מדענים יהודים מארה"ב החליטו להקים דווקא כאן חב' ביוטק

ההסיפור העסקי הבא הופך על פיו את כל הדיון על הקשיים הכלכליים בישראל לעומת התפוצות: בראיון ל"גלובס" לפני 8 שנים, ד"ר פיליפ פרוסט, אז סגן יו"ר דירקטוריון טבע, אמר כי "בשנים הקרובות יכולות להיות בישראל אפילו 20 חברות כמו טבע". הזמן עבר, פרוסט הספיק להתמנות ליו"ר ולאחרונה פרש, טבע עברה טלטלה והפכה מגאווה ישראלית למושא ביקורת, בעיקר סביב המס האפסי שהיא משלמת למדינה, ו-20 חברות כמוה אין כאן. גם לא חמש. איפה מוח הביוטק היהודי? על-פי כתבה מקיפה שפורסמה כאן ביולי האחרון, חלק לא מבוטל מהחברות המוצלחות בתחום נמצאות בבוסטון.

אבל זה לא הסיפור, זה רק הרקע. הכתבה הזו עוסקת בשני מדענים יהודים מארצות הברית, ד"ר דניאל טפר ופרופ' דוד סידרנסקי, שהחליטו לעלות לארץ ולהקים כאן, דווקא כאן, חברת פארמה, המפתחת נוגדן לטיפול במחלות דלקתיות ובסרטן. מכל הקרנות והאקסלורייטורים והחממות הם לא ראו שקל; גם לא משום שחקן מרכזי בתעשיית הביוטק בארץ. את הכסף הם גייסו באמצעות איש עסקים יהודי-צרפתי, גם הוא עולה חדש, שעשה טלפונים לחברים טובים ועשירים, יהודים מרחבי העולם, שנתנו ברוחב לב, בשם אהבת ישראל ולמען הציונות. קרוב ל-10 מיליון דולר גויסו מאותם משקיעים פרטיים לפני כשלוש שנים. עכשיו החברה שלהם, אימיון פארמסוטיקלס, נסחרת בנאסד"ק לפי שווי של כ-60 מיליון דולר.

"בישראל אנשים לא מבקשים את ההשקעה הטובה ביותר", מנסה טפר להסביר את הכתף הקרה שקיבל בארץ. "משקיעים פה אומרים, יש לי מיליון שקל, איך אני יכול להשקיע אותם בדרך הקצרה ביותר, בכמה שיותר חברות, כדי להרוויח כמה שיותר כסף. וזה לא עובד ככה בביוטק. זה לא כמו השקעה בווגאס, שאתה מרוויח מיליון דולר או מפסיד הכול".

- אולי הם פשוט לא האמינו במוצר שלכם.

"אני חושב שהם בעיקר לא הבינו למה שני מדענים שניהלו קריירה מצליחה מנסים להקים חברת ביוטק דווקא בישראל, שבשנים האחרונות חסר בה המון כסף להשקעות בתחום. אני גם חושב שהם לא הבינו את המודל שלנו, שאולי נתפס בעיניהם כשאפתני ואגרסיבי מדי.

"צריך גם להביא בחשבון את 'כשל המשקיע הראשון'. בהשקעה בחברת תרופות שבה עדיין אין מוצר, תמיד רוצים לראות שיש כבר אחד שהשקיע כי יש פה סיכון גדול. קל לגייס את הכסף הראשוני, אבל בין תחילת המחקר לסיומו יש זמן ארוך שדורש מימון. המוסדיים בארץ מפחדים להסתכן ופוחדים שהכסף ילך לפח. זה לא כמו בהיי-טק, שאפשר לקחת מיליון דולר או אפילו חצי מיליון ומיד לראות תוצאות".

- ועכשיו? כשהחברה נסחרת בנאסד"ק?

"החברה עדיין נמצאת במגעים עם משקיעים מוסדיים. התנאים השתנו היום - כי היום הסכומים שהחברה מנסה לגייס הם גבוהים בהרבה - אבל אנחנו עדיין זקוקים להכרה ולהשקעה".

- לא היה קל יותר ללכת לבוסטון?

"אולי, אבל אחרי הכול הצלחנו, ואנחנו גם מאמינים שההצלחה של אימיון תשפיע על עוד חברות ישראליות. אנחנו מאמינים במה שפרוסט אמר על 20 חברות כמו טבע, ואנחנו מאמינים שזה יכול להיעשות בישראל. יש פה הון אנושי, אפשר לייצא תרופות למסחר בינלאומי. ישראל יכולה להיות מעצמה להמצאת תרופות".

- פרוסט אמר את זה לפני 8 שנים, ולא נראה שזה התקדם.

סידרנסקי: "כמה טכנולוגיות ישראליות שלא הייתה להן הזדמנות להתפתח התפתחו בארצות הברית? החזון שלנו זה באמת לקצר את הזמן של התהליכים פה, להביא מאירופה ומארצות הברית עוד ניהול מקצועי שחסר פה ושיקומו פה יותר חברות. יש המון יכולת, טכנולוגיות טובות, אנשים שמאוד רוצים לעשות משהו, אבל חסרים פה הכסף, החזון והאווירה שיאפשרו לעשות את זה פה. היום אלה שמצליחים, מעדיפים מיד לצאת מפה ולכן יש לנו טבע אחת ענקית. צריכים רק שתבוא החברה השנייה או השלישית - ואז יבואו עוד".

- למה אינטל ומוטורולה באו לארץ ופייזר לא?

טפר: "זה מאוד פשוט - יש פה לא מעט יוזמות קטנות בתחום ההיי-טק, יש פה אווירה יזמית. אם תהיה פה אווירה כזו בתחום הביוטק ויהיו פה חמש, עשר, עשרים חברות עם ניהול נכון ומספיק משאבים - גם פייזר תגיע לפה".

- הישראלים אומרים שקשה להצליח כאן לעומת מדינות אחרות.

"אנשים חושבים שקל שם, אבל זה לא ממש נכון. אף אחד לא מחכה לכם שם".

אבות בעקבות הבנים

טפר (54) וסידרנסקי (53) עברו כמה צמתים מחקריים ועסקיים בקריירה שלהם: הראשון, דוקטור לרוקחות שגדל בצרפת ומאוחר יותר עבר לארצות הברית, עבד במשך שנים רבות כיועץ בתעשיית הפארמה העולמית (בין היתר, עבר בענקית התרופות השוויצרית נוברטיס); והשני הוא חוקר סרטן בעל שם, שהיה סגן יו"ר הדירקטוריון של חברת הביו-פרמצבטיקה אימקלון, המייצרת תרופה לסרטן המעי הגס, ושבעצמה עברה אודיסאה בת שנתיים של מאבקים, ספקות, תקוות ואכזבות עד שקיבלה את אישור ה-FDA, מינהל המזון והתרופות האמריקאי.

שניהם עלו לארץ רק לפני כמה שנים, טפר מתגורר בהרצליה (שם גם רשומה אימיון) וסידרנסקי מתגורר ברחובות. מה היה רע להם בניכר? טפר מגלה כי מבחינתו, הכמיהה ארצה הפכה לממשית כאשר שני בניו, ג'ונתן ותום, התקבלו למרכז הבינתחומי בהרצליה. טפר אומר גם שהיחידים שהביעו בו תמיכה בתחילת דרכו בארץ, היו בכירי המרכז, ובמיוחד ג'ונתן דייוויס, מנהל קשרי חוץ של המכללה הבינתחומית הרצליה.

"ההורים דיברו איתי על הבן ג'ונתן שהתקבל לאינסיאד בצרפת וסיפרתי להם על תוכנית ה-MBA שלנו", דיוויס מספר. "הוא לקח צ'אנס והשתלב היטב. מדובר במשפחה חמה, ציונית ויזמית, שהצליחו מאוד בחו"ל והגיעו לפתח יוזמה פרטית בארץ. הם נתקלו בהמון ביורוקרטיה ועשיתי כמיטב יכולתי להקל עליהם".

גם סידרנסקי חולק חזון דומה. לפני שלוש שנים הגיע בנו לארץ לשנה בישיבה, והוא עצמו לקח שנת שבתון והביא איתו לכאן את כל המשפחה. אחרי זמן קצר החליטו להישאר. סידרנסקי, רופא וחוקר בבית החולים האוניברסיטאי ג'ונס הופקינס, שנמצא עדיין "על הקו" בין כאן לשם, הגיע לארץ לייעץ לחברות אחרות.

"באתי בכוונה לתמוך ולהגדיל את תעשיית הביוטכנולוגיה", הוא אומר בנימה של פתוס נטול ציניות. "בעבר הקמתי כמה חברות ציבוריות וישבתי בהרבה בורדים של קבוצות בביוטק. אין הרבה חברות ישראליות בנאסד"ק בתחום הזה, וכשרוצים להנפיק, צריכים המון כסף וזמן כדי לפתח ולהצליח. אבל צריכים פה חזון וסבלנות".

העלייה לארץ היא מרכיב חשוב בסיפור הזה, לא רק ברמה האידיאולוגית, אלא גם מבחינת הגישה הקהילתנית, שאפשרה להם להתחיל לגייס כסף: כאשר טפר היה בכנס מקצועי בשוויץ, הוא פגש יהודי צרפתי עשיר בשם דניאל קזאדו, דרך מכר משותף שעבד תחת טפר בנוברטיס וכיום הוא אנליסט וכמשקיע. קזאדו (49), סירב להשתתף בכתבה הזו והמידע על אודותיו מצומצם למדי, אך ממה שהצלחנו למצוא, הוא בעל תארים ראשון ושני במינהל עסקים מאוניברסיטת ליון ועשה את עיקר הונו כיועץ השקעות. הוא אף הקים חברת ייעוץ שנמכרה ב-2002 לענקית הייעוץ הגלובלית אלטרן טכנולוג'יס. גם הוא עשה עלייה לארץ, והוא מתגורר כיום ברעננה.

לאחר המפגש ביניהם, טפר וקזאדו נפגשו עוד כמה פעמים בארץ, ואז החליטו לשתף פעולה. קזאדו הרים טלפונים לכ-20 משקיעים פרטיים (גם הם אינם מוכנים להיחשף), רובם יהודים. טפר עצמו השקיע לא מעט מהונו הפרטי כשהקים את אמיון ב-2010, עוד בארצות הברית. זאת, כשרכש שני פיתוחים משתי חברות שונות - ברטילימומאב, פיתוח שנרכש מחברת ICO בבוסטון, המפתחת טיפול במחלות מעי דלקתיות; ונאנומאב, טכנולוגיה שפותחה במעבדה של פרופ' שמעון בניטה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ומיועדת בשלב הראשון לפיתוח תרופות לסרטן.

עם הון של כ-10 מיליון דולר, החלה אימיון את שלב המחקרים הקליניים. מאחר שהחברה הייתה מבוססת על שני פיתוחים קודמים, השלב הזה היה קל יותר יחסית, אבל בהחלט לא קל. הניסויים והמחקרים עלו לא מעט כסף, כך שבשלב מסוים נשארו בקופת החברה כחצי מיליון דולר בלבד. בשלב הזה הבינו בחברה שצריך ללכת לבורסה, ובחרו בוולסטריט. לא פחות.

הדרך שלהם אל הנאסד"ק הייתה אף היא מפותלת ולא פשוטה, וכרוכה בסיכון מסוים. אימיון מוזגה לתוך חברת אפיספט, שעסקה בפיתוח טיפולים בסרטן המוח והדם, ושהייתה במצב קשה למדי ונסחרה אובר דה קאונטר (OTC). אימיון, שכבר הייתה אחרי ניסויים קליניים ומחקרים שונים, הוערכה באותו זמן על-ידי אנליסטים כבעלת שווי של כמה עשרות מיליוני דולר. כתוצאה מהמיזוג חלקה של אימיון בחברה המשותפת הפך להיות הדומיננטי וכך, למעשה, הפכה אימיון לחברה הנסחרת אובר דה קאונטר. בנוסף אימיון גם השתמשה בטכנולוגיה של אפיספט, מה שהיווה עוד בונוס בדרך לקיצור הדרך של הביורוקרטיה המדעית (ועל כך בהמשך).

המיזוג הזה נעשה מתוך כוונה ברורה להיסחר בנאסד"ק. באוגוסט 2014 אימיון הונפקה לפי שווי של 56 מיליון דולר.

ירושלים, סינסינטי

השלב המחקרי הוא שיעור מעניין בקיצורי דרך לא פחות מהשלב הפיננסי. בגדול, החברה מפתחת מוצר לטיפול במחלות אוטואימוניות ומחלות דלקתיות. הבסיס למוצר הזה, כפי שנכתב קודם, נרכש מחברת ICO לאחר שיועד לטיפול בדלקות עיניים, אך ישב ללא דורש על המדף במשך עשר שנים. גם הגילוי הזה, אגב, מלווה באנקדוטה ציונית: "על המחקר בתרופה הזו היה אמון פרופ' מארק רוטנברג מבית החולים לילדים בסינסינטי", טפר מספר. "שלחתי לו אימייל והוא ענה לי, 'אני בירושלים'. דיברתי איתו על פרופסור בניטה מהאוניברסיטה העברית והצעתי שהשניים ייפגשו, וכך קרה. העובדה שהחברה הייתה קשורה לישראל הייתה מאוד חשובה עבורו".

אישור מה-FDA עדיין אין, אבל העובדה שהמוצר של אימיון נשען על מוצר אחר אפשרה להם לקצר דרכים במחקרים הראשוניים: "היתרון של השיטה שבה עבדנו הוא שהטכנולוגיה שרכשנו כבר נוסתה על החולים וכבר בטוחה לשימוש", אומר טפר.

- היא רק לא הוכחה כיעילה לדלקות עיניים.

"נכון, אבל זה חסך לנו תקופה מאוד ממושכת שנדרשת להוכחת הבטיחות והיעילות על חולים. הייתי אומר שזה מזל, אבל בדרך כלל מזל יש לאנשים שמוכנים שיגיע".

את המחקר הנוכחי מוביל פרופ' ערן גולדין, מנהל המחלקה הגסטרואנטרולוגית בבית החולים שערי צדק. המחקר נערך גם בהדסה, באיכילוב, ברמב"ם, במאיר ובוולפסון. לדברי גולדין, החידוש בפיתוח של אימיון הוא שהתרופה תוקפת חלבון מסוים, שנמצא בכמויות גדולות אצל חלק מהחולים: "מה שמעניין כאן הוא שהטכנולוגיה הזו נכנסת לז'אנר המאוד מדובר עכשיו של תרופות מותאמות אישית. אם התרופה תוכח כיעילה, זה יחסוך הרבה ניסוי וטעייה בטיפול בחולים ויאפשר לא לתת תרופות מראש לאלה שאנו יודעים שזה לא ישפיע עליהם. זה אחד מהמחקרים הראשונים שאני רואה, שעושים ממש בכיוון הזה. כולם רוצים רפואה מותאמת אישית, ואם זה יוכיח את עצמו כאן, זה יהיה מצוין".