ביהמ"ש העליון: מקווה טהרה יוקם ביישוב החילוני כפר ורדים

אחד משירותי דת ההכרחיים עבור ציבור דתי הוא מקווה טהרה לנשים, ועל מנת לקיים את מצוות טהרת המשפחה, יש לגור בסמיכות אליו. העניין חיוני לא רק לנשים דתיות, אלא גם לגברים שומרי מצוות שגם הם נוהגים לטבול במקווה מעת לעת.

הקמת מקווה כרוכה בהשגת תקציב ובהכנת תוכניות בניין עיר, ולמשרד הדתות יש סמכות להקדיש למטרה זו תקציבים ולסייע לרשויות מקומיות בהקמת מבנים למטרה זו.

הרשות המקומית רשאית להחליט אם היא חפצה בהקמת מקווה, לפי שיקולים של אינטרס הציבור ומידת החיוניות של השירות עבור תושביה - דבר שמעורר לעתים מחלוקות עזות בין התושבים.

הקמה ואי-הקמה של מקווה טהרה כבר עוררו בעבר מאבקים חברתיים, למשל בשנת 2010, כשקבוצות תושבים ברחובות עמדו זו כנגד זו - האחת ביקשה הקמת מרכז נוער בשטח ציבורי, והשנייה דרשה מקווה.

בדומה לכך התעוררה סערה בפרשת ההקמה של מקווה טהרה בכפר ורדים, שאין בו מקווה, ובכדי לטבול בו נאלצות מי שחפצות בכך לנסוע ליישוב סמוך, דבר שבשבתות ובחגים, למשל, עלול להפוך למעמסה קשה.

העניין עבר גלגולים רבים והגיע לאחרונה עד בית המשפט העליון (עע"מ 662/11 יהודית סלע ואח' נ' מועצה כפר ורדים ואח'.)

לפני שנים אחדות החליטה מועצת כפר ורדים להקים מקווה טהרה ביישוב, לבקשת התושבים, אך ביטלה מאוחר יותר את החלטתה. בעקבות זאת פנו התושבים לערכאות שיפוטיות לכפות על המועצה את הקמתו.

בשנת 2007 אישרה הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה תקציב לא שגרתי לבנית מקווה בישוב כפר ורדים. המועצה המקומית נדרשה לאשר את ההצעה והסכימה על הקמת המקווה, אך הציבה כתנאי שלא תחול עליה כל הוצאה בגין ההקמה והתחזוקה של המוסד.

לאחר שהוקמה ועדה מקצועית מייעצת, סוכם כי המועצה לא תישא בהוצאות כלשהן הנוגעות למקווה, ונפתח מכרז לקבלנים לבנייתו. בינתיים התחלף ראש המועצה, והוחלט להקצות את הקרקע שיועדה למקווה - לבית-ספר.

דא עקא שגם החלטה זו לא יצאה לפועל כי הוחלט לשנות את מיקום בית-הספר, וכך חזרה הדרישה לממש את ההחלטה הקודמת בדבר הקמת המקווה באותו אתר. אולם אז ראש המועצה החדש סירב לאשרר את ההחלטה של קודמו וביקש לקיים דיון פומבי ומשאל תושבים לגבי צורכי היישוב בעניינים ציבוריים.

לטענת המועצה, בתהליך ציבורי זה התברר כי מקווה נמצא בעדיפות אחרונה מצד מרבית התושבים, ולכן נקבע כי אין דחיפות להקמתו.

אז הגישו המצדדים בהקמת המקווה עתירה לבית משפט המחוזי בחיפה. העתירה נדחתה, ובית המשפט פסק כי ההחלטות בפרשה ודרך קבלתן "הגיוניות וסבירות מבחינת משפט מינהלי", וכי "אין ממש בטענות כנגד המועצה".

כך התגלגל הוויכוח לבית משפט העליון, אשר ביטל לאחרונה את החלטת המחוזי וחייב את המועצה בבניית המקווה, ואף הגדיר טווח זמן לסיום הבנייה: שנה וחצי.

בפסק הדין מתחו שופטי העליון ביקורת על דרך ההתנהלות ועל שיקולי המועצה בכפר ורדים. אמנם נקבע כי השיקולים שהמועצה הביאה בחשבון הם הגיוניים, אך עם זאת נכתב כי לא קיבלה החלטה המאזנת באופן סביר בין השיקולים השונים.

החידוש בפסק זה הוא שהעליון קבע שני שלבי בדיקה של שיקול-דעת מינהלי: השלב הראשון הוא הדרך ומגוון השיקולים שיש לקחת בחשבון עת בודקים סוגייה זו, כגון הדחיפות, מידת הצורך, התקציב הדרוש, הסוג של מבנה ציבורי הנחוץ לכלל התושבים וכו'. השלב השני בודק את המשקל שנתנה הרשות לכל אחד מהשיקולים דלעיל והאיזון ביניהם.

כך נקבע כי החלטת המועצה שלא לפעול למען הקמת מקווה אינה עומדת במתחם סבירות. שיקולים תקציביים נבחנים בין היתר אל מול חשיבות הזכויות והאינטרסים העומדים מנגד. בעניין דנן, לפי קביעת העליון, הפגיעה בתושבות היישוב שהן שומרות מצוות היא פגיעה בעוצמה בלתי מבוטלת, בעוד "שהמחיר" הגלום בהקמת המקווה מינורי. חרף רוחב יריעה של שיקול-דעת והיקף המצומצם של ביקורת שיפוטית על החלטות רשות מקומית, החלטות של המועצה צריכות להיות מאוזנות.

גם אם הרשות לוקחת בחשבון שיקולים עניינים, עדיין אם המשקל הפנימי שניתן לכל שיקול ושיקול אינו סביר ניתן לבטל את ההחלטה.

עצם העובדה שהמועצה הקימה ועדה מקצועית שבחנה וקבעה את הצורך בהקמת מקווה טהרה, המועצה לא יכולה לבטל החלטה זו אם לא מצאו בהחלטה הוועדה המייעצת פגם כלשהו, ונראה כי בדיונים שהתקיימו במועצה עניין הקמת מקווה טהרה לא קיבל התייחסות רצינית, ועל כן דין ההחלטה להתבטל.

1.6 מיליון שקל - ויש לכם מקווה חדש

כפר ורדים אינו היישוב היחיד שאין בו עדיין מקווה. במשרד לשירותי דת לא יודעים לומר בדיוק כמה מקוואות חסרים ביישובים ובשכונות, אולם בשנה שעברה לבדה התקבלו שם 100 בקשות לתמיכה בהקמת מקוואות. לצורך בניית מקוואות חדשים הוקצה תקציב ייעודי, שמחציתו מיועדת לרשויות מקומיות, ומחציתו למועצות אזוריות.

גודל המקווה נקבע לפי מספר הטובלות, והתקציב ניתן לפי גודל המקווה. כך, מקווה קטן ששטחו עד 65 מ"ר יקבל תקציב של כ-980 אלף שקל. מקווה בגודל 120 מ"ר יקבל עד 1.6 מיליון שקל.

לצורך החישוב מובאים בחשבון כמה נתונים: מספר הדירות ביישוב או בשכונה שלגביהם הוגשה בקשה, וכן מקדם קירבה למקווה סמוך: במרחק של 3-5 ק"מ ממקווה סמוך יינתן מקדם של 1.25 לתקציב, ואילו במקרה של מקווה שמרוחק יותר מ-5 ק"מ ממקווה קיים יינתן מקדם של 1.5, כי בו יש צורך רב יותר.

המשרד מבקש לעודד את הרשויות המקומיות להשתתף בהקמה בעצמן, ולכן התוכנית נותנת מקדם של 1.25 לרשות מקומית המשתתפת בלפחות 25% מעלות הפרויקט, ומקדם של 2 אם היא משתתפת ב-50%. נוסף לכך, על הגופים שמבקשים תמיכה להשלים את הפרויקט בתוך שנתיים - אחרת לא יקבלו כסף.

■ הכותב הוא עורך דין מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובנייה ממשרד זיסמן-אהרוני-גייר.