"כולם חושבים שהם מבינים כדורגל, אני גם מוכיח את זה"

מדענים, ידוענים, פרשנים ויושבי יציע עיתונות כאלה ואחרים נדרשו בתקופה האחרונה לשאלה "מה סוד הקסם של עירוני קרית שמונה", וחילצו מעצמם את הקלישאה "יש שם שקט". זה לא מופרך במחשבה ראשונה, אבל כל עוד הסיבה המרכזית לקסם של ק"ש, איזי שרצקי, מתראיין לכתבות מהסוג הזה - אז התשובה שלו יותר משכנעת: "מכבי ת"א הייתה קבוצה הרוסה בגלל אוהדים ותקשורת, עד שהגיע קרויף, ואז המדיניות השתנתה".

אז מה באמת סוד המדיניות של ק"ש, שמאז שהגיעה לליגה הראשונה בילתה 15% מזמנה במקום הראשון, וגם בעונה הנוכחית פתחה חלק עם 13 מ-15 נק' ומקום ראשון בינתיים? יש הרבה תיאוריות, אבל מעט תשובות.

***

נתחיל מכך שהסיבה המרכזית להצלחה של ק"ש היא נוכחותו של שרצקי עצמו. אין קבוצה בסדר הגודל של ק"ש, עם מסלול דומה, שעשתה דרך כזו בכדורגל הישראלי מאז ומעולם: מאז 2011 היא לקחה אליפות, גביע מדינה ושני גביעי טוטו. וזו קבוצה שעלתה לליגה העליונה לראשונה ב-2007. הסיבה ששרצקי מצליח היא לא עובי הכיס שלו, שמכניס לק"ש על בסיס קבוע, דרך חברת איתוראן שבשליטתו, כ-12 מיליון שקל בשנה; זה בעיקר מה שהוא. "אני לא מאמין שמישהו אחר היה מצליח כאן", אומר ברק בכר, "כסף זה לא הכל. זה משהו שאיזי בנה מליגה א' למרחק של משחק משלב הבתים של ליגת האלופות".

המאמן, בן טיפוחיו של שרצקי, מוסיף: "אין יותר מדי אנשים שמושכים בחוטים. זה עוזר מאוד למאמן". שרצקי עצמו מסביר: "היתרון שלי הוא אחד - מגיל 9 אני בכדורגל. הייתי שחקן, הייתי יו"ר רמת עמידר אחרי המכירות שם, יו"ר מחלקת הנוער במכבי, כל החיים הייתי אבא של שחקן ואני יודע מה זה אבא שצריך לשתוק. הייתי אוהד שנים, נסעתי עם מכבי לכל מגרש, אפילו לטבריה ב-63'. הייתי אוהד משוגע. אני גם חושב שאני מבין כדורגל. בעצם, כולם חושבים שהם מבינים, אבל נדמה לי שאני גם מוכיח את זה".

לק"ש יש צוות שרץ איתה כבר שנים. בכר גדל במערכת, מהרגע שהגיע כשחקן מהפועל פ"ת, דרך העבודה שלו תחת רן בן שמעון כעוזר, ועד שקיבל את המושכות משרצקי בעקבות פיטוריו של גילי לנדאו בעונת הפוסט אליפות. מאמן הכושר, ומאמן השוערים, ואפילו מאמן הנוער (סלאח חסארמה, שחקן עבר), נמצאים שנים במערכת. ולמרות שיש סקאוט, מגדיר שרצקי את עצמו ("אף אחד לא רואה נוער ונערים כמוני") כסקאוט של הקבוצה.

אבל הוא לא רק מוצא שחקנים - איזי שרצקי ממש בוחר את הסגל, תוקע מילה כשלא מוצא חן בעיניו, מודה ומתוודה שהוא חלק מהצוות המקצועי. בכר מפתיע: "לי כמאמן זה מאוד מקל ומאוד עוזר. אדם שנותן לי דרך ואומר לי את הדברים הפחות טובים שאני עושה. הוא בנה אותי כמאמן. את ההחלטות המקצועיות אני תמיד לוקח אבל תמיד יש ביקורות ואני מקבל אותן. אנחנו לא מושלמים ועושים הרבה טעויות. ודווקא אחרי ניצחונות הוא מעיר. יש לו ציפיות ודרישות מאוד גבוהות. איזי מאוד רוצה להצליח. אני לא מתבייש לומר שלפעמים, כשאני מתלבט, אני מתייעץ איתו". שרצקי לא מבין על מה המהומה: "אני בנוי על העובדים שלי בכל מקום. אם הכל דופק, אני לא מתערב. כשלא מצליח, אני מתערב. כשברק עושה כל מה שאני חושב שזה נכון, מה הבעיה? כשמנהל שלי עושה עבודה מצוינת, אני סומך עליו. כשהוא נכשל, אני מעיר לו. תכל'ס, ברור שאני דומיננטי, אני לא באתי מהבלט. המאמן יודע דבר אחד: כל ההצלחות הן שלו. מאמן שלא יבין כדורגל ולא יהיה בראש שלי, לא יעבוד".

אז מה הדיבורים על שקט תעשייתי? "ק"ש מרוחקת מהמסרס הגדול ביותר של בניית תהליכים בקבוצת כדורגל, קרי התקשורת", מעיד עליה מישהו שעבד שם, "זה מרחק בטחון שהוא הפרמטר הגדול ביותר בכל התהליכים שם". המנכ"ל יוסי אדרי, שהיה קפטן הקבוצה, וצמח למערכת מחדר ההלבשה, מעיד בעצמו: "המרחק ממרכז הארץ נותן לאנשים יותר שקט. הם מגיעים לפה ואלה תנאים של אקדמיה. הקרבה בין השחקנים גיאוגרפית היא משמעותית. כולם גרים בק"ש שהיא עיר ממש לא גדולה". גם בכר מדגיש ש"יש פה שקט תעשייתי. התנאים שההנהלה נותנת פה, מתעסקים אך ורק בכדורגל. מעולם המשכורת לא איחרה ביום, יש רכבים ודירות, אתה מוצא את עצמך אך ורק מתעסק בכדורגל. היום יותר קל, עומדים בתור כדי להגיע לקבוצה, שחקנים מעדיפים את ק"ש על-פני הפועל ת"א. למעשה, מבחינת תנאים, כל שחקן פה נחשב לזר". בלי שנחשף לכך, אדרי עובד בשיטת מוני פנאן ז"ל: "הם לא מתעסקים פה בכלום", הוא אומר, "אני משלם ארנונה, חשמל, מים. הם לא צריכים לחפש דירה, אוטו. הכסף עובר ישירות לבנק".

כשאין תקשורת, וגם אין קהל ביציעים, טיעון ה"שקט" פתאום מתחיל להיראות הגיוני, אבל שרצקי מגחך: "מה שמנצח בק"ש זו מדיניות. כשאני בא לראות משחק של הנכד שלי בקרית שלום, אני כבר לא יכול לראות שם את הקבוצה הבוגרת. אז גם במכבי אין השפעה של קהל. זה בא ממקום אחר לגמרי: 15 שנה אני בק"ש ואף שחקן מעולם לא נקנס, אלא הזמין את הקבוצה לארוחה".

 ברק בכר מאמן עירוני קרית שמונה / צלם: שלומי יוסף

***

הטיעון הכספי תופס גם הוא מקום מרכזי. הטענה כי בשל הקלות מיסוי גדולות שיש לישובי ספר כמו ק"ש, הכסף של המועדון קונה יותר - שנויה במחלוקת. יו"ר הרשות לבקרת התקציבים, עופר אורליצקי, מסביר: "זה לא כזה משמעותי. הקלות המס מתבטאות ב-2 מיליון שקל בשנה לכל היותר. אם איזי משקיע 10 מיליון שקל כל שנה, אז הוא לא היה משקיע 12?".

שרצקי מצליח להתעצבן: "אין אפילו שקל הנחה. הזרים משלמים אותו דבר. החוק אומר שכל אחד שמרוויח 180 אלף שקל, אתה מקבל 25 אלף שקל הנחה במיסוי. מעבר לזה אין שום הנחה. נניח שיש לי 12 שחקנים כאלה, זה יוצא 300 אלף שקל בשנה הקלה אבל מצד שני, כל אחד מהם עולה לי 3,000 שקל בחודש על דירה שזה 35 אלף בשנה. כל אחד מהם עולה רכב ודלק 5,000 שקל בחודש, שזה 60 אלף בשנה. תגיד לאורליצקי שכל ההוצאות מסתכמות ב-2.5 מיליון שקל יותר בשנה, אני אשכנע אותו שהוא טועה. תוסיף לזה שכל שבוע הם בכפר המכבייה, עם האוטובוס ועם הארוחה אחר כך וזה 16 אלף שקל למשחק. הנוער בליגת העל, נוסעים לב"ש ולירושלים, וגם משתכנים במלון. זה 200 אלף שקל בשנה. הנערים בצמרת, בליגת העל, עוד 200 אלף שקל".

אז מה בכל זאת הסיפור? כנראה מדיניות הרכש. אי-אפשר להתכחש לכך שכמעט כל שחקן שמגיע לק"ש מצליח. סוד הצלחת הרכש טמון באסטרטגיה: לקנות או להשאיל עם אופציית רכישה. את גיא חיימוב הוא רכש במיליון שקל, את דויד מנגה במיליון דולר מהפועל ר"ג, רועי קהת הגיע במסגרת הסדר עם אביו, עאהד עזאם נרכש ב-575 אלף שקל, על דור ג'אן שולמו 200 אלף שקל השאלה עם אופציה לרכישה ב-550 אלף. אחמד עאבד הגיע מאחי נצרת תמורת 800 אלף שקל, רוג'רס קולה הושאל מבלגיה לשנתיים תמורת 60 אלף אירו. שרצקי קונה המון שחקנים למחלקת הנוער. אפילו עדן שמיר, אחד מכוכבי נבחרת הנוער שהייתה בגמר אליפות אירופה בקיץ, הגיע אחרי שהיה בהסגר מהפועל חיפה.

"כמה ילדים יש בעיר הזו?" שואל שרצקי באופן רטורי, "אני חייב להביא מבחוץ ולגדל. תקציב הנוער הוא 3 מיליון שקל, הכי גבוה אחרי חיפה ומכבי ת"א. וחצי מהילדים נמצאים פה בחינם. יש לי סבלנות, אני לא בונה מהיום למחר. אני קונה יותר מאשר מוכר".

***

בסוף השבוע שעבר גילו השחקנים בחזרה מהאימון, על הכסאות בחדר ההלבשה, דיסק בעטיפה, כמו בחנות תקליטים, של הרגעים הגדולים מהזכייה בגביע המדינה באביב האחרון. "אנחנו שמים דגש גדול מאוד על מרקם חברתי", מסביר בכר, "חשוב שיהיו ביחד, ארוחות, בתי קפה. זה משליך למגרש. כשיש תפוח רקוב זה יכול להצליח לפרק זמן קצוב, לא יותר".