רשתות המזון לא אשמות

מאז פרוץ המחאה החברתית בקיץ 2011, רבים מאיתנו שוכנעו להאמין כי הרשתות הקמעונאיות הן-הן - ולא ממשלות ישראל לדורותיהן - האחראיות הישירות ליוקר המחיה במשק הישראלי. לרבים מאיתנו יש שלל דוגמאות פיקנטיות מחיי היום-יום על תמחור שערורייתי של מוצרי צריכה שוטפת, והדבר מביא אותנו להקיש מכך כי בעלי המניות של הרשתות הקמעונאיות מתעשרים על חשבוננו.

בשנים האחרונות אכן נהנו הרשתות הקמעונאיות המובילות מרווחיות מדושנת וריפדו את כיסיהן על חשבוננו. אולם בשנים האחרונות הרווחיות המצרפית של הרשתות הקמעונאיות במדינה רושמת צניחה חופשית. חריגים דוגמת הרשת של רמי לוי, אשר מצליחים לפרוח בתנאים עסקיים מורכבים, אינם משנים את תמונת הרווחיות הענפית הכוללת.

ענף הרשתות הקמעונאיות זוכה לייצוג ענפי יוצא דופן בבורסת תל-אביב, מה שמספק לנו אופציה זמינה למעקב אחר תוצאות ענף זה. רשימת הרשתות הקמעונאיות הנסחרות בבורסה לניירות ערך המקומית כוללת את שופרסל, מגה קמעונאות, רמי לוי, ויקטורי, טיב טעם וקוסט 365.

על אף התמחור השערורייתי בקטגוריות מסוימות של מוצרים, נתוני הרווחיות הענפיים המצרפיים העולים מן הדוחות הכספיים של הרשתות הקמעונאיות הם עלובים, ומלמדים כי כל הרשתות הקמעונאיות הציבוריות גם יחד רשמו במחצית הראשונה של שנת 2014 רווח תפעולי מצרפי שלילי - של מינוס 700 אלף שקל. זאת כאשר מחזור ההכנסות המצרפי במחצית הראשונה של 6 הרשתות הציבוריות, שלהן כ-600 חנויות ברחבי ישראל, הסתכם בסכום עצום של 11.1 מיליארד שקל. כך שבשורה התחתונה, ענף הרשתות הקמעונאויות מפסיד הרבה כסף ברבעונים האחרונים.

אמנם השנה ההפרשה החד-פעמית הגדולה של שופרסל למטרת התייעלות מטשטשת במידה מסוימת את התמונה הענפית המייצגת, אולם התמונה אשתקד, בשנת 2013, לא הייתה שונה באופן דרמטי. הרשתות הקמעונאיות הציבוריות רשמו הכנסות ענק של 23.4 מיליארד שקל, אך רווח מצרפי של 261 מיליון שקל בלבד.

הפרדוקס הוא שהרשתות הקמעונאיות שאליהן רובנו מעבירים מדי חודש 15%-20% מהכנסתנו, מתקשות להרוויח מן הנתח העסיסי המועבר אליהן על-ידינו.

גם אם יש מי שיטען כי הנהלות החברות מושכות משכורות-עתק, ולפיכך הרווח המצרפי הענפי מוטה כלפי מטה - מתברר כי גם אם נוסיף לרווח המדווח את שכר המנהלים השנתי העודף בכלל הרשתות, תמונת הרווחיות הענפית לא תשתנה באופן מהותי.

מהמספרים ומנתוני הדוחות הכספיים עולה כי הרווח של הרשתות הקמעונאיות רחוק מלהיות "רווח חזירי", אלא מדובר ברמת רווחיות המטילה צל כבד על עתידן של חלק מן הרשתות בענף זה. ולראיה - כוונתו של בעל השליטה ברשת הקמעונאית הצעירה קוסט 365, רמי שביט, לעצור את הדימום הכספי ברשת ולסיים את פעילותה העצמאית.

למי שמפקפק במצב הדברים האמור להוות סכנה ליציבות הרשתות הקמעונאיות, נזכיר את קריסתה של קלאבמרקט, שהייתה רשת הקמעונאות השלישית בגודלה בישראל בתחילת שנות האלפיים. הבעיה היא שקריסה של רשת קמעונאית גדולה תקטין דרמטית את התחרות הענפית, וכך נמצא את עצמנו משלמים שוב מחירים מופקעים.

ניתן להסביר את הרווחיות העלובה של הרשתות הנ"ל בתחרות העצומה והמתעצמת, בעליית שכר המינימום, התייקרות המים, החשמל והארנונה, התייקרות דמי השכירויות, ומעל כל זאת ביעילות נמוכה ובקריאת שוק לקויה של הנהלות הרשתות הקמעונאיות הגדולות.

נכון שהרשתות הגדולות נדרשות להתייעלות ניכרת, אולם התייעלות זו פירושה בראש ובראשונה סגירת סניפים מפסידים ובעלי רווחיות זניחה, פיטורי אלפי עובדים ופגיעה בספקים. לא בטוח כי אלה המאיצים ברשתות המזון "להתייעל" חפצים בתוצאה העגומה של פיטורי אלפי עובדים. אולם זו דרכה של התייעלות.

נאמר זאת כך: בנתונים הנוכחיים, גם אם הרשתות הקמעונאיות הציבוריות יופעלו ללא כוונת רווח ועם מנהלים מתנדבים, וישיגו רווח נקי שנתי חלומי של כ-2.5% מן המחזור - הצ'ק השנתי הרעיוני שיועבר לציבור הרחב לא יעלה על 500-600 מיליון שקל בשנה.

כדי לסבר את האוזן לסכום זה - העלאת המע"מ אשתקד ב-1% נטלה מכיסינו כ-5 מיליארד שקל בשנה; ביטול קצבאות הילדים נטל מן הציבור כ-4.5 מיליארד שקל בשנה. אלה סכומים עצומים יחסית לרווחיות הרשתות הקמעונאיות בישראל.

הסיבה ליוקר המחיה היא שונה. התייקרות מחירי הדיור, עליית הארנונה, עליית מחירי החשמל והמים, התייקרות הדלקים, קיצוץ רב-שנתי בהוצאה האזרחית של הממשלה אשר מאלץ אותנו לממן את החסר מכיסנו, שירות ציבורי מנופח לעיתים עם שכר-עתק ועוד, ובמקביל הקיפאון הרב-שנתי בשכר הממוצע במשק - הם האחראים ליוקר המחיה.

כלומר, רשתות המזון, על כל חטאיהן במהלך השנים, הן רק מטרה ודמות נוחה לפריקת הזעם הציבורי המוצדק על יוקר המחיה המאמיר.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי בקבוצת איילון.