הבמאי הרוסי אנדריי זוויאגניצב: "רוסיה לא תהפוך לאיראן"

רבים מן המתמודדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, ביניהם הסרט הישראלי "גט" של רונית ושלומי אלקבץ, עשויים למצוא את עצמם בעמדה בעייתית מול יצירת המופת החדשה של הבמאי הרוסי אנדריי זוויאגניצב - "לוויתן". זוויאגניצב ("השיבה", "ילנה"), בן ה-50, מגיש יצירה קודרת ומטלטלת, שהיא במידה לא מבוטלת מעין כתב אישום חסר הנחות נגד השחיתות השלטונית ברוסיה, ואולי אף כנגד הגורם האנושי - בני האדם באשר הם. השאלה המעניינת בהקשר זה, היא כיצד שרד הסרט את הצנזורה הרוסית, זכה בתמיכה ממסדית (כ-30% אחוזים מתקציב הסרט) וכעת גם ייצג את רוסיה לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

את זוויאגניצב פגשנו בשבוע שעבר, עת התקיים פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. האחרון היה בכיר האורחים בפסטיבל, או ליתר דיוק: האורח הבכיר היחיד (למרבה הצער, זו אחת ההשלכות המיידיות של "צוק איתן"). "לוויתן" היה אחד העוגנים של הפסטיבל, והביקוש הרב שעורר הסרט הביא לכך שהתקיימה עבורו הקרנה נוספת. לזכותו של הפסטיבל ייאמר כי לאורך השנים הקרין את כל סרטיו של הבמאי, מה שלבטח סייע להבאתו ארצה. מה שסייע לא פחות הוא המפגש המוקדם של זוויאגניצב עם השחקנית הישראלית אסיה נייפלד (ראו מסגרת). השניים הכירו במהלך פסטיבל סרטים בינלאומי, לאחר שזוויאגניצב צפה בסרט בכיכובה והתרשם עמוקות. נייפלד היא שתיווכה בין הבמאי לבין פסטיבל חיפה, ובזכותה הבטיח האחרון את הגעתו. נייפלד שימשה כמלווה וכמתורגמנית של זוויאגניצב לאורך כל הפסטיבל ובמסיבת העיתונאים שנערכה לכבודו, כשהופנתה אליו השאלה הפרובינציאלית - מדוע לנוכח העובדה שבמדינת ישראל יש למעלה ממיליון וחצי אזרחים ממוצא רוסי, אין הוא שוקל לביים סרט בארץ, הוא ענה: "השאלה שצריכה להישאל היא מדוע במאים ישראלים לא מלהקים לסרטיהם שחקניות כמו אסיה נייפלד".

אמירה אמנותית

במסיבת עיתונאים שנערכה לכבודו בפסטיבל, זוויאגניצב סיפר כי נחשף לפרסום בעיתון אמריקני אודות מכונאי שהפעיל בית עסק קטן, שיום אחד מצא את עצמו נלחם מול החלטה שלטונית מושחתת ואכזרית, שלפיה הוא מנושל מאדמתו. זוויאגניצב העתיק את הסיפור לעיירה ברוסיה, שבה ראש העירייה הוא פוליטיקאי מושחת, אלים ומסוכן, שהתמונה היחידה המתנוססת אצלו במשרד היא של ולדימיר פוטין. בסצנה אחרת, חבורת גברים יורה להנאתה בתמונות של סטאלין ולנין. לשאלה - איך הצליח לא להרגיז אף אחד במסדרונות הקרמלין, ענה זוויאגניצב, שיודע דבר או שניים בפוליטיקה, כי לא מדובר באמירה פוליטית, אלא באמירה אמנותית. מאוחר יותר אף הוסיף: "אחת הכוונות של המשטר ברוסיה הוא מלחמה בשחיתות. אני חושב שהסרט עונה לחלוטין לדרישה הזו".

- ובכל זאת, זה לא מובן מאליו שסרט כזה, שיש בו ביקורת פוליטית לא חבויה, ייצג את רוסיה בהתמודדות על האוסקר. איך לדעתך זה קרה?

"הסרט הוא יצירת אמנות. זה סיפור אנושי, קודם כל. יותר משהוא מספר על התנאים הפוליטיים ברוסיה, הוא מספר על טבע האדם. כך שהאמירה היא לא פוליטית, כמו שהיא אמירה אמנותית".

ברם, זוויאגניצב מספר כי שר התרבות הרוסי הבטיח לו אישית כי הסרט יעלה במקביל בכ-1,000 בתי קולנוע. מצד אחד, אומר הבמאי, זה מחמיא. מצד שני, ייתכן ולא יהיה מספיק קהל כדי למלא כל כך הרבה אולמות, כך שהסרט עלול לרדת מהר - ואולי זו כוונתו הנסתרת של השר, הוא אומר בחיוך, ונזכר בשיחה שקיים עם קהל יום לפני, שבה אמר אחד הצופים המקומיים כי החיבור של ההון-שלטון קיים גם בישראל.

- עד לא מכבר רוסיה הייתה מדינה לא דתית. בסרט הכנסייה צוברת כוח רב דרך מעורבות בקהילה, ובעיקר בחיבור הציני שלה עם השלטון. אתה מזהה בהתחזקות הדת סכנה לחברה הרוסית?

"הכנסייה ברוסיה מתחזקת. זה אחרי שבמשך 80 השנים האחרונות גינו אותה. היחסים הם תמיד מעגליים. התחזקות, היחלשות, ואז שוב התחזקות. היא מתחזקת, אבל פה זה יעצור. רוסיה לא תהפוך לאיראן. זה לא יקרה".

- אתה אדם מאמין?

"אני נוצרי. זו התרבות שלי. יש משפט נוצרי שאומר: 'תישפט על כוונותיך ולא על מעשיך'. זו קריאה לחפש בצימאון את האל, ולא להאמין לכל דבר שאומרים. אני, למשל, לא מאמין באלוהים. אני יודע שהוא קיים. ומוזר לי להגיד שאני מאמין בעובדות".

היחס האמביוולנטי של זוויאגניצב אל הדת ניכר בסרט היטב. בפרשנות שהעניק לסרטו מסביר הבמאי כי לוויתן מופיע בסוף ספר איוב, וכמו בתנ"ך כך גם בסרט - גלי הים נוצרים מתנועותיה של המפלצת. לדבריו, כשחלק את המחשבה על שם הספר עם חברים שהם פילוסופים, הם מיד הצביעו על שמו של תומאס הובס, פילוסוף אנגלי נודע מהמאה ה-17, שספרו "לוויתן" מזוהה עמו במיוחד.

"כשהתחלתי להתעניין בזה", מספר זוויאגניצב, "נדהמתי מההקבלה הכל-כך בולטת לכתביו של הובס, שמסביר את המבנה הנכון של המדינה לפי ראותו.

"לוויתן מופיע בסוף ספר איוב. כשנפתחו בפניי הרעיונות האלה, לא היו לי ספקות שזה השם המדויק של הסרט".

השחקנית אסיה נייפלד: "יש לזוויאגינצב את היכולת להתרומם מעל היומיום"

אסיה נייפלד, השחקנית שבעקבותיה הגיע זוויאגניצב לישראל, מספרת על התרקמות הקשר המקצועי ביניהם: נייפלד: "אנדריי ואני היכרנו ב-2012 בפסטיבל על שם טרקובסקי, בעיר Ples שברוסיה. הוא היה שופט, ואני התליוותי לשרון בר זיו, כנציגת הסרט 'חדר 514', שהיה בתחרות. אנדרי מאוד אהב את הסרט שלנו, ואני כמעריצה ותיקה של יצירותיו פתאום מצאתי את עצמי עומדת ומדברת איתו על קולנוע בגובה העיניים. זה היה חלום שהתגשם.

"כשסיפרתי את החוויה לפנינה בלייר, מנהלת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, היא אמרה שהקרינה את כל סרטיו בפסטיבל וכבר מזמן רוצה להזמין אותו לארץ. וכך קרה, בהזדמנות הראשונה עם יציאתו של 'לוויתן', הזמנו אותו לפסטיבל. הוא שמח לבוא ממוסקבה הקרה לשבוע שמשי בים ולהתארח בחיפה".

- שימשת גם בתור המתורגמנית שלו.

"כן. היות שאנדרי לא מדבר אף שפה מלבד רוסית, נפל בחלקי העונג להיות המלווה והמתרגמת שלו. זו הייתה עבורי חוויה מעניינת מאוד, לפעמים עד כדי כך שהייתי שוכחת שצריך לתרגם ופשוט גומעת בצימאון את מילותיו, ואז מתנצלת בפני הקהל שלא תרגמתי כי זה היה מעניין מדי. הם קיבלו את זה בהבנה ובחיוך".

- איזה בן אדם פגשת?

"על אף הקדרות של סרטיו, אנדרי הוא איש חם ופשוט מאוד, שמאוד אוהב לדבר עם הקהל שלו. אחת ההקרנות הסתיימה ב-00:15, ונשארנו עם הקהל עד 01:45 ואנדרי ענה על כל השאלות בשמחה. אני מודה לפסטיבל על ההזדמנות שניתנה לי".

- מה ביצירה שלו הופך אותה לכה גדולה לדעתך?

"היכולת שלו לבחור בחירות לא שגרתיות, לשבור את העלילה כדי שלא תוכל לנום בזמן הצפייה, להיות ערני ולחשוב. זה קרה לי ב'לויתן' כשפתאום הגיבור, שהזדהתי איתו לאורך כל הסרט, פתאום נעלם מהתמונה, והסרט קיבל משמעות הרבה יותר רחבה בעזרת הסוף בכנסייה.

"יש לזוויאגינצב את היכולת להתרומם מעל היומיום ולדבר על הדברים החשובים באמת מבלי להטיף, אלא רק להציף את השאלה. אני מאוד אוהבת את הסופים הפתוחים בסרטיו. הוא אף פעם לא אומר לקהל מה לחשוב. וכמובן הנופים המצמררים בסרטים, כאשר כל תמונה מתוכם יכולה להפוך לפוסטר".