ניתוח "גלובס": אנשי כיל והחברה לישראל איימו - וניצחו

ששינסקי 2 מתגעגע לששינסקי 1. ראשי החברה לישראל - עידן עופר וניר גלעד - למדו היטב ולעומק את הטעויות הקשות של יצחק תשובה וחבורת הגז הטבעי שלו שנלחמו בששינסקי 1 באופן שביזה אותם והפך אותם למוקצים בעיני הציבור. כך קרה שמלחמת החברה לישראל בששינסקי 2, שהמלצותיה אמורים היו לשקף "ערכים של 'צדק חלוקתי' ו'צדק חברתי' בחלוקת משאבי הטבע המוגבלים של המדינה...", כפי שכיוון שר האוצר יאיר לפיד שמינה אותה, הייתה לגמרי אחרת: שקט ציבורי והרבה רעש, זריעת אימה ובהלה בפנים - בוועדה, בלשכות השרים, בממשלה, בכנסת במרכזי המפלגות וארגוני ההסתדרות.

כך קרה שאנשי החברה לישראל-כיל, אחרי ששנים רבות שיחקו עם התמורה לציבור וחילקו את מיטב הרווחים בינם לבינם, הפעילו את כל מה שיש להם. החל מהמנכ"ל רב-הנגישות והקשרים האישיים, דרך אנשי קשר למקצועותיהם וקשריהם ועד לאיומים על עתיד התעסוקה של עובדי החברה שנשלחו בהמוניהם לכנסת מלווים בצלמים, ואיימו שהנה הנה הנגב הולך, ים המלח נגמר והפוליטיקאים האלה כבר לא ייבחרו לעולם...

לאיים זה כדאי. ללחוץ זה משתלם. התוצאה של פעילות החברה לישראל-כיל הייתה שחברים בוועדה משכו לכיוונים שונים ומשונים. חלקם לא ממש שקופים כיאות. היום הם גאים על כך שהצליחו להגיע ל"קונצנזוס". האם אפשר לכנות מסקנות והמלצות שיש להן כל כך הרבה מתנגדים מבפנים קונצנזוס?

א. דעת מיעוט של שני מנכל"ים, אורנה הוזמן בכור ועמית לנג, יחד עם פקיד בכיר במשרד האנרגיה, שדחפו ודוחפים לכיוון עוד ועוד ויתורים והטבות לכיל והחברה לישראל; ב. עמדה תמוהה שהוצגה היום על ידי פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית, בראיון ל"בלומברג" לפיה היו "טעויות חישוביות" של הוועדה בדוח הביניים אשר עלולים לפגוע לדעתו בתמרוץ לבצע השקעות נוספות. "לא הבנו את ההשלכות של חלק מהדברים שהצענו על הרווחיות של תעשיות מסוימות, לא רק כימיקלים, אבל גם כן", אמר קנדל; ג. דעת מיעוט של החשבת הכללית הממונה על נכסי המדינה, רואת חשבון, מומחית למסים, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שבעצם אומרת: תוכנית המיסוי המוצעת על ידי הוועדה לשיתוף הציבור ברווחי משאבי הטבע שלו מים המלח מסובכת, לא ישימה, לא אפקטיבית, עד כדי כך שהמדינה עוד עלולה להפסיד יותר כסף ממה שהיא שהפסידה עד היום. לכן, כך עולה ממה שעבאדי-בויאנג'ו כתבה, נכון לפשט את הדברים. להסדיר אותם אחרת. ואנחנו נוסיף: לקבוע כללים שישאפו להמעיט כמה שאפשר את היכולת של החברה לישראל להמשיך לבצע "תכנוני" ואפילו "תחמוני" מס שיביאו את חלקו של הציבור בנכסיו לרמות עלובות.

הסיכום הסופי כפי שהוצג היום הוא כזה שיש בו יותר ויתורים, ריכוך ותירוצים, והבעיה הכי גדולה - וכל אחד מחברי הוועדה והשרים יודע זאת היטב - היא שזה לא ייגמר בזה. הדוח על הצעות החוק שבו יעברו לשרי הממשלה שעליהם מופעל לחץ פוליטי כבד, שימשיכו לרכך אותו מטעמים שלהם; אחר כך זה יגיע לחברי הכנסת שבלי ספק יתנו את הטאץ' הפוליטי-אישי-כלכלי שלהם, שלפי איך שהכנסת נראית יביא לריכוך נוסף. התוצאה הסופית תהיה - רכיכה. מין יצור חסר חוליות, חסר משמעות, שהחברה לישראל תעשה בו מה שהיא רוצה, וספק רב, אם בכלל, יגדיל את חלקו של הציבור ברווחים ממשאבי הטבע שלו.

דבר אחד בטוח: עם מסקנות והמלצות כאלה לא תהיה ולו שארית של "צדק חלוקתי" ו"צדק חברתי". איפה יובל שטייניץ וששינסקי 1 - ואיפה יאיר לפיד עם הששינסקי 2. לא אותו שר, לא אותו ששינסקי, לא אותו כוח פוליטי, לא אותה ממשלה, לא אותו קשר עם ראש הממשלה. חבל.

נראה כי בהלה אחזה בחברי הוועדה נוכח גל הירידה העולמית במחירי האשלג, שהוא המרכיב המרכזי ברווחיות העתק של כיל והחברה לישראל, ולכן גם הנושא המרכזי בעבודת הוועדה. אבל היו שנים אחרות וארוכות שהמחירים זינקו ונשארו בשמיים, הרווחיות שגשגה, אבל חלקו של הציבור היה עלוב במיוחד. כדי להבין את עוצמת חלקו של האשלג בסיפור הנה משפט אחד מדעת המיעוט של החשבת: "במונחים מוחלטים הרווח התפעולי ממגזר האשלג בשנת 2013 הסתכם בכ-740 מיליון דולר מתוך רווח תפעולי כולל של 1.101 מיליון דולר".

נתון נוסף של הוועדה מראה כי על אף שחלקו של מגזר האשלג בהכנסות כיל הוא רק 32.3%, הרי הוא מהווה 67% מרווחיה. וכדי להבין שאין לזה שום קשר ליכולת הניהולית המהוללת של מי מאנשי כיל והחברה לישראל, נוסיף עוד ציטוט, הפעם מחוות הדעת של אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 73): "בדיקת הוועדה העלתה כי רווחיה של מי"ה (מפעלי ים המלח) בשל מכירת האשלג קפצו באורח דרמטי בשנים האחרונות, בעיקר בשל עלייה חדה שחלה ברמת המחירים העולמית של האשלג. הזינוק החד ברווחים נובע ממבנה השוק והתנהלות של חלק מהשחקנים הדומיננטיים בו ואינו קשור לפעולותיה של מי"ה עצמה".

לכן, שאלה מרכזית היא האם ההמלצות של היום הן אכן כאלה שיבטיחו את חלקו הראוי של הציבור בנכסיו, לא רק בימים של ירידה במחירים בעולם אלא גם בימים בהם מחיר האשלג ישוב לזנק, שכן התחום מאופיין בתנודתיות רבה. על כך אין תשובה ברורה בדוח. אפשר שהחברים בחרו להתעלם מזה. מה שמשאיר אותנו עם עמדת המיעוט הישימה וההגיונית של החשבת הכללית שבמרכזה: אל תתעסקו עם הכסף הקטן, תשחררו את מס היסף מהמגנזיום והברום, לכו ישר לכסף הגדול - לאשלג. אם כיל מוציאה ממנו כזה רווח - גם לציבור מגיע, ובטח שלא פחות.

הנה ממצא נוסף מחוות הדעת של ליכט: בשנים 2005-2012, בהן חלה העלייה במחירי האשלג, עלה ממוצע הדיבידנדים שחילקה כיל לבעלי המניות שלה פי 10! (ממוצע של 53 מיליון דולר בשנים 2000-2005, מול ממוצע של 517 מיליון דולר בשנים 2005-2012). לעומת זאת, חלקה של המדינה-הציבור עלה בפחות מפי 3 בלבד! (2000-2005 עמד ממוצע התמלוגים של מפעלי ים המלח בגין הפקת האשלג על 17 מיליון דולר, בשנות הגאות, 2005-2012, עלה ל-59 מיליון דולר). האם המלצות הוועדה מונעות את חזרתה העתידית של התופעה המכוערת והנצלנית הזו? לא בטוח.

מה שמוביל אותנו לאחת ההמלצות המביכות ביותר של ששינסקי 2 להפחית את התמלוגים מ-10% ל-5%. כמובן שיש לזה טיעונים, ניסוחים ומשפטים יפים ומתוחכמים, אבל בפועל זו סטירת לחי לציבור. אם נצטט מדעת המיעוט של עבאדי-בויאנג'ו שמתייחסת לשינויים העולמיים במחירי האשלג, נבין שזה הרבה יותר בעייתי מכפי שזה נראה. "... ברמת מחירי האשלג היום קיימת סבירות, שלא ניתן להגדירה כמבוטלת, שסה"כ ה-GT (Government Take) - ס.ק.ל) ממגזר האשלג עשוי לרדת לרמה נמוכה יותר מהקיימת היום (בעיקר עקב הפחתת התמלוגים מ-10% ל-5%)". ואחרי כל זה הוועדה קובעת שבעוד שהוראת החלת מס היסף תתחיל ב-2017, הרי התמלוגים ייחתכו כבר השנה.

2030: סוף הזיכיון

החברה לישראל עושה ותעשה הכול כדי לגרום לשרים ולפקידים שיבואו לבקש, להתחנן, בפני עידן עופר לקצר את מועד הזיכיון שמסתיים ב-2030 ולסיים אותו בהקדם. יש גם לא מעט אנשים בתוך הממשלה שכבר מסייעים בידם להגיע לזה. עידן עופר לא מבקש - אנשיו רוצים שיבקשו ממנו. האמת, היה נחמד לסיים את הסאגה שבקשר הכלכלי-פוליטי המעוות עם משפחת עופר, הבעיה היא שפרידה מוקדמת ולא מתוכננת נכון עלולה להניב לבעלי החברה לישראל עוד "בוננזה" כבדה, שוב על חשבון הציבור. אחרי הכול, כבר הוכח שהעובדים של עופר יותר מתוחכמים מעובדי המדינה. או שאולי יש להם פחות גבולות.

בשלב הנוכחי, אחרי ויכוח מתמשך בתוך הוועדה, שכמה מחבריה נבהלו במיוחד מאיומי החברה לישראל להפסיק את השקעותיה בגלל התקרבות מועד תום הזיכיון, הוחלט שהחשכ"לית - בהיותה הממונה בחוק על נכסי המדינה - תעמוד בראש ועדה שעד מרץ 2015 תגבש את שיטת החישוב הכספי של החזרת הזיכיון למדינה. כמה המדינה תשלם לבעלת הזיכיון עבור השקעותיה. אם, ורק אם, תהיה הסדרה מוקדמת סבירה, הגיונית ושאיננה מנצלת את חלקו של הציבור, אפשר יהיה להתחיל לדבר על קיצור מועד הזיכיון. ואז נגיע לשאלה: האם ראוי, למרות כל הבעיות, שמשאב טבע כזה קריטי יינתן בבלעדיות מלאה בידיה של חברה עסקית אחת ויחידה.

 ששינסקי

 ששינסקי