה מסוג חדש. גם זה דבר שראוי ללמוד ממנו.

כל בר-דעת יודע שגם ברלין אינה טלית שכולה תכלת. גם שם מאיימים כוחות על השוויון, על הצדק החברתי, על הסובלנות ועל הדמוקרטיה. לא מדובר בשחור ולבן אלא בגוונים של אפור, ואלה שמנהלים בקרבנו את הוויכוח שואלים בצדק - מדוע לאפור במקומותינו גוון כהה הרבה יותר.

מבחינות רבות, ברלין היא רק משל לאירופה בכלל. כדי לזעזע ולחולל דיון נזקקים לשם הקוד "ברלין" שהוא שם בעל אסוציאציה היסטורית חריפה. ומשום שהאסוציאציה ההיסטורית כה חריפה, מי שרואים עצמם פטריוטים ציוניים מנסים להדוף את הנמשל, לא רק את המשל.

כשהם מסתתרים תחת מילת הגנאי "ברלין", הם הודפים מעליהם את החובה לחפש מדיניות אחרת, לחפש את השלום, לשמור על מדינת הרווחה, לדאוג לחלשים ולגלות סובלנות לשונים. כך הם מצדיקים ישירות או בעקיפין את הרעות החולות שעליהן יוצא לא רק קצפם של ה"יורדים".

■ הכותב הוא ראש מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית.