קרבות העסקנים של הכדורסל הישראלי: מי מרוויח מזה?

השבוע, בתווך שבין עלילות מנחם קורצקי וסרט הבורקס אייל גולן-חנן עדני, מככב בשוליים של הספורט הישראלי גם הסכסוך בין איגוד הכדורסל למינהלת הליגה. הוא אמנם פחות צבעוני ועם פחות קללות ודם רע - אבל דווקא בו יש הרבה דברים שיכולים ללמד איך הכל עובד כאן.

נתחיל מהפרטים האחרונים בסכסוך: איגוד הכדורסל, שלפני 12 שנה נתן לקבוצות ליגת העל את הזיכיון להפעיל את הליגה - דורש מהמינהלת לקיים את ההסכם ההיסטורי ולחזור ולשלם לאיגוד מדי עונה כ-2 מיליון שקל עבור הזיכיון. מבחינת האיגוד, הכסף הזה הוא משהו שאי אפשר לוותר עליו - הוא כסף "קל" (לא צריך לעשות כלום בשבילו, זה מס, תשלום על רישיון), הוא הפך כבר למרכיב משמעותי בבניית התקציב, ושווה ל-5% מההכנסה השנתית של האיגוד.

במינהלת הליגה לא מוכנים לשמוע. הרי רק לפני פחות משנה הגיעה המינהלת להסכם עם יו"ר האיגוד הקודם דני חלוץ לפיו הסכום יעמוד על 120 אלף שקל בלבד לעונה במקום 2 מיליון. חלוץ אמנם כבר היסטוריה, אומרים במינהלת, אבל הסכם הוא הסכם. כסף לא תראו. אחרי כמה מכתבי איומים שהוציא האיגוד, שלפו הקבוצות את נשק יום הדין: התנתקות מוחלטת מהאיגוד, שתכלול בין היתר הקמת מערך שופטים עצמאי משלהם. כמו שיול"ב התנתקה בזמנו מפיב"א הארכאית והקימה את היורוליג המוצלחת - ככה בדיוק נעשה לאיגוד, איימו במינהלת. בהמשך הורידו במינהלת קצת את הלהבות אבל ביקשו לפתוח לדיון את כל הסדרי התשלומים בין המינהלת לאיגוד, אחרי שלטענתם הסכום הוא גבוה הרבה יותר מאותם 2 מיליון שקל, ולמעשה המינהלת מעבירה לאיגוד כ-8 מיליון שקל (כספים על רישומים ואגרות, שיפוט, זיכיון, רווחים שעושה האיגוד על גביע המדינה שבו משתתפות קבוצות ליגת העל). למעשה, טוענת המינהלת, האיגוד משתמש בליגת העל כדי לסבסד את הפעילות של האיגוד. למה שאנחנו נממן למשל נסיעות של עסקני האיגוד לחו"ל?

שאלה 1: מה קרה שהצדדים נכנסו למלחמה?

הבלגאן התחיל לפני כחודשיים כאשר דירקטוריון הטוטו החליט לחתוך את הסכם השיווק של האיגוד ולהעמיד אותו על 600 אלף שקל בלבד. האיגוד, שהיה צריך לסגור את הבור שנוצר לו, חזר למינהלת ודרש ממנה שתעמוד בהסכם הזיכיון ההיסטורי. מה הקשר לטוטו? לפני כשנה וחצי, כדי להוריד את הצדדים מהעצים, הסכים הטוטו להגדיל את הסכם השיווק לאיגוד, כאשר האחרון בתמורה יסכים להפסיק לקבל את דמי הזיכיון מהמינהלת. אף אחד לא חשב אז ששנה אחת אחר-כך יקום לטוטו דירקטוריון חדש שימחק ברגע את הסיכום ההוא.

שאלה 2: האם במבנה הספורט בישראל יכול להיות מצב שגוף יתנתק מגוף העל שלו, ויקים ליגה פרטית עצמאית ומסחרית?

קחו לרגע דוגמה קיצונית - ה-NBA היא ליגה פרטית מסחרית שמנהלת את ענייניה, יש לה מנגנוני שיפוט וענישה משלה, ובגדול לא מעניינות אותה הפעילויות של איגוד הכדורסל האמריקאי. רק שפה, גם אם המינהלת תאיים, זה לא באמת יכול לעבוד. זה קצת דומה למצב שעירייה מסוימת תחליט יום אחד שהיא מתנתקת ממערכת החינוך ומשרד החינוך בישראל ופורשת לנהל מערכת חינוך פרטית משלה. בכדורסל זה מסובך לא פחות: המנגנונים של קליטה ושחרור בינלאומי של שחקנים נעשים בידי פיב"א, ופיב"א מכירה רק בגוף העל (איגוד הכדורסל); הקמת איגוד שופטים עצמאי הוא מהלך בעייתי מאוד, מסובך ויקר; בתי המשפט בישראל הסמיכו את מוסדות השיפוט של גוף העל בלבד (האיגוד) לנהל את מערכת המשפט של הענף, וכו'. חוץ מזה, שהמינהלת תצטרך להתחיל ולגייס כוח אדם שיאייש את כל הפונקציות שהיום פועלות בתוך האיגוד - וחוץ מכאב הראש, ביחד עם העלות של הקמה ותפעול מנגנון, לא בטוח שהעניין יהיה כדאי כלכלי עבורה.

שאלה 3: האם דרישת המינהלת לא לקחת חלק בסבסוד הכדורסל הישראלי היא הוגנת?

העניין הזה קצת בעייתי. אבל אם נהיה מעט דמגוגיים, אז בגדול זה משול למצב שאזרח עשיר יבוא למדינה ויגיד לה 'אני גר במגדל השן שלי בתל-אביב, עושה לביתי, אין לי ילדים שמשרתים בצבא, אני לא משתמש כבר במערכת החינוך שהמדינה מספקת וברוב מוסדות המדינה - תקזזו מתשלומי המסים שלי והביטוח הלאומי את כל המערכות הללו שאני כבר לא זקוק להן יותר'.

למינהלת מאוד נוח הסטטוס הזה של הגוף האטרקטיבי ביותר בכדורסל הישראלי. הרבה יותר קל למכור זכויות שידור של ליגת העל מאשר של הליגה הלאומית, הקבוצות נהנות מהכנסות שאין לקבוצות בליגות הנמוכות (כרטיסים, ספונסרים, זכויות שידור). המדינה אמנם מנסה לאזן את המצב באמצעות כספי ההקצבות של הטוטו שמוזרמים לאיגוד (כ-13 מיליון שקל בשנה), אבל עדיין צריך להיות מנגנון מסויים של ערבות הדדית שיאפשר להניע את כל הענף הזה. ברגע שבעלי הקבוצות יסתכלו רק על ליגת העל, ולא יסתכלו מילימטר אחד למטה, אי אפשר יהיה לקיים כדורסל בישראל.

שאלה 4: מה באמת אפשר להשיג מהסכסוך הזה לטובת הספורט בישראל?

החלק הכי מציק בתוך הסיפור הזה ממחיש שוב פעם את העיוות המבני של הספורט הישראלי. חלק גדול מאנשי המינהלת הם גם חברי הנהלה באיגוד הכדורסל, ולהיפך. ניגודי העניינים כל כך מובנים שזה מגוחך. קחו למשל את חיים אוחיון, שמשמש כמ"מ יו"ר איגוד הכדורסל ואמור לדאוג בין היתר לאינטרסים הכלכליים של האיגוד, אבל יושב במקביל במינהלת כבעלים של גלבוע/גליל. ומה יותר חזק, אתם חושבים - האינטרס של אוחיון לטובת הכיס הפרטי שלו ושל הקבוצה שלו שבה הוא משקיע את מירב זמנו ומרצו - או האינטרס שלו באיגוד הכדורסל? אז מה עושה אוחיון באיגוד הכדורסל כמ"מ יו"ר? שאלה טובה.

ניגודים כאלו קיימים עכשיו גם במינהלת הליגה בכדורגל - גם שם כמה מאנשי המינהלת יושבים במזכירות ההתאחדות לכדורגל, ולכולם ברור שכל החלטה שינסו להעביר במזכירות ההתאחדות שתהיה טובה להתאחדות ולכדורגל הישראלי אבל פחות טובה לקבוצות - תיתקל כמעט תמיד בהתנגדות של אנשי המינהלת שינסו להפיל אותה.

האינטרס של ניהול הליגה הוא אינטרס כלכלי-מסחרי צר של מעט מאוד אנשי עסקים. אותם לא מעניין באופן כללי הכדורסל הישראלי, או כמה קבוצות ילדים יש פה ואיך יתפתח הענף. אותם מעניינת הקבוצה שלהם בליגת העל. לאנשי איגוד הכדורסל יש מטרה הפוכה לגמרי - והיא להגדיל את בסיס הפירמידה, ליצור עוד ועוד קבוצות, ולייצר פה כדורסל ישראלי שיביא גם הצלחה ברמת הנבחרות. אין שום דרך להושיב את האנשים בשני הגופים האלו, ולחשוב שהם יובילו את הכדורסל הישראלי קדימה.

 הפועל ירושלים מול מכבי ת

***

בתקופה האחרונה יש לא מעט תחקירים על "המצב" באיגוד הכדורסל. אתמול הגיעו הדברים לוועדה לביקורת המדינה בכנסת. אי אפשר להאשים את האיגוד בניהול מבריק של הענף, ממש לא, אבל יכול להיות ש"המצב" שמישהו מנסה לצייר אותו הוא פחות גרוע ממה שהוא באמת?

בכל מה שקשור להתנהלות הכספית ו"המצב" הקשה באיגוד - אז הדברים נראים ככה: האיגוד נמצא נכון לאמצע 2014 בגירעון של כ-500 אלף שקל. לא כזה היסטרי עבור גוף שההכנסות שלו הן 40 מיליון בשנה. אין לאיגוד הלוואות לבנקים או לגופים אחרים. בהתאחדות לכדורגל למשל, הגירעון עומד על לפחות 20 מיליון שקל. יש איגודים קטנים הרבה יותר עם מחזור שנתי של מיליונים בודדים, שהגירעון בהם גדול יותר מ-500 אלף שקל.

מבחינה מקצועית? נכון לעונת 2013/14 יש 26,631 ספורטאים רשומים באיגוד הכדורסל, ובכל שנה מאז 2010 נרשמת עלייה ממוצעת של מעל 500 שחקנים חדשים. מספר הקבוצות? 1,932, ועלייה של כ-50 קבוצות מדי שנה. הוא הענף השני הכי גדול מבחינת כמות הפעילים, ולמעשה כל ספורטאי חמישי פעיל בישראל בוחר בענף הכדורסל.

אז מה הסיבות ל"מצב"? יש המון פוליטיקה ואופוזיציה באיגוד, בעיקר אנשי סיעת עוז, שיש להם אינטרס לתאר את המצב כ"מצב". חלק מזה הוא אג'נדה שלהם לסלק כמה בעלי תפקידים מרכזיים מהאיגוד (היועמ"ש רונן וינברג ואיש הבקרה התקציבית מוטי גולנסקי). הפמפום של הדברים הללו על-ידי האופוזיציה, ביחד עם החיבור לגורמים פוליטיים בכנסת (הכוכב החדש הוא ח"כ עיסווי פריג' שמחובר חזק מאוד גם לאיש סיעת עוז שאול אייזנברג - השניים רצו ביחד ברשימת מר"צ לכנסת), הביאו ל גוף אפשרי לתוך איגוד הכדורסל, ממבקר המדינה, המשטרה, רשם העמותות, ועדות הכנסת. אלו הם חייו של גוף מבוקר וחשוף לציבור, עם אופוזיציה לוחמת ומתישה.

מצד שני, תחשבו לרגע על מינהלת הליגה הנקייה והמקצועית. המינהלת נהנית ממרחב פעולה ומהעובדה שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון ציבורי לאף אחד, מלבד לעצמה או לספונסרים שלה. אבל מה "המצב" האמיתי שם? במהלך עשור וקצת מאז הקמתה היא הצליחה לעמוד על הרגליים ולגייס כספים גדולים, אבל במעשה קוסמות הנתחים שהעבירה במשך תקופות ארוכות מאוד לקבוצות היו מאוד נמוכים. היו ימים יפים וסוערים ומלאי מסיבות וריטיינרים, שהכנסות המינהלת הגיעו לכ-25 מיליון שקל, אבל לקבוצות הגיעו בקושי מחצית מהסכום. איפה הם אותם אנשים ובעלי קבוצות שיושבים היום במינהלת וישבו גם אז, ולא שאלו לאן הכסף ההוא ששייך להם ולקבוצות שלהם הלך? למסיבה של החונטה הסגורה הזאת לא הוזמנו המשטרה ולא מבקר המדינה.