אז למה כל-כך יקר פה?

יוקר המחיה הוא אחד הנושאים החמים ביותר בישראל. נשאלת השאלה, מדוע רוב המחירים בארץ גבוהים כל-כך? והתשובה העיקרית היא - החיסרון שבקוטן.

גודלו - יותר נכון קוטנו - של השוק הישראלי ופוטנציאל המכירות בו מקשה על החברות לייצר רווחים אשר יכסו את עלויות התפעול של החברה. היקפי הפעילות בישראל, גודלו הקטן של השוק אשר אינו מאפשר רכש רב לעומת מדינות גדולות יותר, משפיעים על מחירי הקנייה של היבואנים.

אולם הנתון שמשפיע ביותר הוא התנהגות המדינה, אשר שולחת את ידה לכל עבר כדי להעשיר את קופתה ולפצות על חוסר השוויון ואי-היעילות שמתרחשים פה עשרות שנים.

נתאר כאן תהליך שעובר יבואן אשר מייבא מוצרים לארץ.

השלב הראשון הוא המשא-ומתן עם היצרן בחו"ל. כוח הקנייה בישראל (יחסית לארה"ב לדוגמה) קטן כל-כך, עד שהיצרן אינו נלהב למכור בהבינו את פוטנציאל המכר בישראל. אמנם ישנם כאן כמה להיטים יוצאי דופן כמו מכשירי אייפון ודומיהם שנמצאים כמעט בכל בית, אך אלה חריגים. כוח הקנייה של ישראל דומה למחוז קטן במדינה גדולה. לכן כבר בראשית הדרך, מחירי הקנייה של היבואן הישראלי גבוהים יחסית, ויכולת המיקוח שלו מוגבלת.

הדרך ממשיכה בהוצאות הובלה גבוהות, בים ובאוויר, היטלי מס, ביטחון, ביטוח, מימון הסחורה בדרכה לארץ - כל אלה ועוד בולעים אחוז ועוד אחוז אשר נערמים על עלות המוצר עד הגיעו לפתח הנמל. למרות הדרך הארוכה בים, הסכנות והעלויות, זה עדיין החלק הקל בתהליך. עכשיו מגיע גם תור המדינה לקבל ולנגוס את חלקה.

ראשית, עליך לעבור את מנגנוני הביקורת של המדינה - מכון התקנים, התקשורת וכל מכון/מוסד/רשות שתפקידו לאשר את המוצר לשיווק בישראל. אף שמרבית המוצרים עומדים בתקנים גלובליים, מכון התקנים הישראלי בודק כל משלוח ומשלוח.

אמנם עבודתו חשובה, ותפקידו לשמור על כולנו ממוצרים 'מסוכנים', אך הדרך, העלויות, חוסר היעילות והסחבת של המכון, אשר יכול לעכב לעיתים משלוחים עד 90 יום, מוסיפים גם הם אחוזים על אחוזים על מחיר המוצרים - עלויות וכספים שלבסוף הצרכנים בארץ משלמים.

בהמשך הדרך, כאשר היום המיוחל מגיע ואיתו האישור לשיווק המוצר, באה כעת המדינה לגבות את חלקה. מס קנייה, מכסים, מס ערך מוסף, אשר מועמסים על מחיר המוצר וההובלה יחד, הופכים את המוצר ליקר בכמעט 40%! שימו לב: 40% יותר - וזה עוד לפני שהמוצר הגיע למחסני היבואן.

עכשיו הגיע תורו של תהליך ה"גיור" הישראלי. על היבואן לגייר את המוצר - להוסיף לו חוברת הסבר בעברית, להדביק מדבקות יבואן ולתת אחריות. האחריות הבינלאומית לרוב אינה תקפה בישראל, ולכן על היבואן גם לבטא את עלות האחריות על המוצר.

כל התהליכים האלה עולים הרבה כסף, ומי משלם? הצרכנים.

לאחרונה הוסיפה הממשלה תקנות איכות סביבה חדשות, כמו חוק המיחזור וחוק האריזות, אשר מחייבים את היבואנים לשלם על הפסולת שתיווצר לאחר מכירת המוצרים. חוקים מבורכים אלה מועמסים על היבואן, שמגלגל את זה הלאה. על מי? נכון - על הצרכנים.

הצורך של היבואן - יחד עם הצורך של הקמעונאי שנחנק תחת עלויות שכירות הנדל"ן מהגבוהות בעולם - להרוויח משהו, מועמסים שוב על עלויות המוצר.

גם מנגנון התשלומים של הישראלי, שנוהג לשלם בתשלומים ארוכי-טווח, והאשראי הארוך שדורש הקמעונאי בהתאם, גם הם מועמסים על הצרכן.

זהו, כעת המוצר מונח על המדף בחנות, ומחירו כפול, פי שניים. אם נבחן את המחיר לעומת השכר הממוצע הנמוך בישראל, מחירו של המוצר ריאלית אף גבוה יותר.

כעת נבדוק עוד עיוות, אשר לכאורה פוגע ביבואנים אך טוב לצרכנים - פטור ממס קנייה ומע"מ לרוכשים דרך אתרי אינטרנט מחוץ לישראל. המדינה מאפשרת לצרכנים לרכוש מוצרים מחו"ל, מתחת ל-300 דולר, ולפטור אותם מתשלום מע"מ (18%); או מתחת ל-75 דולר ולפטור אותם גם ממס קנייה (15%).

לכאורה, הטבה מעולה, אך למעשה היא פוגעת ומפלה. העיוות שבתקנה זאת הוא שעל היבואן לשלם מסים החל מהדולר הראשון - אך הצרכן זכאי לפטור. זה מצב לא הוגן.

מדוע שהפטור לא יחול על כולם? הרי על היבואן מוטלת מסכת ארוכה הוצאות - מכון התקנים, גיור המוצר, מתן אחריות ועוד - שלא קיימות בקנייה אישית מאמזון ומ-eBay.

כאשר משקללים את כלל העלויות של היבואן עם המסים שעליו לשלם, ואת עלויות הקמעונאי להקמת עסקיו, היכולת להתחרות עם המחירים באתרי האינטרנט שואפת לאפס.

אז מה ניתן לעשות לטובת כולנו? אמנם ההקלות במסים הן חיוביות, אך עליהן לכלול את כולם, ולא רק חלק אחד משרשרת הערך - הצרכן.

כמו כן, יש להקל - ולא להקשות - את תהליכי היבוא. כמו קבלת תקנים בינלאומיים בישראל, בלי להמציא את הגלגל מחדש שוב ושוב על-ידי מכון התקנים. והכי חשוב - לדאוג שיותר ויותר מההכנסות של האזרחים יישארו בכיסם ולא יילכו לקופת הממשלה.

דווקא ישראל, כמדינה קטנה ונטולת משאבים, צריכה לייצר מנגנונים מעודדי צמיחה עסקית, גם באמצעות סחר, יבוא ויצוא. עליה לתקן את העיוות ולהיות עזר כנגד היבואן ולא רק נגדו.

■ הכותב הוא מנכ"ל פיוניר.