תואר בנדל"ן

בשנה טובה לכם סטודנטים יקרים.

לפי המבחן הסטטיסטי, יזמי נדל"ן כנראה לא תהיו. ודאי המוכשרים שבכם. תסיימו ללמוד, תהפכו לשכירים באחת החברות במשק, תמשיכו לתהות איך משכורת של שכיר ישראלי (כ-6,500 שקל לחודש, שכר חציוני) יכולה להפוך לחיסכון לרכישת דירה, ותקראו שוב ושוב על סינדרלות - אנשים שלא למדו כלום, ואולי אפילו לא סיימו תיכון - שעושים מיליונים מלקנות ולמכור נדל"ן, בארץ או בחו"ל.

על רקע ניסיונות שר החינוך להוריד את רף הקבלה למכללות ולאוניברסיטאות למינימום, הלעג של שר האוצר לתורות הכלכלה המוכרות, והוויכוחים על החזרת הלימודים המקצועיים, אולי כדאי להזכיר לעצמנו שהאוניברסיטה של החיים הוכיחה יותר מדי פעמים שהיא המנצחת הגדולה, ודאי בעולם הנדל"ן. בשפה בוטה אפילו קוראים לזה "אין שכל - אין דאגות".

לא שאין חלילה יזמי נדל"ן בעלי תארים מתקדמים, אבל כדי להשקיע בנדל"ן צריך בעיקר אומץ ואינטואיציות. חושבים שלימודים אקדמיים יכולים בכל מקרה לעזור בדרך למעלה? במקרה של נדל"ן, הם עלולים לא פעם בעיקר לקלקל. לגנוז תוכניות וחלומות שאפתניים, שעם יותר מדי מחשבה לא רבים יעזו לבצע. הרי על פי תורת המשחקים או הקורסים לניהול סיכונים שתשמעו באוניברסיטה, הזוכים במכרזים הם בעצם המפסידים הגדולים. עשרות מציעים ומתעניינים החליטו שהקרקע או הבניין שווים פחות, אז שנריע דווקא למי ששילם הכי הרבה?

בפועל, רק מי שקנה, ושילם כמובן את המחיר הכי יקר, עלה על המסלול. המתחרים אולי ירדו עליו מרגע הקנייה - שהוא שילם מחיר מופרך, שהוא לא יודע לחשב תשואות, שהוא לא מבין כמה בלת"מים יש בדרך, שיש עלויות מימון אדירות, שהריבית בקרוב תעלה - אבל אם נתעלם מרבים וטובים שנפלו בדרך, רק מי שהעז, והתעלם מאין ספור מומחים בדרך, הגיע לאן שהגיע.

מקום של כבוד שמור כמובן להשכלה ולאקדמיה. אבל לפני שסילבן שלום שולח בסרקזם את ילדיו של בנימין נתניהו להיות פחחים, שייזכור שהפטרון של נתניהו, איל המלונות וההימורים שלדון אדלסון, לא סיים שום קולג'.