ברלין בעברית: מטיילים בברלין? הנה כמה סיורים בשבילכם

כבר הרבה שנים, הרבה לפני סערת המילקי, גרמניה בכלל וברלין בפרט מסתמנות כאחד היעדים המבוקשים ביותר בקרב תיירים ישראלים. לפי הנתונים של לשכת התיירות הגרמנית, בעשור האחרון נרשם גידול של 98% (!) במספר הנסיעות של ישראלים לגרמניה, כששני היעדים המובילים הם כמובן היער השחור והעיר ברלין. מספר המבקרים הישראלים בעיר הוא מן הגבוהים בעולם, במקום השני אחרי ארצות הברית, יותר מהיפנים.

עם הגידול בתיירות מישראל מצד אחד וריבוי הישראלים החיים בה מצד שני, נוצר שוק ער של סיורים מאורגנים בברלין, בעברית, על-ידי ישראלים החיים בעיר ומכירים אותה מקרוב. חלקם מתמחים בהיסטוריה, במלחמה הקרה או במלחמת העולם השנייה. אחרים מתמחים בסיורי שווקים או סיורי גלריות. גם המחיר מגוון, ונע בין אירו בודדים לאדם לסיור ברגל ובתחבורה ציבורית, לבין סיור במכונית הנמשך שש שעות, כמאה אירו לאדם.

בשיחות עם שלושה מהם, נפרס טפח מעולמם של ישראלים שמדריכים ישראלים אחרים בעיר המורכבת הזו, מעט מהמפגש הטעון בין המדריכים והמודרכים ובין כולם לבין העיר. כל מדריך תרם המלצות למקומות שמדברים אל לבו במיוחד.

נירית בן יוסף

53, אם לשני בנים, בזוגיות | 27 שנה בברלין | מדריכת תיירים בעיר כ-16 שנה

מה הביא אותך לברלין: הכרתי בחור גרמני בפסטיבל סרטים במינכן, ובאתי לחיות איתו ולהמשיך את לימודי הקולנוע באוניברסיטת מערב ברלין, בהמשך ללימודים באוניברסיטת תל אביב.

למה העיר הזו מדברת אלייך: ברלין מעניינת אותי מאוד בגלל ההיסטוריה שלה. זו יותר חבויה מאשר גלויה. למרות שההיסטוריה המודרנית נוכחת, צריך תמיד לחפש. הרבה בניינים נהרסו. אני נוברת בארכיונים, במפות ישנות ובאינטרנט כדי לברר האם המקום הכביכול "נורמלי" שלפניי הוא אכן כזה. כמעט תמיד מתברר שהוא ההיפך מזה.

למה לדעתך העיר הזו מדברת לכל-כך הרבה ישראלים: אין לי מושג כמה ישראלים חיים כרגע בברלין, ואני מניחה שזאת כמות הרבה פחות "מטורפת" מאשר זו של הישראלים בניו יורק או בלוס אנג'לס. ברגע שמישהו ייתן לי מספר אמין ובדוק של ישראלים שאכן חיים פה ולא נמצאים בסאבלט לשבועיים, אשמח להתייחס לנושא.

לעצם העניין, העיר מדברת לא רק לישראלים אלא גם להמוני אנגלים, איטלקים, ספרדים, צרפתים, יוונים ושלא לדבר על אמריקאים. הישראלים הם לא הראשונים ולא היחידים שגילו את היתרונות של העיר, שהם פתיחות, גודל, עלות נמוכה של חיים ותרבות. החיסרון הגדול הוא כמובן שיעור האבטלה הגבוה, 11% אבטלה בברלין.

איך התגלגלת להדרכה: הראיתי לדודתי ולדודי את ברלין, הם מאוד נהנו והציעו שאהפוך למדריכה באופן מקצועי. בתחילה דחיתי את הרעיון על הסף, בהמשך מצאתי שזה רעיון מצוין והתחלתי ללמוד ולפתח את הסיורים שלי.

ממארס ועד נובמבר, שזו עונת התיירות כאן, אני עובדת בכל יום, כולל סופי שבוע. מדצמבר ועד מארס יש לי כ-15 ימי הדרכה בחודש. כ-70% מהאורחים שאני מדריכה הם ישראלים, והשאר יהודים ממדינות אחרות בעולם. רובם בני חמישים ומעלה, אבל השבוע, למשל, אני מדריכה כבר בפעם השנייה חבר טוב בן 90.

עקרונות בבניית מסלול: חשוב לי לחבר בין האתרים השונים לבין הסיפור ההיסטורי. להעביר כמה שיותר מידע, כדי שהאורחים יוכלו בעצמם לענות על שאלות מרכזיות בהבנת התהליכים ההיסטוריים. בכל שנה אני מפתחת סיורים חדשים ובודקת אספקטים שאני מאמינה שיעניינו גם אחרים, כדוגמת סיור שהדרכתי בעקבות יהודים שהצליחו להסתתר בברלין. בנוסף יש גם סיור קלאסי, סיור יהודי, סיור בעקבות ארכיטקטורה, סיור בעקבות המלחמה הקרה והחומה, הקרב על ברלין, בעקבות אמיל והבלשים, ועוד.

בניגוד למה שחושבים, המסלול לאו דווקא קשור לגיל, אלא לתחומי עניין. יש מבוגרים שמתעניינים יותר בחיי העיר העכשוויים ולעומתם צעירים שמתעניינים בהיסטוריה, ומסתדרים בעצמם עם הסצנה של חיי הלילה. אם בסיור משתתפים ילדים, איני משנה את התוכנית, אבל דואגת שהילדים יקבלו את הרקע הנחוץ, למשל לבדוק שילד יודע מה זה קומוניזם או מה ההבדל בין פרוטסטנטים וקתולים כדי שלא ילך לאיבוד בסיפור ההיסטורי.

אם לא היית ישראלית, את חושבת שהיית מדריכה בצורה אחרת: כן, מדריכים לא ישראלים מדריכים אחרת. המדריכים הגרמנים מרחיבים בדבר ההיסטוריה הגרמנית של בתי המלוכה, כי זה יותר מעניין את הגרמנים. כישראלית אני מסבירה את ההיסטוריה הגרמנית, אבל לא בפרטי-פרטים. לא מדברת על שושלת ההונצולרן מהמאה ה-13.

מה המסלול החביב על ישראלים: בדרך כלל הישראלים מעדיפים לקחת את המסלול הקלאסי, המציג בפניהם את כל האתרים החשובים של ברלין ומשלב, כמובן, אתרים יהודיים מרכזיים. יהודים ממדינות אחרות מעדיפים לעתים לקחת רק את הסיור היהודי, ולהתעלם מההיסטוריה הכללית, עובדה שמשאירה להם לפעמם חורים שחורים בהבנת התהליכים ההיסטוריים.

האם הדרכה בלונדון או בפריז הייתה שונה: איני מאמינה שהייתי הופכת למדריכה בעיר אחרת.

מה עושה לך העובדה שאת מדריכה בברלין: העובדה שאני מדריכה בברלין שינתה את חיי. ההיסטוריה הפכה לנושא המעסיק אותי בזמן העבודה ולאחריה, ובעצם אין גבולות ביניהן. ההדרכה מוכיחה לי שוב ושוב, שלעבר יש השפעה עדיין על החיים שלנו. תמיד.

האם את מעורה בקהילה הישראלית בברלין: איני מעורה בקהילה הישראלית. כשהגעתי לברלין והוזמנתי לארוחת ערב עם ישראלים השבתי שנבוא ברצון. נשאלתי "למי הכוונה, נבוא?". השבתי, "אני וחברי הגרמני". "לא", הייתה התשובה. "זאת ארוחת ערב רק לישראלים". יש לי ידידים ישראלים שלעתים אנחנו נפגשים, אך רוב הישראלים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות הם הרבה יותר צעירים ממני ואין לי קשר איתם. עם זאת, מאז שרואיינתי לעיתון הישראלי הפנימי בברלין, שנקרא "שפיץ", אני מקבלת אותו בדואר וקוראת אותו.

האם בזמן הדרכה במקומות שקשורים לשואה, עוברות לך בראש מחשבות או תמונות לגבי המקומות הללו: אני מגינה על עצמי בעת העבודה, אחרת לא אוכל להדריך. יש מקרים שבהם אני מדריכה ניצולי שואה, או אורחים שמוצאים את בתי המשפחות שלהם בברלין, קברים או לצערי רק אבנים שנשארו. ואז הצער וגודל האסון חודרים דרך ההגנה.

האם מטיילים ישראלים מתייחסים לעובדה שאת חיה בגרמניה ובמיוחד בברלין: כן, כמעט כולם שואלים מדוע אני חיה כאן ובודקים האם בעלי לשעבר היה יהודי או לא. שואלים מה הוריי אמרו על המעבר לברלין, האם ילדיי מדברים עברית, האם הם ביקרו בארץ. גולשים לפאסיב-אגרסיב בלי להרגיש. לפעמים אפילו עם להרגיש.

האם היו רגעים של מבוכה/אי נוחות בזמן ההדרכה, בגלל הערות של המטיילים או מסיבות אחרות: היו רגעים רבים של אי נוחות, בעיקר בגלל הערות של מטיילים. לא פעם שואלים למה לא עשיתי לבנים שלי בר מצווה, למה אני לא הולכת לבית כנסת והאם אני חברה בקהילה היהודית.

על "משבר המילקי": לכל אדם יש זכות לחיות איפה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. ואם לישראלים עכשיו נוח לבוא לגור בברלין מסיבות כלכליות, אז זה מה שקורה. הבעיה היא לא בכך שמגיעים לכאן, אלא במה שקורה בארץ. אם יקר מדי לגור בארץ, לזה צריך להתייחס, ולא ל"למה דווקא ברלין".

ההמלצות שלי

(1) בית ועידת ואנזה: הווילה על אגם ואנזה בדרום-מערב ברלין, שבה התקיימה בינואר 1942 הוועידה לגבי ה"פתרון הסופי", ובה הוחלט על תחילת הביצוע של רצח יהודי אירופה. מאז 1992, יש שם אתר הנצחה ומידע, עם תערוכה מעולה על השואה.

(2) התערוכה "הטופוגרפיה של הטרור": קבוצה של היסטוריונים גרמנים חפרה ב-1987 באתר שעליו עמדו מפקדות האס-אס והגסטפו, וחשפה את תאי המעצר של הגסטפו. התערוכה מסבירה את מבנה מערכת הטרור הנאצית ואת מעשי הטרור שביצעו כנגד אויביהם בגרמניה ובכל המדינות הכבושות על ידיהם. התערוכה נמצאת ברחוב Niederkirchnerstrasse, בין פוטסדאמר פלאץ לצ'ק פוינט צ'רלי.

(3) מוזיאון מרטין גרופיוס באו: בצמוד לאתר התערוכה "הטופוגרפיה של הטרור", עומד אחד הבניינים היפים ביותר בברלין, ששימש בעבר כמוזיאון לאומנויות וכיום מוצגות בו תערוכות מתחלפות מצוינות. הבניין נקרא על שם הארכיטקט שתכנן אותו, מרטין גרופיוס, דוד-רבא של האדריכל וולטר גרופיוס, ממייסדי זרם הבאוהאוס.

(4) האנדרטה לזכר יהודי ברלין ב-Bayrisches Platz: לדעתי האנדרטה החזקה ביותר בברלין שנוצרה ב-1993 על-ידי האמנים הגרמנים רנטה סטי ופרידר שנוק, ומורכבת משמונים שלטי רחוב המתעדים כמאה מתוך כאלפיים החוקים שהנאצים חוקקו כנגד יהודי גרמניה: "ליהודים אסור לשבת על הספסלים, אסור לשיר במקהלה" ועוד. אות קין במצח השכונה הבורגנית, שבה חיו כ-16,000 יהודים וכ-6000 מהם נרצחו.

נירית בן יוסף, טל' 49-177-797389200,

http://nirit-berlin.de

תמר גבלינגר

39, נשואה לנדב (גם הוא מדריך), אם לשניים, 13 שנה בעיר, מדריכה כעשר שנים

מה הביא אותך לברלין: באנו לכאן ללמוד, אני דוקטור במדעי החברה, נדב למד כאן אחרי שהגיע עם תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה.

למה העיר הזו מדברת אלייך: קודם כול בשל האספקט ההיסטורי, שמסעיר ומעניין אותי, ובגללו אני מרגישה חיבור לעיר, אף שזו היסטוריה מאוד כואבת לבני אנוש בכלל וליהודים בפרט. גם הדרך שבה החברה הגרמנית והברלינאים מתמודדים עם הנושא מרתקת אותי. ובנוסף, גיליתי עיר מסעירה מבחינה תרבותית, מלאת חיים, סובלנות וחיים ציבוריים שלא הכרתי אלא בתיאוריה ואין נגישות אליהם בארץ. פה אפשר לחוות אותם.

למה לדעתך העיר הזו מדברת לכל-כך הרבה ישראלים: זו עיר שמדברת לכל מיני תיירים, לא רק לישראלים. בשנים האחרונות אנחנו חווים עלייה במספר המבקרים כאן, אני מניחה שבשל העובדה שהטיסות הוזלו. מה גם שברלין לא יקרה מדי, הלינה במחירים סבירים, למשל בהשוואה למינכן. יש היצע תרבותי מרשים: גלריות, אירועי תרבות, וכמובן היבטים היסטוריים, המון אתרים מרתקים, והיא נעימה למשתמש: תחבורה ציבורית נפלאה, המון טבע, היא שטוחה וכיף להתהלך בה.

איך התגלגלת להדרכה: ההדרכה אצל שנינו החלה בגלל הנושאים שמעניינים אותנו. גילינו יכולת להדריך ואהבה להדרכה. נוצר ביקוש, וכשיש ביקוש יש היצע. בדרך כלל שנינו מדריכים לחוד. ברבות הזמן גם הקמנו צוות של מדריכים. ממארס עד אוקטובר, אנחנו מדריכים כמעט בכל יום. בסיורים הקבוצתיים הרוב ישראלים. בטיולים פרטיים ובקבוצות סגורות יש בתי ספר, סטודנטים ואנשים מכל מיני מדינות, בגילאי אפס עד מאה.

עקרונות בבניית מסלול: ההדגשים שונים למטיילים בגילאים שונים. אחת מהמדריכות שלנו עיצבה מסלול שמיועד לילדים שמבקרים בברלין. יש מסלול לצעירים שמתעניינים במועדונים ובחיי לילה. המבוגרים רוצים לראות אתרים היסטוריים, אם כי יש אחוז לא גבוה של אנשים שאומרים "אני רוצה טיול בלי נגיעה לעבר. רק דברים עכשוויים, כמו אמנות, אמנות רחוב, אדריכלות וכדומה". יש לנו שמונה מסלולים קבועים והרבה שבונים במיוחד. בין הסיורים "המיטב של ברלין", "יהדות ברלין והרייך השלישי", "ברלין האלטרנטיבית והעכשווית", "המלחמה הקרה", ועוד.

מה המסלולים החביבים על ישראלים: מסלול "המיטב של ברלין", שכולל אתרים מפורסמים מההיסטוריה הכללית; גם "המסלול היהודי" מבוקש ומסלול של "ברלין האלטרנטיבית", שכולל עיצוב, אדריכלות ושיטוט בשכונות מעניינות.

לדעתי, אין הבדלים משמעותיים בין ישראלים ולא ישראלים במסלולים שנבחרים. מן הסתם, יש הרבה עניין אצל ישראלים בהיסטוריה יהודית, כמו גם אצל תיירים יהודים או משכילים ממדינות אחרות. לעתים צריך כמובן להסביר ללקוחות לא-יהודים דברים בסיסיים, כמו המנהג של הנחת אבנים על מצבות. בסיורים אנחנו מדגישים היבטים לפי עולמו התרבותי של הלקוח, וזה תלוי גיל, דת, השכלה וכמובן המדינה שממנה הם הגיעו.

אם לא היית ישראלית, האם לדעתך היית מדריכה בצורה שונה: קשה לי לקבוע מה הייתי עושה שונה אם הייתי אדם אחר. כל מדריך מביא איתו את המטען שלו, כל מדריך גם מתקשר עם לקוחות שונים בצורה שונה. ברור לי שהרקע שלי נותן לי פרספקטיבה אחרת.

האם את חושבת שהדרכה בלונדון או בפריז הייתה שונה: אני מאמינה שגם בערים האלה הייתי מדריכה עם אוריינטציה יהודית. כשאני מגיעה לערים אחרות, תמיד מעניין אותי האצטדיון שממנו גירשו את היהודים. ההיסטוריה היהודית בכל מקום בעולם מעניינת אותי.

מה עושה לך העובדה שאת מדריכה בברלין דווקא: זה מאתגר, וההדרכה היא חלק מהסיבה שאני גרה פה. אני יכולה להבין מי שקשה לו עם העיר. מובן שהסמליות ברורה. עם זאת, לרוב מי שחיים פה אין קשר למה שהתרחש פה במאה הקודמת. כיום כל ילד רביעי בברלין הוא בן לאב או אם זרים.

האם היו רגעים של מבוכה/אי נוחות בזמן ההדרכה, בגלל הערות של המטיילים או מסיבות אחרות: לא זוכרת הערות אנטישמיות, להוציא פעם אחת שהגעתי עם קבוצה לאתר הנצחה והיה שם שיכור שהתחיל לצעוק עליי ועל הקבוצה וזרק הערות פוגעניות.

האם עוברות בראש מחשבות או תמונות לגבי המקומות הללו, בימים ההם: הרגשות ממש אינם מתקהים. אף שמדובר בעיסוק אינטנסיבי, אני תמיד מתחברת לכל מיני נקודות בזמן.

האם ישראלים שאתם מדריכים מתייחסים לעובדה שאתם חיים בגרמניה ובמיוחד ב"ברלין": לפעמים. יש כאלה שזה מטריד אותם שאנחנו גרים כאן. אנחנו עם ישיר ולא פעם שואלים "למה אתם פה". אבל הרוב מכבד.

האם את מעורה בקהילה הישראלית בברלין: אני כותבת בעיתון של הישראלים שיוצא בברלין ונקרא "שפיץ". יש לי טור שמגלה לישראלים אחרים כל מיני מקומות מעניינים או אירועים מיוחדים. אני גם כותבת בלוגים: "השבוע בברלין" וגם בלוג שעוסק בנושא האימהות בברלין ונקרא "ממה ברלינאית", מה שאומר שאני מעורה מאוד בקהילה הישראלית כאן.

על "משבר המילקי": בעיניי זו סערה בכוס מילקי. אני לא מתרשמת יותר מדי מהסיפור, ובעיניי מי שיצר את הסערה עשה זאת כמשאבת לייקים וכפרובוקציה. זה לא באמת אירוע תקשורתי. זה הפך לאירוע כזה מכיוון שמדובר בברלין. עיר אחרת לא הייתה תופסת כותרות כאלה. ההתייחסות המאוד מצומצמת ליוקר המחיה, לא רלבנטית. זה אלמנט אחד מיני רבים, וזו כמובן לא הבעיה העיקרית של ישראל.

ההמלצות שלי

(1) שערי עשתר במוזיאון הפרגמון: אמנם שחזור מקדש הפרגמון המפורסם, שעל שמו קרוי המוזיאון, סגור לטובת שיפוצים בזמן כתיבת שורות אלה, אבל שערי בבל שבאותו מוזיאון יציתו לכם את הדמיון, גם אם אתם לא חובבים גדולים של ארכיאולוגיה והיסטוריה, וגם אם נמנמתם בשיעורי תנ"ך בתיכון.

(2) שער ברנדנבורג: זה השער המפורסם שהוא אולי ה-סמל של ברלין. עומד בצומת (Pariser Platz) בין אתרים מפורסמים וחשובים אחרים.

(3) פארק טירגארטן: במרכזו עמוד הניצחון ובשוליו הפילהרמונית, הרייכסטאג, פוטסמדמר פלאץ, שער ברנדנבורג ועוד. יש בו מקום לשתות בירה, לעשות ג'וגינג, לרכוב על אופניים, ומקום להסתכל על כל צבעי השלכת ועל חיי החברה של ברווזי ברלין וברבוריה. יש בו מקום להיות לבד ולהרהר, ויש בו מקום לשבת עם כל המשפחה ולעשות על האש.

(4) הרובע היהודי: אני יודעת, רימיתי. זה לא מקום אחד, אלא שכונה שלמה. אבל שכונה שיש בה היסטוריה יהודית לצד גלריות, בארים, אמנות רחוב, אדריכלות מעניינת, גיוון רב-תרבותי, וכמובן גם הרבה חיים עכשוויים יהודיים.

תמר ונדב גבלינגר, טל' 0049-179-1494575,

www.berlinhebrew.com

רועי חפץ

36, חי עם בן זוג וכלב | שנתיים וחצי בברלין, מדריך בעיר קצת יותר משנתיים

מה הביא אותך לברלין: הגעתי בעקבות תוכנית שמזמינה אמנים מכל העולם לעיר. אני צייר, בוגר תואר ראשון ושני בבצלאל, זכיתי במלגה לשנה. עם זאת, הרומן שלי עם ברלין החל לפני שנים. תמיד רציתי להיות בה. היא מאחדת שתי אהבות שלי - אמנות והיסטוריה.

למה העיר הזו מדברת אליך: בגלל המקום ההיסטורי שבעבורי מתחיל משנות ה-20 של המאה הקודמת, רפובליקת ווימאר, הקברטים, הסגנון האמנותי, התרבות, האדריכלות. זו אחת מהערים המרכזיות לאמנות בעולם. כאמן הרגשתי צורך להוציא עצמי לתקופת-מה מחוץ לביצה הישראלית.

האם אתה מעורה בקהילה הישראלית בעיר: יחסית כן, אם כי יש לי חברים מכל מיני מדינות, כולל גרמנים.

איך התגלגלת להדרכה בברלין: קצת אחרי שהתחלתי לחיות בעיר, הדרכתי באופן עצמאי סיורים על אמנות וערכתי סיורי גלריות ומוזיאונים. לפני כשנה הצטרפתי לצוות ההדרכה של נדב ותמר גבלינגר ואני מדריך בנוסף לאמנות גם היסטוריה יהודית. מאוד אוהב לעמוד מול קהל. זה נותן לי אדרנלין לכמה שעות בכל יום, להציג את העיר כמו תיאטרון יומי. אני הולך עם אנשים, מסביר, מספר סיפורים, נע איתם בתחבורה הציבורית וברגל. זה מאוד אינטימי. בעונות התיירות אני מעביר כחמש הדרכות בשבוע. בשאר השנה כעשרים בחודש.

עקרונות בבניית מסלול: אני מנסה להתאים לכל קבוצה את ההדרכה הראויה לה. בדרך כלל, הקבוצות מורכבות מגילים מעורבים, לכן צריך להיות מאוד עירני, לשים לב לתגובות ולשאלות. אנשים שמבקרים בברלין באים מהתעניינות היסטורית תרבותית, ויש כאלה עם היסטוריה משפחתית. באמנות הסיור יותר אישי.

אם לא היית ישראלי, אתה חושב שהיית מדריך את העיר אחרת: לחלוטין. אני מביא משהו אחר. התייר הישראלי הוא לא כמו כל תייר אחר. הוא בא עם ציפיות שונות, יותר עירני, יותר מורכב.הוא מביא לצד שאלות אישיות גם אזכורי שואה. חייבים להתאים את זה להדרכה. 80% מהמטיילים שלי ישראלים. הצעיר ביותר היה בן ארבע, ואתמול הדרכתי אישה בת 83.

האם אתה חושב שהדרכה בלונדון או בפריז הייתה שונה: לגמרי. חד משמעית. בגלל מה שהעיר הזו בשבילי. היא בחירה לא מקרית.

האם עוברות לך בראש מחשבות או תמונות לגבי המקומות הללו, בימים ההם: מכיוון שזו היסטוריה בלתי נגמרת, והעיר מגלה עוד ועוד שכבות היסטוריות, התחושה שהעיר חיה כל הזמן לא נותנת לרגשות להתקהות. אולי במונומנטים המרכזיים אני קצת פחות רגיש, אבל ביקור ברציף מספר 17, שממנו נשלחו יהודי ברלין להשמדה, עדיין מצמרר אותי בכל פעם מחדש.

מה המסלול החביב על ישראלים: הסיור ההיסטורי לגווניו השונים. לא יוותרו על אנדרטת השואה לזכר רצח יהודי אירופה, על החומה, על רציף מספר 17, על הרובע היהודי, על בתי הכנסת. סיורי האמנות עוברים בתערוכות, מוזיאונים וגלריות.

האם ישראלים שאתם מדריכים מתייחסים לעובדה שאתה חי בגרמניה ובמיוחד ב"ברלין": תמיד עולה השאלה הזו, "למה אתה פה", "האם חווית אנטישמיות", ולאחרונה: "כמה עולה...".

האם היו רגעים של מבוכה/אי נוחות בזמן ההדרכה, בגלל הערות של המטיילים או מסיבות אחרות: כל הזמן יש הערות. תמיד עולה איכשהו הנושא היהודי-גרמני-נאצי, ולא פעם בצורה של השוואות להווה. בתקופת "צוק איתן" היה לא קל. אנשים באו עם הרבה כאב ותסכול מהארץ. חוץ מזה, אתה מדבר על שואה וזה מציף רגשות.

על "משבר המילקי": בעיניי זה די מגוחך. המילקי מסמן יותר ממילקי. לפני שלוש שנים הייתה בארץ מחאה, שהייתי חלק ממנה, של דורות שמאסו בחיים הקשים בארץ כלכלית, תרבותית ופוליטית. אין תהליך שלום, הכלכלה בחסר, ונראה שהממשלה לא עוסקת בבעיה האנושית הזו. עם זאת, ברור שאף אחד לא עובר לברלין כי המחירים של המזון נמוכים יותר. הגירה זה דבר מאוד קשה, קחי רק את אלמנט השפה הגרמנית, שהיא מאוד לא פשוטה ללימוד. אין כאן הרבה עבודה, ויש הרבה מובטלים. ההיטפלות לנושא המילקי זו ראייה שטחית של העניין.

ההמלצות שלי

(1) Landwehr Canal תעלת לנדוור בשכונת קרויצברג: אחת מתעלות העיר שעוברת בשכונת קרויצברג. חיים בה ברבורים, ברווזים ועוד. לכל אורכה מסעדות ופאבים קטנים, במיוחד באזור Admiralbrucke. צעירי השכונה נוהגים לשבת ליד התעלה בשעות הערב.

(2) מוזיאון המרטין גרופיוס Martin-Gropius-Bau: מוזיאון לאמנות עכשווית.

(3) Clarchens Ballhaus: מסעדה, בר, אולם ריקודים בשכונת מיטה (Mitte), שבכל ערב מלמדים בו סגנון ריקוד שונה, החל מהשעה שבע בערב. אחד הבניינים מסוף המאה ה-19 ששרדו שתי מלחמות עולם. בעברו היה אולם נשפים. התחושה היא כאילו חזרת אחורה בזמן לשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.

רועי חפץ, טל' 0049-179-1494575

www.berlinhebrew.com