הלב היהודי יכול לצאת לחופשה

בכל פעם שמדינת ישראל על רופאיה, מחלציה, חייליה ואזרחיה עושים מעשה שמציל נפש כלשהי, לא משנה אם הוא יהודי, מוסלמי, נוצרי, מבקש מקלט או סורי, בהריסות שאחרי רעידת האדמה בטורקיה, או אחרי הצונאמי בתיאלנד, ליבי מתרחב מגאווה שאני משתייכת לעם מיוחד, שבעת צרה מוכן לעשות הכל כדי להטיב עם אדם באשר הוא אדם.

אבל במקרה של איסמעיל הנייה, הלב היהודי הרחום יכול מצידי לצאת לחופשת התרעננות קצרה. הנייה שייך למעט האנשים בעולם שלא ראויים לגילויי אנושיות עילאית כאלה.

לפני שבועיים הובהלה בתו של הנייה לבית החולים איכילוב, לאחר הסתבכותו של ניתוח קיסרי, שהביאה לדימום קשה ורופאי בית החולים הצילו את חייה.

מכל המקומות בעולם, בחר הנייה, ראש ממשלת חמאס, לשלוח את בתו דווקא למדינה הציונית , שאותה הפציץ ללא רחם לפני חודשיים, ולא, למשל, לבית החולים בטורקיה או בקטאר. ככה יצא שאזרחי ישראל, שמחכים שבועות לניתוח, בגלל סוגים שונים של טיפולי חרום כאלה, צריכים לממן את הטיפול לבתו של עוכר ישראל.

יהיו כאלה שיגידו, שלעובדה שדווקא בתו של הנייה התאשפזה לחמישה ימים בבית חולים ישראלי, יש חשיבות הסברתית יוצאת דופן, חשיבות אישית ממדרגה ראשונה ואפילו חשיבות מדינית.

איזו חשיבות הסברתית בדיוק? שאנחנו טובי לב באופן מוגזם, שהגשנו בשקיקה את הלחי השניה כדי לזכות באיזשהו קרדיט שמדינות העולם במילא לא נותנות לנו? עבור פרסום רגעי שימחק ברגע שחייל צה"ל ישתעל ליד פלסטיני?

ומה בעניין המדיני? האם אפשר להעלות על הדעת שבגלל הטיפול המסור של רופאי ישראל, הניה יתקע בפיו ענף של זית ויהפוך ליונה צחורה? הרי הוא שבוי באידיאולוגיה קיצונית ונוקשה, אותה הוא ימשיך לשרת גם כשהוא מנהל מו"מ על ההסדרה בעזה אחרי צוק איתן, גם כשבתו קרוב כל כך לת"א.

ואפרופו צוק איתן, בואו נדבר לרגע על הזווית האישית. לפי תאוריית האנושיות הבסיסית, אמור ליבו של הנייה להתרכך בעקבות הצלת חיי הבת, מה שיכול לגרום לו, למשל, להחזיר את חלקי גופות החיילים. כל זה יכול היה להיות נכון, אם ראש ממשלת חמאס כבר הוכיח, בעבר, שהוא ממש לא מעניק משמעות מיוחדת לטיפול שלנו בבני משפחתו, לאחר שאשתו ונכדתו טופלו בעבר בישראל והוא רק העמיק את האחיזה באג'נדה שלו נגדנו במהלך השנים האלה.

האם הנייה הנכבד היה מעלה על דעתו לנצור אש, אם היה יודע שדניאל בן הארבע, תושב נחל עוז ז"ל, עלול להיפגע מפגז שירו לוחמיו? התשובה היא, לא, חד משמעית. ילד מת בן ארבע לא היה משנה לו את התכניות.

למען הסר ספק, אני מוכנה שכל תושב עזה באשר הוא, סורי כזה או אחר, ירדני, קטארי, או כל מי שמערכת הרפואה הישראלית יכולה להציל, יוטס לבתי החולים שלנו, כי ברור לי שכשיראו באיזו אהבה הטיפול הזה ניתן, הם ישנו את דעתם על ישראל.

במקרה של הנייה, שאת ביתו הפצצנו לא מזמן, להזכירכם, כנראה בגלל סיבה מוצדקת, אפילו אם נציל את חייו שלו, זה לא יקרה.