חמי פרס: "היעדר השלום מכביד על הכלכלה בישראל"

חמי פרס, שותף-מנהל בקרן ההון סיכון הישראלית פיטנגו ואחד ממייסדיה, ניזון מהמושג "סטארט-אפ ניישן" - אותו מושג שמתאר כיצד הפכה ישראל הקטנה למעצמת חברות הזנק, החברות שבהן משקיעה פיטנגו כבר 21 שנה ומסייעת להן להפוך חזון למציאות.

קרן פיטנגו היא אחת מקרנות ההון סיכון הוותיקות שצמחו בארץ. מאז שנת 1993, משקיעה החברה בחברות טכנולוגיה מגוונות, וכרגע היא מנהלת דרך הקרנות השונות שלה יותר מ-1.6 מיליארד דולר, שהושקעו ביותר מ-180 חברות טק ישראליות, חלקן נמכרו, חלקן הונפקו, וחלקן עדיין מחכות לאקזיט המיוחל. הקרן האחרונה שגייסה פיטנגו, בהיקף של 270 מיליון דולר, היא הגדולה ביותר מבין קרנות ההון סיכון שגייסו כאן בשנים האחרונות.

ולמרות זאת, פרס בוחר לגמד את המשמעות של המושג. "'סטארט-אפ ניישן' זה רק חלק קטן מישראל. הדרך של הדור הצעיר לייצר מקומות עבודה חדשים היא על ידי בנייה של תעשיות וחברות חדשות".

- לא כל סטארט-אפ יוצר בהכרח מספיק מקומות עבודה. יש לא מעט יזמי היי-טק שבונים חברה כדי לעשות אקזיט, ולא כדי לדאוג למקומות לעבודה.

"נכון, אך הם לא מייצגים את התעשייה הישראלית כולה. חלק מהם, לפחות הרוב שאני מכיר, רוצים לבנות חברות גדולות ולייצר אימפקט. פיטנגו בוחנת מדי שנה השקעה בכמעט 1,000 חברות, ומשקיעה רק בעשר מתוכן בממוצע, כלומר באחוז בודד מהסך, ורוב היזמים של אותן חברות כן רוצים לבנות חברה גדולה".

- אז לאן הרצון הזה בורח בדרך? כי הרבה חברות גדולות אין כאן.

"זה לא בורח בדרך. תעשיית ההיי-טק הישראלית היא יחסית צעירה, רק בת 20 שנה פחות או יותר. אין ספק שקשה לבנות בישראל חברות גדולות כי זו מדינה קטנה שאין בה מספיק כוח אדם. שנית, יש הרבה פערים שמכבידים על יצירת חברה גדולה, כמו פערי שפה, תרבות, זמן. פערים כאלו מקשים על בניית חברה בקצב מהיר. ועדיין, מה שאתן מגדירות ריצה לאקזיט שייך להיסטוריה.

"תעשיית ההיי-טק הישראלית עוברת עכשיו שינוי מאוד משמעותי. יותר ויותר חברות גדולות ומשמעותיות עומדות להיבנות, ואלו חברות שייתנו צמיחה אמיתית למשק הישראלי".

- הגיוני שתגיע למסקנה כזו כי כשיזם רוצה לגייס ממך כסף, טבעי שהוא יגיד לך שהוא רוצה לבנות חברה גדולה ולא לעשות אקזיט מהיר. מנקודת המבט שלנו זה נראה ההפך.

"אין רע בלעשות אקזיט, אך אקזיט הוא לא תמצית העניין כי אם כך יהיה, לא תקום כאן תעשיית טק אמיתית, לא תהיה תעשיית הון סיכון ולא תהיה כאן כלכלה בריאה.

"הרבה מאוד אנשים עשו אקזיט מהסיבה הפשוטה שהם חשבו שהצלחה מתבטאת על ידי אקזיט. הם הפכו לגיבורים בעיתונות הכלכלית, אבל זו גישה מאוד-מאוד שטחית. יש הרבה מאוד אנשים בתעשיית ההיי-טק שרוצים לשנות את העולם, שכן רוצים ללכת את כל הדרך עד הסוף, ואנחנו רואים את השינוי הזה מתרחש. כששינוי גדול כזה מתרחש, אנחנו לא תמיד מבחינים בו".

- תן לנו דוגמה.

"מובילאיי. אני מניח שהיזמים שלה יכלו למכור אותה במהלך השנים, אך הם לא מכרו. אחרי 15 שנה, ולמרות העליות והמורדות שהם חוו בדרך, הם בנו חברה ששווה עכשיו 11 מיליארד דולר. זו תעשייה אמיתית, תעשייה שמשנה את עולם הרכב, וזו רק דוגמה אחת. יש היום הרבה מאוד חברות שבונות את עצמן כדי להיות גדולות ומשמעותיות".

- ועדיין, באיזה אחוז מהסך מדובר?

"אחוז קטן, כי עדיין - ולא רק בישראל - רוב החברות נמכרות. אי אפשר ש-1,000 סטארט-אפים יהפכו ל-1,000 חברות גדולות. זה לא יקרה. כשיזם מקבל הצעת רכישה טובה לחברה שבנה, מאוד קשה לו ולמשקיעים שלו לסרב לה".

- למה זה קשה אם הרצון לבנות חברה גדולה חזק כמו שאתה מתאר?

"כי מול החזון יש הרבה מאוד סיכונים, וכשיזם - שזו החברה הראשונה שלו - מקבל הזדמנות ראשונה להיפגש עם כסף, סביר להניח שהוא ייקח אותה".

- ואתה כמשקיע? גם מעדיף לקחת אותה?

"אני תמיד הולך עם היזמים, לא נגדם. יזם שירצה למכור את החברה שלו, שאני השקעתי בה, ואני חושב שונה ממנו - ימצא בי שותף לדרך שלו".

- אף פעם לא קרה שהייתה לך מחלוקת מול יזם על נקודה זו?

"אנחנו לא נכנסים למחלוקות. אנחנו מנהלים שיחה. אם היזם נחוש למכור את החברה, נלך איתו, כי היזם הוא זה שמחזיק בהגה. אנחנו רק יושבים לצדו ומאמינים שהוא רואה קדימה הכי טוב מכולם".

- אתה רק יושב לצדו? אתה מימנת אותו.

"אז מה? בסטארט-אפ יש אנשים שנתנו את השנים הכי טובות שלהם, לקחו סיכון גדול, יש עובדים, לקוחות, שותפים אסטרטגיים. זה עולם ומלואו. כשאנחנו משקיעים בחברה, אנחנו משקיעים ביזם שלה, והוא הנהג של המכונית".

- כמה פעמים בשנים האחרונות קרה לך מקרה הפוך: שהיזם מקבל הצעת רכישה ומוותר עליה?

"זה קורה יותר ויותר משנה לשנה".

- כי היזם אכן רוצה להצעיד את החברה קדימה או שהוא פשוט מחכה להצעה טובה יותר?

"כי הוא רוצה להצעיד את החברה קדימה ולהפוך אותה לגדולה, ואני לא מייפה את המציאות. אני לא מחסידי האקזיטים המהירים, ואני כן מאמין שיש כאן יזמים שרוצים לבנות חברות גדולות".

"הציבור לא מבין כמה יזמות היא קשה"

פרס נותן כדוגמה את הישראלי לשעבר, ד"ר אלי הררי, מייסד סאנדיסק, שבאחרונה קיבל מנשיא ארה"ב, ברק אובמה, את המדליה הלאומית האמריקנית לחדשנות וטכנולוגיה. "זה מרגש, ואנחנו צריכים להסתכל על הררי ולהגיד שאנחנו רוצים עוד אנשים כמוהו".

- אבל סאנדיסק אינה חברה ישראלית, רוב עובדיה לא מועסקים בארץ, והררי עצמו ירד מהארץ לטובת ארה"ב.

"בעיניי הוא לא ירד מהארץ. את הפיתוח של סאנדיסק הוא עשה בארץ, והוא השקיע הרבה מאוד בישראל. הוא נשאר ישראלי אפילו שהוא לא חי כאן, ובאנשים כמוהו אני רוצה להשקיע".

- אבל מאנשים כמוהו לא ייצא כלום למדינת ישראל. עובדה שאת המדליה הוא מקבל בארה"ב ולא בישראל.

"כמה פעמים ראית שנושא משרה בכירה בממשל הישראלי מרים טלפון ליזם שבנה חברה גדולה, לא מכר אותה, ומברך אותו על ההישג שלו?".

- רק כשהוא עושה אקזיט ממש גדול ומכניס כסף לקופת המדינה דרך המס.

"נכון. למנכ"ל אחת מהחברות שהשקענו בה והונפקה השנה (פרס מסרב לנקוב בשמה), היה מאוד חשוב שמישהו מהממשל הישראלי יתקשר ויגיד לו 'כל הכבוד'. אם למדינת ישראל חשוב שיהיו כאן חברות גדולות, ראוי שתעשה מחווה כזו".

- זה מה שצריך כדי לדחוף יזם? שלדוגמה יאיר לפיד, שר האוצר, יטפח לו על השכם?

"זה יהיה מאוד יפה מצדו, מלפיד או כל בכיר אחר. זה יהיה חינוך אמיתי. זה מה שייצור שינוי תפיסתי".

- אז לטענתך אין פרגון?

"לא בדיוק. הציבור עצמו לא מבין יזמות מהי ועד כמה קשה היא. הוא נתפס לידיעות על אקזיטים ועשיית כסף מהיר, וזה גורם לו להאמין שתעשיית ההיי-טק מורכבת מחבורה של רודפי בצע".

- זה לא המזג הישראלי? לעשות כמה שיותר כסף וכמה שיותר מהר?

"לא. רוב היזמים שאני מכיר הם אנשים ערכיים, שרוצים לייצר מוצר שיעשה טוב לאנושות, והם לא רודפים אחרי העושר. אנחנו צריכים לשים פוקוס על אנשים כאלו, שהם רצי מרתון".

- יזם לא תלוי רק בעצמו. כשהוא מגיע לנקודה של בניית חברה גדולה, התהליך הופך למסורבל יותר. אולי מזה הם בורחים?

"יש משפט חכם באנגלית שאומר If you want to go fast, go alone. If you want to go far, go together. כדי לבנות חברה גדולה, צריך לבנות מערכת שלמה - של משקיעים, שותפים, לקוחות, עובדים - ואם המערכת הזו מנוהלת נכון, היא תדחף קדימה".

"על המוסדיים להשקיע בהון סיכון"

- סטארט-אפ ניישן פירושו אינפלציית סטארט-אפים. לאינפלציה הזו אין השלכות שליליות?

"בטח שיש לה, והעיקרית שבהן היא אובדן פוטנציאל טכנולוגי של ההון האנושי, ואני אסביר: אנו חיים בעידן שבו הטכנולוגיה רצה קדימה, יוצרת תעשיות חדשות והורסת תעשיות מסורתיות. הביטחון התעסוקתי יורד, פחות ופחות אנשים יכולים לתכנן קריירה ארוכת טווח, ולכן יותר ויותר אנשים מקימים סטארט-אפים מפני שרמת הסיכון בהקמת סטארט-אפ כבר מתחילה להשתוות לזו שטמונה בחיפוש מקום עבודה קבוע ל-30 שנה מהיום. כך נוצרת אינפלציית סטארט-אפים, וזו תופעה כלל ציבורית ולא רק מנת חלקם של אנשים שנשרו מהאקדמיה, כמו סטיב ג'ובס ודומיו. האנשים האלו, שכל אחד מהם מגייס מעט כסף, מוותרים תוך כדי התהליך על החדשנות הטכנולוגית, כי הם כל כך ממהרים לפרוץ לשוק.

"וכך, הרבה מאוד יכולות והרבה מאוד ידע טכנולוגי מתפרסים על הרבה מאוד סטארט-אפים, שכל אחד מהם מגייס מעט כסף וסיכויי ההצלחה שלו מאוד נמוכים. במקום שאותם אנשים ברוכי כישרון יתרכזו בפחות חברות, הם פרוסים על הרבה סטארט-אפים שחלקם הגדול לא יצליח. וזה המחיר שאנחנו משלמים".

- אפשר לשנות את זה?

"לא. אי אפשר לשלוט בזה".

- יהיה סוף לאינפלציית הסטארט-אפים?

"למען האמת, אני לא יודע. אני מניח שמתישהו כמות הסטארט-אפים תלך ותקטן, אבל התופעה בעינה תישאר כי לדור הצעיר של היום יש שלוש אפשרויות: ללמוד באוניברסיטה או לעבוד בעסק משפחתי/חברה קיימת או להקים סטארט-אפ. זו תופעה שכבר אי אפשר לעצור אותה".

- אולי יש יותר יזמים שלוקחים סיכונים, אבל כשמדובר בגופים המוסדיים בארץ, אלו שמנהלים את כספי הפנסיה שלנו - הם עדיין נמנעים מלקחת סיכון בדמות השקעה בקרנות הון סיכון כמו פיטנגו.

"נכון, וזו גישה שדורשת שינוי ואני מאמין שככל שיעבור הזמן, יותר ויותר גופים כאלו ייכנסו למעגל ההשקעה בהון סיכון, והסיבה היא די פשוטה: אנחנו בעידן שבו אין כבר הפרדה בין לואו-טק, מיד-טק והיי-טק. אין חברה שלא זקוקה לחדשנות טכנולוגית".

- כשאתה מגייס כסף לקרן חדשה, ואתה שוקל לצרף אליה מוסדיים ישראליים - מי מתקשר למי?

"בדרך כלל יש מי שמתווך בין שני הצדדים".

- למה אושיית הון סיכון כמוך צריכה מתווכים?

"בעיקרון אני לא צריך, אבל כשאני חי בתחושה שהמוסדיים בארץ לא רוצים להשקיע בהון סיכון, קל לי יותר לעלות על מטוס ולגייס את הכסף ממשקיעים זרים".

- אז אתה בוחר בדרך הקלה.

"לא, אני פשוט מראש לא מעלה על דעתי - או לא העליתי על דעתי בעבר - שגופים מוסדיים ישראליים ירצו להשקיע בקרן שלי".

- ועכשיו?

"עכשיו יש כבר יותר עניין".

- לפני שנה טענת ש"באחריות, עד היום המשקיעים בקרנות שלנו לא הפסידו כסף". השאלה היא אם הם הרוויחו פחות או יותר מקרנות אחרות בסדר הגודל של פיטנגו.

"אין ספק שיש קרנות טובות מאיתנו וכאלו שפחות טובות מאיתנו".

- ואיפה אתם ביניהן?

"אנחנו ממוקמים במקום טוב שמאפשר לנו להמשיך לגייס כסף".

פיטנגו - השקעה של 1.6 מיליארד דולר ב-180 חברות ישראליות

קרן פיטנגו, המשקיעה בחברות היי-טק משנת 1993, מנהלת יותר מ-1.6 מיליארד דולר, שהושקעו ביותר מ-180 חברות היי-טק ישראליות, ובהן חברות שרשמו הצלחה מרשימה, כמו אופטונול (נרכשה ע"י אלקון), אנוביט (נרכשה ע"י אפל), ארוסקאוט (נרכשה ע"י סטנלי בלק אנד דקר), ונטור (נרכשה ע"י מדטרוניק), מובייל אקסס (נרכשה ע"י קורנינג), פרוביג'נט ודיון נטוורקס (שתיהן נרכשו ע"י ברודקום), סופרדיימנשן (נרכשה ע"י קובידיאן), קונברג'ין (נרכשה ע"י אורקל), וכן חברות שהונפקו בבורסות ניו יורק ונאסד"ק והפכו לציבוריות, כמו אודיוקודס, רדוור, ווקלטק, וולטייר ואחרות.

הקרן האחרונה של פיטנגו היא הקרן הגדולה ביותר שגויסה כאן בשנים האחרונות ועומדת על 270 מיליון דולר.

"באמת קשה לחיות פה"

"באמת קשה לחיות פה. יש לנו שתי בעיות גדולות, וכדי להצליח, כדי לצאת לפריצה כלכלית, אנחנו צריכים לעשות שני דברים משמעותיים: קודם כול לטפל בפריון המאוד נמוך. אנחנו מפגרים בפריון, וזה נובע מעצם העובדה שאנחנו אסופה גדולה של אלמנטים חברתיים, שחלקם לא יצרניים כמו שהם יכולים להיות והיינו רוצים שיהיו. גם לא נעשה מספיק כדי להעלות את הפריון הכולל של מדינת ישראל, להגדיל את מעגל העבודה, ולהפוך אותה ליותר יצרנית", אומר חמי פרס, ממייסדי קרן ההון סיכון פיטנגו.

- אתה מדבר על ערבים וחרדים?

"אני מדבר על ערבים וחרדים, ואותם חייבים לחבק. את ערביי ישראל למשל אנחנו לא צריכים לנסות להביא למישור שווה עם יהודי ישראל, אלא לפריצה, למשהו שיצית את הדמיון, שמדענים ערבים-ישראלים יקבלו פרס נובל, לעודד אותם ללכת הכי גבוה שאפשר... זה יקרה עם עוד עידוד ועוד עזרה. כך גם ההתייחסות למגזר החרדי. במקום לחבק אותם בכפייה, יש לעודד אותם להצטרף למעגל העבודה. אנחנו צריכים לאפשר את הדרך. לא בכוח, לא בכפייה, לא בלית ברירה, אלא במשיכה ובעידוד".

- והבעיה המרכזית השנייה.

"כל עוד לא נהיה בתהליך שלום אמיתי, הרי העול שאנחנו משלמים, בין אם זה ייקרא ביטוח או ביטחון, הוא גדול מדי, כבד מדי למדינה הזאת. היעדר תהליך שלום מכביד על הכלכלה הישראלית".

- אתה אומר תהליך, לא שלום.

"צריך להתחיל בתהליך כשאף אחד הרי לא יודע איך תהליכים נגמרים. תתחיל תהליך, תן לצד השני להגיד לא, אבל אתה מצדך תקדם את השלום. לפחות שאנחנו נדע, ושהעולם יידע, שאנחנו מתכוונים באמת ללכת לשלום".

- שני העמים בשלים לשלום ולמחירו?

"שני העמים יותר מדי בשלים, אפילו מבושלים יתר על המידה. אם מדינת ישראל לא תיתפס בעולם כמדינה שפניה לשלום אמיתי, שנכונה לתהליך מדיני אמיתי - הכלכלה שלה תיפגע".

- אתה מדבר פוליטיקה? מפלגות?

"אני מדבר על מדיניות, חזון, כיוון למדינה שהיום אינה נתפסת כמי שפניה לשלום".

- עם זאת, אנחנו ברובנו במרכז המפה הפוליטית, ותופסים עצמנו כמי שפנינו לשלום.

"אז תפתחו ערוצי טלוויזיה זרים, לא רק טלוויזיה ישראלית, ותראו מה קורה בעולם ומה אומרים. תסתכלו איך מדינת ישראל מתנהגת. אני לא רוצה להיכנס לקטע הפוליטי, אני רק אומר שישראל לא נתפסת כמדינה שפניה באופן אמיתי לשלום".

- ואיך זה מתחבר לשאלה על המחאה החברתית?

"העובדות הללו מכבידות עלינו כלכלית. פעם אחת בגלל אותה תעודת ביטוח שהיא תקציב הביטחון, ופעם שנייה בגלל הרצון והנכונות להשקיע בישראל ולעשות עסקים עם ישראל. כל עוד לא נהיה בתהליך מדיני, אי אפשר יהיה לפתור בצורה אמיתית את יוקר המחיה ויהיה קשה מאוד לחיות פה".

- מאחר שפעמי התהליך לא נשמעים, אז שנעבור לברלין?

"לא, אני בהחלט לא חושב שצריך לעבור לברלין, או לכל מקום אחר. אנשים צריכים להילחם על עתיד המדינה שלהם, המדינה הזאת, להחליט מה הם רוצים. אנחנו מדינה שצריכה להחליט לאן פניה מועדות, ולדעת שיש מחיר לכל דבר שנעשה".

- תקציב המדינה 2015?

"תקציב מדינה אינו עניין של צדק. לא יכול להיות תקציב שכולם יסכימו שהוא התקציב הנכון, בדיוק כמו שאי אפשר ליצור כאן קואליציה שיש בה רוב משמעותי. אין מה לעשות, אנחנו מדינה שלא סגורה על עצמה. כך גם דמותו של התקציב. זה בדיוק אותו עניין. תקציב המדינה נגזר מהמקורות שיש לך, אם יהיה יותר פריון ניתן יהיה להגדיל את התקציב ולחלק אותו יותר נכון, ואם יהיה תהליך שלום יצמחו יותר מקורות".