יוקו אירי מטאטאת עלי סתיו מחוץ לבית שלא היא ולא אף אחד אחר לא התגוררו בו בארבע השנים האחרונות. הבית של אירי בת ה-61 שמור ומטופח, עם חימום תת-רצפתי וחדר טטאמי (מחצלות), אך היא כבר לא זקוקה לו. ברחבי יפן קיימים 8 מיליון "אקיה", בתים פנויים, שחלקם במצב מתפורר וחלקם עומדים על מגרשים מוזנחים.
"בתי הרפאים" ביפן, שמהווים בערך שביעית מסך הבתים הפרטיים, משקפים את התדלדלות האוכלוסייה ואת מה שאנליסט כינה פעם "מנטליות של לפרק ולבנות חדש". אוכלוסיית יפן מתכווצת מאז שנת השיא 2008, ועם שיעור ילודה של 1.4 ילדים לאשה וכניסה מינימלית של מהגרים, המגמה הזו לא צפויה להתהפך.
"לכל עשרה בתים פנויים יש עשר סיבות לכך שהם כאלו", אומר שיגאו שימאדה, מנהל בנק אקיה שאמור לטפל בכ-500 בתים ריקים באיסומי, פרבר קטן במרחק שעה נסיעה ברכבת מטוקיו.
בשנות ה-80, הבתים ביפן נבנו בדרך כלל מעץ והיו אמורים להחזיק מעמד כ-30 שנה. אחרי שנת 2000 נבנו בתים שנועדו להישמר 70 שנה, אומר ווטארו סקקיבארה מיחידת הנדל"ן של מכון המחקר של נומורה - עדיין פרק זמן קצר במונחים אירופיים.
"בהתחשב ברעידות האדמה הרבות, היפנים לא חושבים על בתים שישתמרו לתקופה ארוכה", הוא אומר. "במקום זאת, יש תפיסה של לזרוק לפח ולבנות מחדש".
בעוד שבחלקים אחרים של העולם הבעיה היא בנייה לאוכלוסייה מתרחבת, ביפן הבעיה היא להרוס מבנים קיימים. ללא נקיטת פעולה, הממשלה מעריכה שעד שנת 2050 יהפכו 20% מהאזורים העירוניים לערי רפאים. נומורה מעריכה שחמישית מהבתים יהיו פנויים כבר בשנת 2023.
הריסת מבנה קיים היא יקרה, בין 5,000 ל-10,000 דולר, וכאשר המגרש ריק, מס הרכוש עליו עולה פי שישה. המדיניות הזו אומצה בשנות הגידול באוכלוסייה כדי לעודד בנייה, אבל אפילו כיום, הניסיונות לשנות אותה היו עד כה ללא הצלחה.
זהו ההסבר החלקי לכלכלת הדיור הבלתי רגילה ביפן, שערכי הנדל"ן בה היו בשעתם הגבוהים בעולם, אך המחירים נמצאים בנסיגה פחות או יותר משנת 1992. הבתים הם נכס שערכו יורד במהירות. לפי חישוביו של סקקיבארה, אחרי 20 שנות ירידה, הערך קיים רק במגרשים.
לכן, רק 13.5% מסך רכישות הבתים והדירות ביפן בשנת 2008, האחרונה שלגביה קיימים נתונים, היו של נכסים מיד שנייה - בהשוואה ל-90% בארה"ב ב-2009 ול-84% בבריטניה ב-2010.
במקביל, נמשכת בניית בתים ודירות חדשים. מיצובישי אסטייט, אחת החברות הקבלניות הגדולות במדינה, אומרת שהדירות והבתים החדשים שלה צריכים להחזיק מעמד מעל 100 שנה, אך מציינת שהביקוש החברתי - גודל הדירה, המתקנים שלה והציוד - משתנה במרוצת הזמן. נקודת מפנה נוספת הייתה השקת תקני בנייה חדשים לרעידות אדמה ב-1981, שהפכו בתים ישנים יותר לבלתי מבוקשים.
כל זה מוסיף לבעיה שקיימת לכל אורך המדינה. כדי להתגבר עליה, ועל הבעיות הנלוות כמו סכנת שריפות ופשיעה, העיירה איסומי השיקה שירות שידוך בין הבעלים של הבתים הריקים לבין משפחות צעירות שמגיעות להתגורר באזור.
אבל היקף העסקאות אינו גבוה, אומר קיאיגו איטקורה, מנהל צוות במשרד לקידום האזור. קיימים אמנם 179 דיירים-שוכרים בפוטנציה, אבל רק מחצית מבעלי הבתים הריקים אותרו. אחרים הלכו לעולמם או שפשוט אי אפשר לאתר אותם. "זה שינוי בין-דורי", הוא אומר. "ההורים נהגו לקנות כאן בית נופש, אבל הילדים שירשו אותם חושבים שהבית רחוק מדי מבחינתם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
