לחייב אב להיפגש עם ילדיו

פעמים רבות האמרה הידועה "אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים" מקבלת משנה תוקף בנושא של יחסי אבות וילדיהם לאחר הגירושים.

ניתן היה לצפות שאם גרושה תהא מאושרת כאשר האב רוצה לקחת חלק מלא ופעיל בגידול הילדים לאחר הגירושים, אך אנו נתקלים לא פעם באימהות שמערימות קשיים אמיתיים על יחסי האבות וילדיהם, לעיתים עד כדי הסתת הילדים נגד האב. במספר פסקי דין חויבו אימהות שחיבלו במפגשים בין האבות לילדיהם, בתשלום קנסות עבור כל הפרה של הסדר הראייה.

גם ילדים שמתנכרים לאב לאחר הגירושים ודוחים את רצונו להיות שותף מלא בחייהם ללא הצדקה, עלולים למצוא את עצמם "נקנסים" על-ידי שלילת או הפחתת המזונות המגיעים להם מהאב. אמנם המזונות משולמים לידי האם, אך המטרה היא להעביר לילד מסר עקיף, במסגרתו לכל הפחות המותרות מהם נהנה הילד ייפגעו אם לא ישפר את יחסו לאב.

עם זאת, ולמרבה הצער, קיימת גם התופעה ההפוכה: אימהות שרוצות מאד בקיומו של קשר חם בין ילדיהם לאבות הגרושים, וילדים שמשוועים ליחס מהאב - אך האב מתנכר לילדים ומתגרש מהם יחד עם גירושיו מאימם.

בניגוד לסנקציות הכספיות שהופעלו נגד אם וילד מתנכרים - דווקא בנושא של אבות מתנכרים בתי המשפט נמנעו עד היום מלנקוט יד חזקה, מתוך מחשבה שלא ניתן לחייב אב להיות להתראות עם ילדיו בעל-כורחו.

בצעד אמיץ, בית המשפט לענייני משפחה בקריות חייב בשבוע שעבר אב לשלם לאם 350 שקל עבור כל מפגש שהוא מחסיר עם הילדים על-פי הסדרי הראייה שנקבעו - כפי שהיה מחייב את האם לשלם לאב סכום דומה, אם הייתה מונעת את קיומם של אותם מפגשים.

לאם ולאב יש שתי בנות משותפות בנות 7 ו-9. לאחר שההורים התגרשו, האב הקים משפחה חדשה וקבל כי העלות הכלכלית של תשלום המזונות לילדות מנישואיו הקודמים, בצירוף העומס בכלכלי של משפחתו החדשה, אינם מאפשרים לו להתראות עם הבנות.

האב עתר להפחתת המזונות, ובתוך כך ניתק כל קשר עם הבנות ובמשך חודשיים סירב להתראות עימן.

האם דווקא הסכימה להפחתה מסוימת בסכום המזונות, על אף שמדובר היה מלכתחילה במזונות נמוכים, ובלבד שהאב יקיים קשר כלשהוא עם הבנות, ואף הבהירה כי אם האב יקיים עם הבנות קשר אמיתי, מעבר לקשר מינימלי, היא נכונה לאפשר הפחתה נוספת - אך האב סירב.

בית המשפט לא קיבל את העמדה לפיה זו זכותו של האב להחליט אם להיות בקשר עם ילדיו, וקבע כי הסדרי ראייה הם זכות של הילד ולא בחירה של מי מהוריו.

מבחינה זאת, החלטת בית המשפט תואמת את גישת הפסיקה לאורך השנים, לפיה קיימת חשיבות עליונה לשימור קשר של ילד עם שני הוריו, כיסוד להתפתחותו התקינה. מחקרים פסיכולוגיים רבים מצביעים על מגוון בעיות נפשיות שנגרמו לילדים שנותקו מאביהם - לרבות חרדת נטישה, פגיעה נפשית ארוכת-טווח, חסך בהתפתחות זהות מינית ופגיעה בתפקוד הקוגניטיבי.

הבנות, אשר אביהן החליט לנתק עימן קשר, לא חטאו כלל, ואף אינן יכולות להבין מדוע האב הפנה להן גב כך לפתע. תפקידו של בית המשפט הוא אכן להגן על הילדים ולהביא לתוצאה התואמת את טובתם ככל שניתן. השאלה היא האם הטלת קנס כספי היא הדרך הנכונה.

בהחלטתו המפורטת בית המשפט לא טמן את ראשו בחול ופירט גם את טיעוני המתנגדים לשיטה הכוללת הפעלת לחץ כלכלי. הטיעון העיקרי כנגד הטלת קנסות בגין אי-כיבוד הסדרי ראייה הוא שבכדי להימנע מהקנס, האב ימלא את חובתו להתראות עם הבנות מהלשון אל החוץ, והמפגש ייערך באי-רצון ובאווירה לא נעימה. בתגובה פסק בית המשפט כי לדידו, אפילו מצב זה עדיף על פני ניתוק הקשר המוחלט הקיים כיום.

בשורה התחתונה, גם אם הטלת סנקציות כספיות על אב שאינו מקיים את הסדרי הראייה לא תביא אותו לחדש את הקשר עם הבנות - הרי שיש ב"עונש" זה גם הגיון כלכלי. האם נדרשת למלא את מקומו של האב בזמנים שבהם הוא היה אמור לטפל בבנות, על חשבון זמן עבודתה, או לשכור מטפלת שתעשה כן - ויש לכך השלכות כספיות, שמן הראוי להטילן על האב המפר ולא על האם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il