פיקוח טוב דורש הרבה יותר

שר האוצר יאיר לפיד מציע להכניס לפיקוח את מחיריהם של מוצרים לא מעטים, כך לפחות לפי פנייתו לוועדת המחירים, במטרה מוצהרת "להוזיל את יוקר המחיה". בצורך הפתאומי של השר לפיד לעסוק בענייני פיקוח מחירים צריכים לדון כתבים פוליטיים ומפלגתיים, מאחר שככל שניתן לשפוט, המהלך כולו מריח ריח בחירות מתקרבות.

כיצד אפשר לדעת שמדובר בצעד עם שורשים אלקטורליים?

לכאורה אין כל פסול בבחינה של הטלת פיקוח על מחירי מוצרים. הדבר הוא הכרח כאשר יש בידי יצרן בודד כוח שוק גדול מאוד, המאפשר לקבוע מחירים ללא חשש לתחרות. גם כאשר נוצר מחסור זמני או לא צפוי במוצר זה או אחר, ניתן לחשוב על מסגרת של פיקוח.

אלא שכדי שפיקוח יהיה אפשרי, לא מספיק לכתוב מכתב לוועדת המחירים. צריך מנגנון לא קטן שיהיה אחראי על בדיקת החשבונות, התפתחות מחירי התשומות ובדיקת שולי הרווח. ללא כל אלה, לא ניתן לבחון מתי אפשר ומתי אי-אפשר לאשר העלאת מחירים. המנגנון הזה צריך להיות מסוגל לבחון מתי הנהגת תחרות תביא לתוצאות טובות יותר מאשר פיקוח, למשל במקרה של התרת יבוא מתחרה למוצרים מקומיים.

לא רק זאת - בכל רגע נתון הרגולטור, כלומר הממונה על הגבלים עסקיים, צריך לבחון מה כוח השוק של ספקים שונים. אם לא די בכך, צריך מנגנון נוסף כדי לאכוף את המחירים המפוקחים. מי שמדבר על הרחבה ניכרת של הפיקוח על מחירים, מוטב שיביא עמו גם הצעה להרחבת המנגנון הקיים ולאופן מימונו.

סביר להניח שלשר לפיד תהיה בעיה לא פשוטה במימוש היוזמה שלו בדרך זו. המנגנון יושב לו במשרד הכלכלה, ולא במשרד האוצר, כך שאת הרווח הפוליטי של הפיקוח המוגבר יקטוף שר הכלכלה נפתלי בנט, וזה לא מה שלפיד כיוון אליו.

בסך-הכול הרבה יותר פשוט, וגם הרבה יותר זול, להצהיר הצהרה, להמתין לכותרות - ואז להמשיך הלאה כאילו לא אירע דבר.