אין קליטה

יום שני בצהרים בקריית גת. אני מחנה את הרכב ליד הכניסה לבי"ס אורט ע"ש זאב בוים, יוצא ממנו ופונה לכיוון בית הספר. סמוך לרכב עוצר אותי ילד, אולי בכיתה ה' או ו', ושואל אותי מה מצב האנטנה של הסלולרי שלי, הדבוקה כראוי לשמשה הקדמית של רכבי. "נראה לי שהאנטנה בסדר, למה אתה שואל?".

הוא מישיר אליי מבט ועונה בביטחון עצמי מופגן: "אני צריך אנטנה בשביל להרביץ למורה שלי". עכשיו הוא כבר הצליח למשוך את תשומת לבי. "תראה", אני עונה לו בכנות, "אני די קשור לאנטנה שלי. וחוץ מזה, למה להרביץ למורה, מה הוא עשה לך?". עכשיו תורו להיות כן איתי. הוא מסביר לי שהוא לומד בבי"ס יסודי שנמצא לא רחוק מכאן ושהבוקר רב עם המורה שלו: "הוא זרק אותי מבית ספר. הרבצתי לילד אחד אז קיבלתי עונש". "למה הרבצת?", "הוא קילל אותי. אף אחד לא יקלל אותי. אין דבר כזה. אז פירקתי לו את הצורה".

אבל בגלל שהוא מחייך חיוך מתוק של ילד שובב אני מחליט לחסוך ממנו הרצאה חינוכית על זה שמכות לא פותרות סכסוכים ושיש דרכים אחרות למצות חילוקי דעות בין שני ילדים בני 11. אני מחייך בחזרה ופונה לביה"ס, שם מחכה ציפי בן טולילה, מנהלת בית הספר, המארחת שלנו לישיבה מיוחדת של מועצת המנהלים ש ל רשת אורט.

הסיפור של בית הספר מחמם את הלב ומעורר השראה. לפני כ-4 שנים, במסגרת תוכנית אסטרטגית של אורט ישראל לשתף פעולה עם אזורי הפריפריה החברתית, פנה מנכ"ל אורט צביקה פלג לראש העיר קריית גת, אבירם דהרי, בהצעה להכניס את הרשת לאחד מבתי הספר בעיר. הם בחרו בבית הספר הקשה מכולם, שממוקם בלב שכונה במצב סוציו-אקונומי קשה ביותר ובכל הפרמטרים האפשריים הצדיק את היותו מועמד לסגירה. היום, 4 שנים לאחר מכן, זהו בית ספר פורח בכל קנה מידה.

השקעה מסיבית של 4.5 מיליון שקל של רשת אורט, משרד החינוך והתורם הנדיב ברי ברלוביץ הפכו את המבנה הישן והמוזנח לבית ספר חדיש ומטופח, בעל אמצעי הוראה מהמתקדמים בסוגם, כולל מעבדות מחשבים ואלקטרוניקה מצוידות היטב. שיעור הזכאים לבגרות עלה מ-64.4% ל-79% ואוכלוסיית התלמידים גדלה בכ-40%, בניגוד למגמת הירידה שחווה ביה"ס קודם לכן.

כיום נוסעים לביה"ס תלמידים מכל העיר, להשתתף בתוכניות למצוינות בפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים ובמגמת השוחרים, המשותפת לרשת אורט ולחיל הקשר והתקשוב. לתלמידים בוגרי המגמה מובטח שירות צבאי באחת מיחידות החיל. תלמידים רבים יוכלו לרכוש כאן השכלה טכנולוגית מתקדמת ולהשתלב בעתיד באחד ממקצועות ההיי-טק.

מספר תלמידים מצטרפים אלינו כדי לספר על מקצועות הלימוד, מדוע בחרו דווקא בבית הספר ועל ההתנדבות בקהילה. אחד מהם מתנדב במד"א. תלמידה אחרת פעילה מאוד בפנימייה שבה היא מתגוררת. אתנו מאזינה להם בעונג רב ציפי המנהלת. 4 השנים האחרונות תחת ניהולה גרמו למהפך באיכות הלמידה במוסד, בתדמיתו בעיר ולא פחות חשוב, בשביעות הרצון של סגל המורים המלווה אותה כבר שנים, חלקם בוגרי בית הספר בעצמם.

היא מציגה לנו את החזון: "ביה"ס מעודד מצוינות מדעית טכנולוגית וערכית, על מנת לסייע לבוגריו בהשתלבות עתידית בחברה ולאפשר להם להתקדם בסולם החברתי". לאחר 3 שעות של נחת בביה"ס, אני יוצא לרכב שלי. הילד כבר לא שם, ואיתו נעלמה גם האנטנה. לפחות היה טורח לשלוף אותה בזהירות מההברגה שלה, אבל למרבה הצער התושבת מרוסקת לחלוטין.

אני מקווה שהמורה לא זכה לפגוש את הילד המתוק עם האנטנה השבורה בידו העצבנית. בפעם הבאה שילד חביב ידווח לי שפירק למישהו את הצורה ושהוא הולך לשבור לי את האנטנה כדי להרביץ למורה שלו אקח אותו יותר ברצינות, אני מבטיח.

■ הכותב הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.