סכסוכי העבודה בבנקים הם רק עניין של זמן

מכתבים נגד ההנהלה, שביתה בהפתעה ואיומים בעיצומים - כך נראים בימים אלה יחסי העבודה במרבית הבנקים. הבנקים מובילים בשנים האחרונות תוכניות התייעלות שצפויות להביא לירידה של אלפי עובדים מתוך 45 אלף עובדים בקירוב במערכת הבנקאית. ההתייעלות נובעת מיחסי היעילות החלשים בבנקים ומהשחיקה בהכנסות בעקבות הריבית הנמוכה והעלייה ברגולציה.

הבנקים לא יכולים לפטר עובדים, ולכן הם מוציאים לפועל צעדים כגון פרישה מוקדמת, ניוד עובדים ופיטורי עובדים זמניים ועובדי מיקור-חוץ, ובד בבד מורידים משמעותית את גיוס העובדים החדשים.

התוכניות השונות הביאו לכך שכיום בארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים שוררת מתיחות ביחסי העבודה ברמה זו או אחרת. לעת עתה מוכרז סכסוך עבודה רק בבנק הבינלאומי, אך בקצב הנוכחי לא מן הנמנע כי בשנה הבאה נראה סכסוכי עבודה נוספים בבנקים.

יחס היעילות בבנקים עומד בממוצע על כ-69%, קרי קרוב ל-70% מההכנסות נבלעות בשורת ההוצאות, כאשר ההוצאה המרכזית בבנקים היא השכר. עם זאת, תמונת שכר העובדים בבנקים מורכבת: מצד אחד הם נהנים מיתרון לא מבוטל והוא בביטחון תעסוקתי (עובדי הבנקים מקבלים קביעות) וכן מתנאים נלווים מפנקים כגון סבסוד של השכלה גבוהה, קייטנות לילדים וחופשות בחו"ל.

מנגד, תדמית השכר הגבוה של עובדי הבנקים אינה מדויקת, והמאפיין המרכזי שלה הוא פערי השכר הגבוהים. ישנה שכבה של כ-2,000 עובדים שגורפת את עיקר הקצפת ונהנית משכר ברוטו של 35 אלף שקל ויותר. לעומת זאת, השכר ברוטו החציוני בבנקים מוערך ב-14 אלף שקל - אמנם קצת יותר מכפול מהשכר החציוני במשק, אך לא מדובר בנתון מנקר עיניים.

בוועדי העובדים לא שוללים את הצורך של הבנקים להתייעל, אך אומרים שתחת האמתלה של האווירה הציבורית והעלייה בתחרות, מנסים לפגוע בעובדים. עוד אומרים מקורות בחלק מהוועדים, שכל חיסכון בהוצאות הבנק יתורגם לעלייה ברווחים ולא יתבטא בהורדת מחירים ללקוחות. "לבנקים אין דרך לשפר את ההכנסות, בטח כשהריבית נמוכה והעמלות נשחקות, אז הדרך הקלה ביותר היא לקצץ בהוצאות כוח אדם כדי לשפר את הרווחיות", אומר מקור בכיר באחד הוועדים.

לעומת זאת, בהנהלות הבנקים אומרים שהוועדים לא קוראים את המפה. "הוועדים לא הבינו שהגבינה זזה, ומהר. לציבור הישראלי אין כיום סובלנות לוועדים הגדולים. הלקוחות לא יסבלו כיום סניף סגור; הם רוצים הכול ומהר, ועוברים למתחרים יותר בקלות מאשר בעבר. פגיעה בהכנסות הבנק היא פגיעה בעובדים לא פחות מאשר בהנהלה", הם אומרים.

אז מה קורה ביחסי העבודה בבנקים השונים, ומה צפוי בשנה הבאה?

דיסקונט: כיפופי ידיים

בנק דיסקונט היה ידוע במשך השנים ביחסי העבודה הקשים שבו, ונראה כי גם כעת הוא עומד בפני גל נוסף של חיכוכים. בשבוע שעבר הודיע יו"ר הוועד מני גרינשטיין על השבתת שני סניפים, וזאת על אף שאין סכסוך עבודה בבנק. השבתת שני הסניפים נעשתה על רקע החלטת הנהלת הבנק, בראשות לילך אשר טופילסקי, לסגור את מינהלת מרחב דן (כחלק מתוכנית ההתייעלות שהיא מקדמת), ולאור העובדה כי עדיין לא נמצא סידור למספר עובדים לשביעות רצונם.

אשר טופילסקי, שהגיעה מבנק הפועלים ורגילה ליחסים אחרים ורגועים יותר בין ההנהלה לוועד, זעמה על החלטתו של גרינשטיין. הבנק הוציא מכתב חריף לוועד, הגיש בקשה לבית הדין לעבודה וכן כאות מחאה נטשה אשר טופילסקי את הספורטיאדה באילת שהתקיימה באותו הזמן. נראה היה כי לכאורה העניינים התקררו מעט, כשגרינשטיין ביטל השבתה נוספת שתוכננה ליום שישי ואילו הבנק משך את הבקשה שהגיש לבית הדין לעבודה, אך מדובר בהפוגה זמנית בלבד.

שלשום (ב') שלח גרינשטיין מכתב לסמנכ"לית משאבי אנוש, יפית גריאני, ובו נכתב: "החלטתכם לנתק באופן חד-צדדי את המחשב ולמנוע תעסוקה מהעובדים שנותרו במרחב הינה השבתה שלא כדין, ומול השבתה זו אין לכם כל זכות לבוא בטענות על שביתה שלא כדין. מעתה ואילך, נגיב באופן הולם על כל התנהלות קלוקלת וחד-צדדית".

בשיחה עם "גלובס" אמר היום יו"ר ועד עובדי דיסקונט: "אין לנו כוונה להכריז סכסוך עבודה, למרות שאני מאמין שאם נבקש ההסתדרות תיתן לנו, במיוחד לאור כל הרגישות עם עופר עיני (עיני נשכר לייעץ להנהלה - ע.א). אם תתעורר בעיה, אגיב באופן מיידי בלי סכסוך עבודה, ואם הם ירצו, שייקחו אותי לבית הדין לעבודה".

נראה כי מוקד החיכוכים מצוי בתוכנית ההתייעלות שמקדמים בבנק, והחשש בוועד מכך שהבנק לא יגייס עובדים במקום 1,000 העובדים שאמורים לפרוש ב-5 השנים הקרובות. בוועד גם לא ראו בעין יפה בלשון המעטה את ההחלטה של ההנהלה לשכור את שירותיו של עיני, שנחשב עדיין בעל כוח והשפעה בהסתדרות. פוטנציאל נוסף לסכסוך עתידי הוא הסכם השכר, שהצדדים אמורים לגבש בשנה הבאה.

הן גרינשטיין הן אשר טופילסקי נכנסו לתפקידיהם לפני פחות משנה, ונראה כי הם נמצאים במאבק כוחות לקביעת גבולות הגזרה להמשך. גרינשטיין החליף את יו"ר הוועד המיתולוגי והלוחמני ריקי בכר, ונראה כי הוא מקפיד לשמור על הקו כדי לבסס את מעמדו. בינתיים אשר טופילסקי משקיעה משאבים רבים ביצירת קשר ישיר עם העובדים. היא יוצאת הרבה לשטח, ומקיימת מפגשים עם עובדים. כמו כן בבנק הוחלט לפתח את הפורטל הפנים-ארגוני, ולהוסיף בו אפשרויות ליצירת קשר ופניות של העובדים בצורה גלויה או אנונימית להנהלה.

על פורטל זה הגיב בציניות גרינשטיין במכתבו באומרו: "במקום לשקוד על פיתוח מדיניות תומכת יחסי עבודה, דאגתם לפתח את פולחן האישיות באמצעות ה-Facebank באמצעותו העברתם את חיוכי שביעות הרצון שלכם מעצמכם".

הבינלאומי: הסכסוך שאינו נגמר

הבנק הבינלאומי, שבשליטת צדיק בינו, הוא הבנק היחיד שבו הוכרז באופן רשמי סכסוך עבודה. למעשה יש בבנק סכסוך רשמי כבר מאפריל אשתקד, קרי לפני יותר משנה וחצי).

ועד הפקידים בראשות חנוך ליבנה נקט בתקופת הסכסוך לא מעט עיצומים, אך לא נראה כי אלה הניבו יותר מדי פירות. לטובת הנהלת הבנק משחקת העובדה שוועד המנהלים בבנק נפרד מוועד הפקידים ואינו חלק מסכסוך העבודה, ולכן גם כאשר פקידי הבנק שבתו, הסניפים היו פתוחים רשמית והופעלו על ידי המנהלים.

בינתיים נראה כי המצב בין הצדדים תקוע למדי; מפעם לפעם מתקיימות שיחות בעניין ופגישה נוספת אמורה להתקיים מחרתיים, אבל ספק אם זו תניב תוצאות משמעותיות. בוועד הפקידים מציינים כי לפגישות השונות לא מגיעה המנכ"לית סמדר ברבר צדיק. "את ההחלטה של מנכ"לית הבנק להדיר עצמה מהמו"מ אין אלא להבין כחוסר יכולת להתמודד עם ועד העובדים והמציאות הבלתי נסבלת בבנק", מסר ליבנה ל"גלובס".

מהבינלאומי נמסר בתגובה: "במו"מ משתתף ראש חטיבת משאבים - סמנכ"ל וחבר הנהלת הבנק. המנכ"ל מנהלת את הבנק ועוסקת בהמשך צמיחתו. טוב היה לו גם הוועד היה מבחין בין הדברים ונרתם אף הוא למעגל העשייה בבנק".

בניגוד לבנקים אחרים, הבינלאומי לא מבצע תוכניות של פרישה מוקדמת, ועיקר ההתייעלות בו נעוץ בעצירת גיוסי עובדים. סכסוך העבודה בבנק הוכרז על כמה נושאים, בהם עומס עבודה והארכת הסכמי השכר. ייתכן והסולם שבעזרתו יוכלו הצדדים לרדת מן העץ ולסיים את הסכסוך הוא הארכת הסכם העבודה בכמה שנים, אך בהנהלת הבנק מבקשים לכלול בהסכם שכזה גם הבטחה לשקט תעשייתי, ונראה כי הצדדים לא מצאו עדיין את הנוסחה שתשלב את שני הגורמים הללו.

בינתיים ליבנה עסוק בעיקר באספות הסברה בסניפים, ולפי הערכות הוא מחמם מנועים לקראת סבב נוסף של צעדים ארגוניים. במקביל, בין הוועד להנהלה יש גם דיונים בבית המשפט הקשורים לניכוי חלק מהבונוס לעובדים בגין שביתתם וניכוי חלק משכרם בגין אי ביצוע עבודות שיווק.

לאומי: השקט המתוח הופר

בבנק לאומי הופר לפני שבועות ספורים השקט המתוח, כאשר יו"ר ועד העובדים מירי רובינו שלחה מכתב לראש חטיבת הטכנולוגיות בבנק דני ירושלמי, ובו מתחה ביקורת חריפה על דברים שאמר בראיון לעיתונות בכל הקשור לפוטנציאל ההתייעלות בחטיבה שלו. במכתב שלחה רובינו גם מסר לשאר ההנהלה כשכתבה: "כנראה ששכחת, כמו לצערי גם גורמים אחרים בבנק, מיהו עמוד השדרה של הבנק ומי מוביל אותו להישגים".

לעת עתה, באופן רשמי שורר שקט בלאומי, אך לכולם ברור שהשקט הזה זמני בלבד. בסוף השנה יפוג תוקפו של הסכם השכר בבנק, והצדדים יצטרכו לגבש הסכם חדש. נושא מרכזי (אך לא יחיד) שיעמוד על הפרק הוא "הטייס האוטומטי", מנגנון המביא לעלייה שנתית של 5.8% בשכר העובדים. בהנהלת הבנק בראשות רקפת רוסק עמינח רוצים כמובן להפחית את העלייה, כחלק ממאמצי ההתייעלות.

מנגד, רובינו ממש לא מתכוונת להתפשר כ"כ מהר, במיוחד לאור העובדה שהבנק מציג בסה"כ רווחים נאים. הסכם השכר בבנק מהותי למערכת הבנקאית כולה, שכן הסכמי השכר בבינלאומי, אגוד ומרכנתיל צמודים אליו, וכן ההסכם אמור להוות סוג של בנצ'מרק להסכם השכר שיצטרכו לגבש בדיסקונט בשנה הבאה. אמנם כרגע מלבד המכתב יש שקט בלאומי, אבל ככל הנראה בשנה הבאה עיקר הפוקוס ביחסי העבודה יהיה בבנק זה.

מזרחי טפחות: הוועד מרים ראש

היתרון המרכזי של מזרחי טפחות לעומת מתחריו הוא ביחס היעילות שלו. את הבנק ניהל עד לפני כשנה אלי יונס, שנחשב מנהל אגרסיבי. יונס אמנם התמודד עם סכסוכי עבודה בבנק, אך בשנים האחרונות הצליח לשמור על השקט בזכות הסכמה להתחייבות לשקט תעשייתי מצד הוועד. אלא שנראה שבתקופה האחרונה הוועד, בראשות שרה ליזרוביץ, מרים ראשו וקולו נשמע יותר-ויותר.

טענות הוועד נוגעות לתוספות השכר המשולמות ולכך שזה 10 שנים לא נחתם הסכם שכר חדש בבנק. לעומת זאת, בהנהלה דורשים שהסכם שכר חדש ילווה בהתחייבות להארכת השקט התעשייתי. אמנם הוועד מחויב לשקט תעשייתי עד לסוף השנה הבאה, אך זה לא מונע ממנו לפרסם מכתבים נגד ההנהלה והעומד בראשה אלדד פרשר. בשבוע שעבר פרסם הוועד מכתב נגד אירוע שהבנק מתכוון לערוך לעובדיו ושסיסמתו "בנק שמח עובדים שמחים". בוועד הוציאו מכתב נוסף לעובדים ביום ראשון ובו הדגישו כי אין חובה להגיע אל האירוע, וכי יחליטו בהמשך כיצד להמליץ לעובדים לנהוג.

כאמור בשנה הקרובה לא יוכל הוועד לנקוט צעדים ארגוניים אלא יצטרך, כפי הנראה, להסתפק בעיקר במכתבים או בצעדים סמליים כגון החרמת אירועי גיבוש, אך בקצב הזה נראה כי העניינים בבנק רק ילכו ויתחממו.

בנק הפועלים: עסקים כרגיל

הבנק היחיד שבו נראה כי יחסי העבודה שקטים הוא בנק הפועלים. זה אינו מצב טריוויאלי לאור העובדה שבשקט-בשקט מבצע הבנק בניהולו של ציון קינן מהלכי התייעלות משמעותיים הכוללים קיצוץ של מאות עובדים בשנה, בין היתר באמצעות ניוד עובדים ופרישה מוקדמת של עובדים. כמו כן הבנק הצליח להגיע בשנה שעברה להסכם שכר שבהנהלות בבנקים אחרים היו שמחים לאמץ - עליית שכר חד-פעמית של עד 6% לחמש שנים.

בכיר במערכת הבנקאית (שאינו מבנק הפועלים) אף אומר שבבנק הפועלים נעשית ההתייעלות הכי משמעותית מבין הבנקים. ולמרות זאת היחסים עם הוועד, בראשות יוסי גל, טובים.

הוועד בבנק נחשב קואפרטיבי ומשתף פעולה עם תוכניות ההתייעלות בבנק. נציין כי במשך השנים יחסי העבודה בבנק הפועלים היו טובים, ולמעשה בה בשעה שבבנקים אחרים יושבי ראש הוועדים כיהנו לרוב בתפקיד עד לפרישתם מהבנק, בבנק הפועלים חלקם השתלבו לאחר מכן בתפקידים בכירים בבנק.

 יחס היעילות במערכת הבנקאית

 עלויות השכר של עובדי הבנקים 1-7-14

 יחסי עבודה בבנקים