העניין העולמי בסין ובעיקר בכלכלה הסינית, שלא פסח גם על ישראל, נותן את אותותיו באחרונה גם בענף הספרים, עם ניסיונות מקומיים לפרוץ לשוק הסיני.
בסין, מדינה שאוכלוסייתה מונה כ-1.3 מיליארד איש, נמכרים מדי שנה 600 מיליון ספרי ילדים וכמיליארד ספרים למבוגרים.
הספרות העברית אמנם נחשבת לפורצת דרך בתחום התרגומים ללשונות העולם (מתורגמת ל-76 לשונות) אולם, כתופעה כללית, וכחלק מהתנהלות שוק הספרים העולמי, תרגום של ספרות ישראלית אינו מתבצע בהיקפים גדולים. למשל, ב-2012, שבה תורגמו, בין היתר, 9 ספרים מעברית לסינית, תורגמו 23 ספרים מעברית לגרמנית, 21 לאנגלית, 15 לצרפתית, 7 לפולנית, 5 לרומנית, 3 לשוודית ו-2 ליוונית.
נילי כהן, מנהלת המכון לתרגום ספרות עברית, מספרת על תחילת הדרך של המכון בסין: "המכון יצר את הקשר הראשון עם המו"לים המתרגמים ועם מערך ההוצאה לאור בסין כבר בסוף שנות ה-80, בתמיכה ובעידוד של משרד החוץ ונציגות ישראל בבייג'ינג. נעשתה אז עבודה יסודית, שכללה השתתפות בירידי ספרים ואירועי ספרות.
"כאשר התחלנו את העבודה מול הסינים וגם בהמשך, זכינו ליחס אוהד ומסוקרן מכל אנשי המקצוע שבהם פגשנו. יש לזכור, כי בשנים אלה ועד לעשור האחרון פורסמו בסין רק תרגומים מעטים מספרות העולם. הסדרה הראשונה של ספרי עיון מישראל שיצאה לאור בתרגום לסינית בראשית שנות ה-90, הוכתרה בכותרת: 'דע את היהודים, דע את העולם'. המוטו הזה חזר על עצמו בהרבה הזדמנויות ובשינויים מתבקשים. היהודים והישראלים מעוררים סקרנות באופן כללי ונחשבים לחכמים ובעלי תושייה".
ברשימת הישראלים שספריהם מתורגמים לסינית יש מעט הפתעות ומדובר בעיקר בכאלה שהצליחו בארץ ופורסמו בתרגום לשפות שונות: יורם קניוק, דויד גרוסמן, אתגר קרת, אורלי קסטל בלום, נתן זך, צרויה שלו, אלונה פרנקל, רות אלמוג, יהודה עמיחי וש"י עגנון. ראוי לציון במיוחד הוא אורי אורלב, שלפחות 5 מספריו תורגמו לסינית ובהפרש ניכר מהיתר - ניצב עמוס עוז, ש-23 מספריו פורסמו בתרגום לסינית.
כהן: "כאשר יצא בסין 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז, נכחתי באירועי ההשקה בבייג'ינג והייתה שם התלהבות מעוררת השתאות. גם ספריו האחרים של עוז עוררו הרבה מאוד עניין בסין".
גם עמוס עוז עצמו חולק רשמים: "בשנת 2006, נבחר ספר זה לרומן הזר הטוב ביותר של השנה בסין ואני השתוממתי על כך מאוד, מפני שזה ספר כל-כך מקומי, כל-כך ירושלמי. בביקורנו בסין, נוכחנו שיש שם התעניינות נרחבת בישראל ובספרותה, סקרנות וגם אהדה".
כהן: "ביריד הספרים שהתקיים בבייג'ינג בסוף אוגוסט 2014, היה שוב ענין רב בספרות העברית. המו"לים הסינים למדו לעקוב אחרי הצלחות בינלאומיות של הסופרים ולחפש דרכים לפרסם את השמות הגדולים.
ביריד השנה גילו המו"לים הסינים ענין רב בפרסום ספרים אלקטרוניים ונבדקות כעת מספר פלטפורמות לגבי ספרים חדשים וגם חידוש מהדורות של ספרים שיצאו לאור לפני שנים. הסינים מגלים ענין רב בטכנולוגיות החדישות שמאפיינות את תקופת המעבר בענף המו"לות בעולם.
"בשנת 2015, צפויה להתפרסם בסין סדרה של שמונה ספרים בעברית לנוער, שתיקרא 'עפיפון כחול', והמו"ל מההוצאה הרלוונטית מתכנן השקה מרשימה.
בשיחה עם שגריר ישראל בבייג'ינג, מתן וילנאי, נמסר כי השגרירות מתכננת לקיים בשנת 2015 ביתן מרשים ביריד הספרים כדי להעמיק ולעודד את הפעילות".
לכיוון המרצ'נדייז
מבין הוצאות הספרים בארץ שטרם הרימו את הכפפה, "ידיעות ספרים", היא היחידה שעושה ניסיונות לממש משהו מהפוטנציאל הסיני הענק.
"ידיעות", ולא מהיום, גם מייצרת ספרים בסין. מנכ"ל ההוצאה, דב איכנולד, רואה בכך ברירת מחדל: "אנחנו משתדלים לעשות זאת כמה שפחות, מתוך ציונות, אבל לפעמים לא עומדים בהפרשי המחירים ובלחץ זמן. זה המקום הכי זול לייצור, אבל אני מעדיף לייצר בארץ, גם בהפרש של 15% פחות. לפעמים פערי המחירים הם 50%. זה קורע את ליבי, אבל עד 20% הפרש, אני מעדיף שהייצור יהיה בארץ".
לצד הייצור, בשנים האחרונות ההוצאה מנסה יותר ויותר להתפתח גם בספרות עצמה במדינה עתירת האוכלוסין. עוד קודם היא הוציאה שם ספרים כמו "מקום תחת השמש" של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ו"אל תשלח ידך אל הנער", ספרו האוטוביוגרפי של הרב הראשי לשעבר, ישראל מאיר לאו. אבל לאחרונה, כאמור, התגברו ניסיונות החדירה לשוק הסואן.
איכנולד: "לא פרצנו לשוק הסיני. אנחנו עוד רחוקים מזה מרחק רב, אבל אנחנו עושים מאמצים לפענח אותו, כי אנחנו מאמינים בפוטנציאל הכמותי שם. אולי דרך ספרי הילדים נצליח. אנחנו עובדים שם עם אחת ההוצאות הגדולות ומנסים ליצור עמה שיתוף-פעולה גדול בילדים ונוער. ההוצאה הזו רוצה לקחת ספרים שלנו ולפתח אותם להרבה יותר מטקסטים, כי שם מפנים אותם למרצ'נדייז (דמויות שנמכרות על בסיס הספר), ולקריאה בסלולר, נושא שמפותח בסין הרבה יותר מאשר בארץ. הוצאנו שם שלושה ספרים של רינת פרימו והם נורא התלהבו.
"הסינים הם עם בעל מסורת של קריאה. כמו היהודים. הם מוצאים בנו דמיון ואני מוצא בהם דמיון מבחינה זו שלספר יש שם מקום מאוד מכובד. ברגע שנפענח ונצליח לעבוד שם, זה מאוד ישתלם. ואז זה ישתלם גם בהשקעה".
בעקבות הסוד היהודי
במקביל, נעשים מאמצים של יחידים כמו מירון ח. איזקסון עם ספרו "הרשימה הקובעת" (איורים: דני קרמן), שיצא לאחרונה לאור בהוצאת הסינית Harbin Publishing House, המפרסמת מעל 1,000 ספרים בשנה. הספר, שיצא לאור בשנה שעברה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", מגולל את מחשבותיו של תלמיד כיתה ו', במכתב ארוך שהוא כותב למורתו. איזקסון, זוכה פרס הנשיא לספרות עברית ב-2001, הוציא עד כה עשרה ספרי שירה וחמישה ספרי פרוזה. איזקסון: "הסינים מצאו בספר את מה שהם מחפשים - משהו בסוד היהודי. מאוד מעניין אותם להבין מאיפה צמחו כל הכישרונות בעם שלנו. הם חושבים שזה סביב החינוך, ההעברה של המסורת והערכים מדור לדור. אצלם יש ילד אחד - הוא ההמשך של כל המשפחה, זה כל מה שיש. כמו משחק בינארי - אפס או אחד. אז בילד הזה צריך להשקיע את הכול, ויש הרבה חשיבה איך מעבירים אליו את המסורת ומגדלים אותו שיהיה מעודכן לתקופה הזו, בעיקר בהקשר של הפרנסה. הם חושבים גם שכולנו עשירים כקורח, וכשאני אומר שאיני כזה, הם אומרים 'הוא צנוע'".
ההערכה בסין כלפי העם היהודי, הביאה את איזקסון לסיטואציה ספק הזויה: "הסינים חושבים שלכל יהודי יש עצות טובות בתחום המוסרי והעסקי. זה הימם אותי. ביום האחרון של הביקור שלי שם, הזמינו אותי לעיר herdos במונגוליה הסינית. שם הם במשבר עצום. נבנו שם בניינים ל-2.5 מיליון אנשים, והם עומדים ריקים, אלפי בניינים ענקים. הסינים פשוט לא באו לשם. הייתה שם ועידה כלכלית שבה חיפשו דרכים לפיתוח העיר. ולשם הביאו אותי, כמשורר, לתת עצות. הצעתי להם להפוך את העיר למרכז חינוכי".
גם איכנולד נתקל בתופעה כזו: "הסינים מאוד מחשיבים את היהודים. פונים אליי שאביא ספרים שהזכויות עליהם הן לא שלנו אלא של מו"לים אמריקאים, ואני מנסה לקשר בין הצדדים. כך למשל, היה עם 'הארי פוטר' ודיסני. הם מאוד סומכים עלינו. בעיני הסיני הממוצע, אנחנו בישראל לפחות 600 מיליון איש".
- אז מדוע כל-כך קשה עדיין להצליח בגדול בשוק סקרן, מתהווה ומתפתח?
כהן: "הפוטנציאל קיים אבל לא בממדים שאנחנו משערים. קודם כל השוק הענק הזה נמצא בתהליך למידה שאליו נכנס רק בשנים האחרונות כאשר החלה בסין החשיפה לספרות העולם. יש לזכור כי ההפצה בסין עדיין פועלת על-פי פרובינציות וכך גם מרבית בתי ההוצאה. לבד ממספר מו"לים גדולים וחזקים ששולטים בשוק הסיני הכללי, מרבית המו"לים מפיצים את ספריהם בעיקר בפרובינציות ורק מעט מהעותקים מופצים בשוק הכללי באמצעות סוכנות ההפצה המרכזית Xinua . בכל פרובינציה יש מערך הוצאה לאור אוטונומי איכותי. ספר ממוצע מודפס ב-5,000 עותקים בלבד".
מעבר לכך, קיימת הבעיה המוכרת בסין של אי הקפדה על זכויות יוצרים ומתן תמלוגים, למרות שבאשר לעניין זה כהן דווקא די אופטימית: "תעשיית המו"לות בסין הכירה רשמית בחוקי הקופירייט רק בשנים האחרונות ונעשה מצידם מאמץ אדיר להתנהל מעתה כשאר העולם".
קושי נוסף שקיים עדיין בשוק הספרים הסיני קשור לאופי המשטר - הוצאה פרטית לא יכולה לקום סתם כך ותרגום, למשל, דורש אישור מהרשויות. אחרי הכול, גם היום יש נושאים "אסורים", גם אם הדברים לא נאמרים במפורש.
ולבסוף, יש את עניין המחיר. כהן: "ספר עולה בממוצע 20-25 יואן, כ-4 דולר (ובספרי ילדים עוד פחות), וזה נחשב מוצר לא זול לקורא הסיני הממוצע. כאשר אתה מחשב תמלוגים על-פי פרמטרים מקצועיים מקובלים, ההכנסה שתגיע בסופו של דבר לסופר הזר, העברי במקרה הזה, היא כמעט אפסית, 32 סנט לעותק ולכן יש צורך למכור כמות גדולה של עותקים כדי להגיע להכנסה ראויה".
בינתיים נמשכים המאמצים בכיוון, בין השאר משום שסין נראית כמו תחנה בטוחה לפריצה כללית למזרח הרחוק בכלל. איכנולד: "אני מעריך שאם נפענח את הקוד הסיני, ונגיע לשיתוף-פעולה, נדע את הקוד לכל המזרח".
הספרות בסין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.