דעה: יואב גלנט כבר מזמן נענש ושילם את החוב לציבור

בתחילת השנה נתנה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה תמר נאות-פרי פסק דין כנגד שבעה מתושבי מושב עמיקם. רשות מקרקעי ישראל דרשה סילוק החקלאים ממאות דונמים שהם עיבדו במשך שנים ארוכות, מאחר והשימוש "הינו בבחינת הסגת גבול שלא כדין, שכן הוא מתבצע בשטחים שחורגים מגבול המשבצת שהוקצתה למושב". כמה שבועות קודם לכן, בפסק דין דומה נגד שבעה נתבעים מהמושב הסמוך גבעת ניל"י, הורה בית משפט לפנות השטח תוך שלושה חודשים.

הנתבעים מעמיקם, משפחות שרון, קראוס ושוורצברג, הגישו לבית המשפט מפה צבעונית במיוחד של המושב כפי שהוא מופיע ברשות מקרקעי ישראל. קווים כחולים, קווים אדומים, שטחים צהובים ושטחים ורודים, המנסים ביחד ולחוד להסביר את הפער בין ההלכה לבין המציאות בשטח, אחרי עשרות שנים של עיבוד קרקעות ללא שום התערבות מצד המדינה.

השופטת קבעה כי הנתבעים יפנו את השטחים המעובדים עד יולי 2015. עם זאת, הדגישה, "אני מפצירה בצדדים להמשיך במגעים... שכן אין ספק כי האינטרס של כל הצדדים הינו להסכים לפתרון במתווה של תשריט וקניין, ויש מקום לעשות מאמץ שלא להכשיל את המתווה בשל סכסוכים פנימיים בתוך האורגנים של המושב".

הסיפור המפותל הזה, שמעיד בעיקר על אי סדר ועל סכסוכים פנימיים בתוך המושבים עצמם ובינם לבין רשויות המדינה, החזיר אותנו לפרשת יואב גלנט במושב עמיקם.

במשך שנים ארוכות אנו מאמינים באכיפה ברורה ומוחלטת של החוק, גם כשמדובר בעבירות תכנון ובנייה. שוב ושוב התרענו, כמו רבים אחרים, מפני אוזלת ידה של המדינה בעניין.

בינואר 2011, במקביל לפרסום פרשת הקרקעות בעמיקם של הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט, כתבנו כי "כבר שנים שלא ממש לוקחים אותנו ברצינות כשאנחנו מדברים על עברייני התכנון והבנייה. אז מה אם זו עבירה פלילית. כולם מחלקים דירות, כולם קונים בשישי-שבת במתחמי מסחר לא חוקיים, כולם מתחתנים בגני אירועים ללא היתר בנייה וכו'... לפחות אצל גלנט, יש לכך אפקט הרתעתי וציבורי שאולי גם ישנה את ההתייחסות שלנו מכאן ולהבא".

ויחד עם זאת, האיש ללא ספק כבר נענש. הוא גם לא עשה את מה שאולי נדמה לרבים שהוא עשה, ודאי שלא מה שבזמנו חבר הכנסת מיכאל איתן כינה התנהגות "מאפיונרית". ודאי שזה גם לא בר השוואה למה שגילינו בדיעבד שנעשה באותו הזמן בלשכת הרמטכ"ל, עיין ערך "מסמך גלנט" שהפך מאוד מהר ל"מסמך הרפז", ונועד אך ורק להכשלת מינויו של האלוף גלנט לרמטכ"ל. ואף מילה על התחושות הגוברות והולכות שלא ניתן למנות היום בישראל אף רמטכ"ל, מפכ"ל או נגיד בנק.

לאור זאת, נראה שהגיע הזמן - ודאי על רקע הניסיונות של האיש לחזור לבימה הציבורית - להכניס את הדברים לפרופורציה.

שלושה סוגי תושב

נרד לפרטים: מושב עמיקם יכול ללמד אותנו כיצד במקום פסטורלי מתפתח אט אט מצע נהדר לסכסוכי שכנים (ולסכסוכי משפחות בתוך עצמן). מה שנראה כל כך ידידותי ומזמין מבחוץ, רוחש אינטריגות ומאבקי כוח מבפנים. ואולי לא במקרה, בפעם האחרונה שבדקנו מצאנו כ-15 בתים ונחלות למכירה ביישוב הקטנטן, המונה פחות מ-150 משפחות. ועוד דבר: למרות שכביש 6 אכן קירב מאוד את הפריפריה, מושב עמיקם שבמערב רמות מנשה עדיין לא נמצא במרכז הארץ. שעה, ללא פקקים, מפתח תקווה.

מעט היסטוריה: כ-60 בעלי נחלות ותיקים תפסו כבר לפני עשרות שנים את כל שטח ה"משבצת" שניתן לעמיקם ואף חרגו ממנו במאות רבות של דונמים. לפני כ-20 שנה זה יצר בעיה לא פשוטה, משום שגם בעמיקם הכירו בצורך להכניס דור חדש למושב. מלבד הקמת הרחבה "רגילה", שתכפיל את כמות הבתים במושב עם שיווק מגרשים של כ-750 מ"ר, שיווקה אגודת המושב שלוש נחלות אחרונות בשטח של 5-6 דונם.

ככה, בלי להתכוון, נוצרו במושב שלושה סוגי תושב: בעלי נחלות גדולות של עשרות דונמים; בעלי נחלות קטנות, חלקת מגורים בלבד; בעלי בתים בהרחבות. היררכיה בת שלוש שכבות, עם לא מעט אינטרסים מנוגדים, ועם תשריטים ותב"עות שמצוירים מחדש על מפות.

אבל הייתה הבעיה החוקית. אין במשטר הנחלות אפשרות לנחלה של 5-6 דונם. גם הנחלות בעמיקם רשומות על שטח של 40 דונם, אבל למושב לא נותרו שטחים בהיקף כזה לחלק. בעקבות זאת, בקריצת עין שכנראה הייתה ברורה לכולם, החתימו באגודת המושב את הקונים החדשים שהם לא מקבלים את חלקה ב', שאינה חלק משטח המגורים.

לכן, כשגלנט החליט בדיעבד לבקש מהמינהל שטחים לעיבוד כ'חלקה ב'', הוא תבע דה-יורה את מה שמגיע לו, גם אם דה-פקטו ידע מהיום הראשון שהוא קונה את חלקה א' בלבד. גם אם דה-פקטו הוא קיבל את השטח בעזרת קשרים וקומבינה.

ככה נולדה העבירה הראשונה של גלנט: 35 דונם שהוא קיבל בדרך לא דרך ממינהל מקרקעי ישראל, מחוץ למשבצת המושב, מהם הוא אף גלש בעוד 28 דונם (לדבריו "בטעות", לאחר שהקבלן ריווח יותר מדי בין נטיעה לנטיעה). ארבע שנים ייקח לו להיענות למדינה ולפנות את אותם 28 דונם, אבל צריך להכיר את המכתבים המגומגמים ואת ההתנהלות האיטית של המינהל לפני שמסיקים שמדובר בהתנהלות חריגה במיוחד. היום, אגב, העצים נטועים בבסיס הטירונים של גולני הסמוך.

ועוד דבר חשוב: לא היה מדובר לרגע באדם שחיפש פרנסה קלה מהקרקע. 35 או אפילו 60 דונם של מטע זיתים לא יכולים להיות מקור לרווח בשום קונסטלציה.

אבל היה עוד משהו: גלנט סיפח ממזרח לבית עוד 350 מ"ר של שצ"פ (שטח ציבורי פתוח). בדיעבד, הוא יטען שהפוליגון (תשריט התוכנית) שניתן לו בחוזה המקורי השתנה, הוזז והצטמצם בעקבות תב"ע חדשה שכללה את ההרחבות במושב, ומדובר בסך הכל בפיצוי חלקי על השטח שנגרע ממנו בהשוואה לשרטוט המקורי כשקנה את הבית; בסופו של דבר, הוועדה המקומית החליטה בנובמבר 2012 על פינוי השטח, לאחר שציינה במפורש כי "בתשריט החלוקה נפלה טעות בגבול הנחלה לשצ"פ וחלק מהשצ"פ סופח לנחלה".

גם אם הצדק צריך להיעשות ולהיראות, העובדה שגלנט הפסיק להשקות ולטפח את מעט השיחים והשתילים שהציב בגבול הבית ו"פינה" את השטח הציבורי שבגבול המושב - אם כי צריך להודות שהוא עשה זאת רק לאחר שהמדינה איימה לקחת אותו לבית משפט - לא באמת הפכה את אותו שצ"פ לפארק פתוח לטובת אנשי המושב. הוא פשוט עומד ריק.

יאמרו המדקדקים בצדק, שגלנט גם הכניס בזמנו את המכוניות שלו דרך אותם שטחים ציבוריים והחנה אותן. לשם כך, הוא גם הכשיר שבילים מצפון וממזרח לבית, ככל הנראה בהנהון של הסכמה מצד מזכיר המושב (שלא אמון על החלטות מהסוג הזה). נכון שלא מדובר במעשים שראויים לצל"ש, אבל שוב - כדאי להחזיר אותם לפרופורציות. בלי שום קשר לאיש עצמו ולצל"שיו, מדובר בשטחים משותפים, לא סלולים ולא מטופחים, בשולי המושב.

מנקודת ראותו של גלנט עצמו, הוא צח כשלג. ממש לא עבריין שנתפס. מישהו שלכל היותר השתין בבריכה, אולי אפילו הכי פחות מכולם, ודאי שלא מהמקפצה. גורם בכיר מאוד שטיפל בעניין במשרד המשפטים אמר לנו השבוע כי היה מצפה מגלנט "לכל הפחות לומר 'טעיתי'. להתנצל". יחד עם זאת, העובדה שהוא אפילו לא מרגיש שחרג לגמרי מהחוקים הלא כתובים, מלמדת שאולי גם הציבור הגזים בתיאורי "הפשעים" של גלנט.

היום אנחנו גם מתחילים להבין איזה כוחות גדולים פעלו כאן. בזמן שכולם הרהרו בבחישות שיוחסו לגלנט (גם כשהתברר שהמסמך לסלילת מינויו זויף על פי החשד ע"י בעז הרפז), מערכות שלמות עבדו כדי שהוא ייצא לגמרי מהתמונה. ובאותו הזמן, מי שמינה את גלנט לרמטכ"ל היה אהוד ברק - שר ביטחון בלי מפלגה של ממש מאחוריו ועם מעט מאוד אמפתיה בממשלה ובציבור. מולו ניצב הרמטכ"ל האהוד והמוערך גבי אשכנזי, שכבר זכה לכיכר על שמו באור יהודה.

הברדק במושבים

כדאי לשוב ולהדגיש שגלנט הוא לא המושבניק המפורסם הראשון שהסתבך עם הכללים. כשהתגלו עבירות בנייה ושימוש חורג במשק של אהוד אולמרט (ואחיו) בנחלת ז'בוטינסקי, מושב ותיק החבוי בתוך המושבה בנימינה ולא רחוק מעמיקם, הוגש למזלו של אולמרט כתב אישום רק נגד השוכר ומכר המשפחה שלומי ורניק (שאמר ל"גלובס": "אני נשבע שאהוד לא ידע מה קורה במשק. זה אני, רק אני").

גם אריאל שרון ז"ל דאג לעקוף מראש בעיות שעלולות היו לצוץ בקרקע שבה גדל בכפר מל"ל. על פי צוואת אמו, דבורה שרון, עברה הנחלה ממנה ישירות אל בנו, עומרי, כך שבתגובות הרשמיות ניתן היה לומר ש"ראש הממשלה לא היה בעל הנחלה ואף לא היה מעורב בכל עניין הקשור אליה".

פלישות לשטחים ציבוריים? סלילת דרכים על קרקע ציבורית? סעו ברחבי הארץ וחפשו מושב אחד שאין בו ברדק - כמעט בכל רחוב - הקשור לענייני תכנון ובנייה חמורים ורווחיים פי כמה וכמה.

בשורה התחתונה, הרמטכ"ל המיועד גלנט היה כנראה מאוד יהיר בכל ההתנהלות ארוכת השנים בקרקעות עמיקם (כבר לפני כמעט שמונה שנים הוצע לו לסגור את העניין, הרבה לפני שהפרשה קיבלה תהודה, אבל הוא מרח את העניין).

"אדם העושה, במקרים לא מעטים, דין לעצמו, תוך קביעת עובדות בשטח", כתב עליו היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שאמנם לא פסל את מינויו לרמטכ"ל והשאיר לממשלה את ההחלטה, אבל ציין במפורש כי "יש קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירותה".

ועם כל זאת, אחרי שהשטחים אליהם פלש הוחזרו למדינה, עצי הזית שנטע בגבעת הטרשים שקיבל מהמינהל גדלים פרא לבדם, והערכאה השיפוטית היחידה למעשה שדנה והכריעה בעניינו - ועדת טירקל למינוי בכירים - הכשירה עוד בזמנו את מינויו לרמטכ"ל, האם באמת הוא פסול לצמיתות מלחזור לעמדת הנהגה?

הרי על פי תקדימי העבר הקרוב והרחוק, על פי לא מעט סיפורים שעליהם גדלנו וגיבורי תרבות האהודים גם על קלמן ליבסקינד (העיתונאי שחשף בזמנו את הפרשה), יכול להיות שמדובר אפילו בתנאים הכרחיים כדי להגיע למעלה. וכבר אמרו חכמינו, "אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו".

אחוזה עם משכנתא

כמה מילים גם על הבית המפואר של גלנט בעמיקם. התמונה שפורסמה בשעתו בעיתון "הארץ", והציגה את ביתו של גלנט ממעוף הציפור, הייתה ללא ספק המהלומה האחרונה והמוחצת שקברה סופית את מינויו לרמטכ"ל. אחרי שהשר מיקי איתן דיבר על התנהגות של מאפיה, החווילה המפוארת והגרנדיוזית התאימה לתדמית הזו כמו כפפה ליד.

בפועל, הכול עניין של פרופורציות. מדובר בבית הבנוי בעיקר על מפלס אחד, עליון, בשטח של 240 מ"ר, ועוד 100 מ"ר במפלס שמתחתיו. האדריכלות המיוחדת, החצר פתוחה בשילוב המראה האוריינטלי המיוחד, מיקומו של הבית בקצה המושב, שיוו לו מראה של ארמון קיסר. אבל במציאות, הוא לא באמת גדול או מפואר מהבתים בסביבה.

מבירור שעשינו, גלנט עדיין משלם משכנתא על הבית. את ההון העצמי לרכישה הוא הביא בשעתו (שנת 1993) ממכירת בית שקנה כחייל צעיר בזיכרון יעקב בהתארגנות של חברים מהשייטת (שעשו סיבוב לא רע: על המגרש והבית בזיכרון הוא שילם באמצע שנות ה-80 כ-70 אלף דולר ומכר אותו בלמעלה מ-300 אלף דולר) וכן כספי ירושה ומימוש נכס שהותיר לו אביו בקרית אונו.

ובגלל הסאגה הארוכה, צריך לדעת שהכניסה הראשית לבית חתומה ונעולה. האדריכל תכנן אותה בהנחה שהכניסה (והחניה) לבית יהיו מצד צפון, באותם שבילים שגלנט פרץ ואחר כך החזיר למושב. בשל כך, משפחת גלנט נכנסת היום אל הבית מהכניסה הצדדית, מלמטה או מהמטבח. אשמה שלהם? בוודאי. אבל גם עונש לא קטן. אולי עונש מספיק.