חשבת שקריירה בחו"ל זה קל?

לא מעט כבר ניסו את מזלם בקריירה בחו"ל, ואחרי פחות משנה חזרו עם הזנב בין הרגליים. ולא רק בגלל קשיי ההסתגלות של בני הזוג או הילדים והגעגועים לארץ. הנה ממצאים משיחותיי עם כאלה:

"לא מצאתי משרות אופציונליות"

נ' סיפר לי שהחליט לעזוב על דעת עצמו. היה עליו להתחיל מחדש לבד, מה שהיה קשה יותר מאשר לחבריו, שנשלחו על ידי חברות שהועסקו בהן.

הוא נתקל בקשיים והרים ידיים כבר בתחילת החיפוש (כעבור כמה חודשים). ניסיון דווקא היה לו, אפילו די מפואר: הוא תפקד כמנהל בחברה מצליחה, והיו באמתחתו המלצות ממנהלים בכירים. ובכל זאת. בקנדה איש לא התרגש מזה. לדבריו, שם מחפשים בעיקר אנשים עם ניסיון תעסוקתי מתוך קנדה עצמה, ולא הועילו גם קשריו בישראל.

"הגעתי עם ציפיות גדולות ואכזבה גדולה יותר. הבנתי שאין בררה אלא לחפש רק בחברות שמנהלות קשרים עסקיים עם ישראל, או בארגונים שקשורים לקהילה היהודית, אבל זה צמצם משמעותית את הטווח הפוטנציאלי לחיפוש. לשמחתי, קיבלו אותי בחזרה בעבודה בארץ בזרועות פתוחות, והיום אני יודע להוקיר את מה שיש לי".

"לא עברתי את הסינון הראשוני"

להבדיל מ-נ', א' השכיל להתחיל בתהליך החיפוש עוד בארץ, אך הסתבך דווקא עם קורות החיים. המסמך שלו עבר שינויים רבים תוך כמה חודשים, במהלכם השתתף בקורס מיוחד להתאמת קורות חיים לציפיות המגייסים מתרבות היעד. הוא ניסה את מזלו בכמה מדינות באירופה ובארה"ב, ולכל מדינה היה עליו להכין קובץ שונה (באנגליה, למשל, נהוג אורך של 3-2 עמודים לקורות החיים, ואילו בארה"ב מקובל ליצור קובץ בעמוד אחד בלבד).

מאמציו הניבו פרי: הוא זומן לכמה ראיונות עבודה, רובם מארה"ב, והחליט לנסות שם את מזלו. לאחר שהייה של כמה חודשים שבהם רואיין לא מעט, החל לאבד תקווה: "לא הסתדרתי. לא יודע למה. הרגשתי שאין תקשורת ביני לבין המראיינים. לא הצלחתי להביא את עצמי, להבליט בעצמי את מה שבארץ בולט בי גם בלי שבכלל אדע מזה".

רבים מספקים תיאור דומה בשלב הזה, ככל הנראה בשל הפערים התרבותיים: רמת קשב שונה, מידת הפתיחות, הביטחון העצמי, הנימוס, הנינוחות, דיוק הזמנים, קוד הלבוש השונה, נורמות ההתנהגות גם לאחר הריאיון (במדינות שונות, למשל, מקובל לשלוח מכתב תודה למראיין, תוך הבעת נכונות להצטרף לחברה).

"לא עברתי את הסינון השני"

יש שעוברים את הסינון הראשוני, אך נופלים בשלב הבא - בריאיון השני. ש' עבר בהצלחה ריאיון עבודה ראשון בשש חברות שונות - הישג מדהים! אך כגודל שמחתו היה גודל אכזבתו, כשגילה שלא עבר אף אחד מראיונות ההמשך בחברות הללו.

הוא חזר הביתה, לישראל, וסיפר: "בדיעבד אני חושב שלא הייתי מוכן לזה. מקצועית התאמתי, ולכן עברתי יחסית בקלות את הראיונות הראשונים, אבל כנראה הייתי לחוץ, וזה הרתיע אותם".

זה נכון. רבים מתקשים לשדר למראיין שהם "אנשי העולם הגדול", שלא חוששים מהמעבר, שיסתגלו במהרה ובקלות לסביבה החדשה, ושמתמצאים בתרבות, במנהגים ובהיסטוריה של המדינה המארחת.

באופן מובן, הפגנת חשש, הסתייגות, אי-גמישות וחוסר ביטחון, יכולה להפיל את התהליך. כך גם גישה אמוציונלית וקורבנית בשיחת השכר - דבר המאפיין ישראלים רבים בראיונות עבודה: הם חשים שהם מקריבים רבות, ומגיעים עם ציפיות מוגזמות לפיצוי על כך. המעסיקים, מצדם, לא אוהבים את זה. הם תופסים זאת כמשחק אגו ישראלי, ומוותרים על המועמד.

"לא הצלחתי בעבודה החדשה"

לבסוף, ישנם בני המזל - או המוכשרים - שעוברים ראיונות ומתקבלים, אך נכשלים כעובדים. לא לכולם קל להתמודד עם אי-הוודאות, ולהסתגל לסביבה חדשה שבה הכל כה שונה: הטכנולוגיה, הנהלים, התרבות, סגנון התקשורת, הדינאמיות, הממדים הקשים לעיכול.

כך סיפר ט': "זה לא דומה לשום דבר שהכרתי בארץ מבחינת סדר גודל ודינאמיות. אתה מסתובב בחברת ענק, ומרגיש כמו גרגר אורז בסיר ריזוטו ענק. במקום כזה גדול, קשה מאוד לשחזר את ההצלחה והאהדה שגרפת בארץ בקלות יחסית".

גם אופני העבודה שונים מתרבות לתרבות. ישראליים ידועים כאנשים תכל'סיים וענייניים, ממוקדי מטרה ופרקטיים. ככאלה, הם עלולים לחוות קושי בתרבויות שונות שבהן מתעכבים על פרטי פרטים. מבחינתם, זה בזבוז זמן.

לאור השוני התרבותי גם קשה יותר לנהל יחסים בינאישיים, ובכלל זה להתמודד עם הפוליטיקה הארגונית. ישנם פערים בסגנון ההומור, בעיתויים המתאימים לאמירות שונות, בסגנון הכתיבה במייל, במרחב הבינאישי, בנושאים שמותר ואסור לדבר עליהם, במידת הישירות.

כך סיפר לי י': "לא נולדים עם הידע הזה. יש טעויות קטנות - אך גדולות - כבדיחה אחת מיותרת במסדרון, שאפשר לאבד משרה בגללן. והם לא יגידו לך כלום בפנים - אין פידבק, והכל מעושה ורשמי, אז איך תדע אם אתה בסדר או לא? אתה מהלך על ביצים, פוחד לשאול שאלות אישיות או לגעת בטעות במישהו, שלא יגידו שאתה חוצפן או שהטרדת מינית. היום אני יודע שהכי טוב כאן. כנראה הייתי צריך לעבור את הדרך הזאת כדי להעריך את הבית".

• יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.