האוצר: מתנגדים למתווה רב-שנתי לתקציב הביטחון

משרד האוצר מנסה למנוע קביעת מתווה רב-שנתי לתקציב הביטחון - כך נודע ל"גלובס". במסגרת דיוני ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון שנערכו בימים האחרונים, השמיעו נציגי האוצר התנגדות גורפת לקביעת תקציב רב-שנתי למערכת הביטחון. התנגדות זו צפויה לעורר תגובה קשה מצד מערכת הביטחון שעשויה לאיים ב"שבירת כלים".

התנגדות האוצר מנומקת בשני נימוקים עיקריים: קביעת תקציב רב-שנתי אינה צודקת ואינה מעשית. תקציב הביטחון, שיעמוד השנה על 57 מיליארד שקל נטו, מהווה כ-25 אחוז מתקציב המדינה ללא החזרי חוב ותשלומי ריבית.

הטיעון הראשון של נציגי האוצר גורס כי אין זה צודק לסנדל את הממשלה בקביעת סדר העדיפויות שלה לגבי רבע מהתקציב הכולל שלה. בנוסף טענו גורמים באוצר, כי הבטחה כזו תהווה משום אפליה לרעה של תקציבי משרדי ממשלה אחרים, ובראשם המשרדים החברתיים.

מדוע שמשרד הביטחון יקבל הבטחה כזו אבל לא החינוך, הבריאות או התחבורה - שאלו גורמים באוצר ותהו איזה הבדל מהותי ישנו בין תכנון הפעולות במשרד הביטחון לבין המשרדים האחרים.

הטיעון השני שהעלו נציגי האוצר, גורס כי גם אם בסופו של דבר יקבע תקציב רב-שנתי לא ניתן יהיה לעמוד בו לאורך זמן בשל אילוצים ביטחוניים או פיסקאליים - אילוצים שמתממשים במציאות הישראלית כמעט על בסיס שנתי. במקרה של מלחמה או אירוע ביטחוני חמור אחר, יהיה זה משרד הביטחון שידרוש לחרוג ממסגרת התקציב שנקבעה. במקרה של משבר פיננסי שיאיים על יציבותו הכלכלית של המשק, יהיה זה האוצר שיבקש לחרוג.

אי אפשר שלא לציין בהקשר זה את התקדים שיצרה ועדת ברודט שהמליצה על תקציב רב-שנתי - המלצה שנכשלה באופן מוחלט במבחן היישום. יצוין, כי גם בעת דיוני ועדת ברודט התנגד האוצר לתקציב רב-שנתי, בהובלת הממונה על התקציבים דאז קובי הבר. המלצות ועדת ברודט הפכו לזירת קרב והתנצחות קבועה בין האוצר למערכת הביטחון, כשמצד אחד משרד הביטחון טוען כי אינו מקבל את התקציב שהובטח לו, ומצד שני, האוצר מאשים את משרד הביטחון כי לא מילא את חלקו ולא עמד ביעדי ההתייעלות שנקבעו לו. גם מינוי בנק ישראל כבורר לא הביא לפתרון המחלוקת בין הצדדים.

במערכת הביטחון הביעו תמיהה על התנגדות האוצר לקביעת מתווה רב-שנתי לתקציב. מאז הוקמה הוועדה בראשות האלוף (במיל') יוחנן לוקר לבחינת מתווה תקציב הביטחון, הבהירו גורמים ביטחוניים בכירים כי יתעקשו על מתווה קשיח, באופן שיאפשר למערכת יכולת לצאת לתוכניות רכש שנמשכות על פני מספר שנים, לצד מימון תוכניות פיתוח של אמצעי לחימה וטכנולוגיות. זאת, לא במנותק מהתסכול הרב שמורגש במשרד הביטחון ובצה"ל בשנתיים האחרונות מהיעדר תוכנית רב-שנתית (תר"ש) שעל פיה ניתן לקיים תכנון לטווח הארוך.

"זאת שטות מוחלטת", אמר היום ל"גלובס" גורם ביטחוני בהתייחס להתנגדות האוצר למתווה הרב-שנתי, "לא ניתן לנהל את מערכת הביטחון בלי תוכנית רב-שנתית. לא ניתן לקיים התקשרויות לטווח הארוך כשמדברים על רכש של נשק או על פיתוח של אמצעים. המצב הזה, שאין מתווה ברור כבר שנתיים, הוביל לכך שמערכת הביטחון חייבת מעל 2 מיליארד שקל לחברות הביטחוניות השונות בארץ".

"אם מקבעים תקציב רב-שנתי - צריך לקבע לכולם"

"אני מתנגד לכך שיהיה תקציב רב-שנתי למדינה, אבל הכי גרוע יהיה אם יקבעו תקציב רב-שנתי רק למשרד אחד, כי אז כל נטל ההתאמות כתוצאה ממשברים או ממחזורי עסקים, ייפול על המשרדים האחרים". כך סבור הכלכלן פרופ' אבי בן-בסט מהמסלול האקדמי במכללה למינהל. לדבריו, "עמידה בתקציב רב-שנתי היא כמעט בלתי אפשרית בעולם של אי-ודאות. לכן, ברגע שמקבעים את תקציב הביטחון והוא הופך חסין לזעזועים, זה יהיה בהכרח על חשבון שאר הסעיפים התקציביים. אם כבר מקבעים תקציב רב-שנתי - צריך לקבע לכולם".

- ומה לגבי תכנון ארוך טווח?

"תכנון לטווח ארוך הוא חשוב ביותר ורצוי שייערך בכל המשרדים. יש הבדל בין תכנון לתקצוב: התכנון מתווה מסלול למספר שנים, התקציב בפועל לא חייב להיות תמיד על התוואי - הוא יכול להיות פעם גבוה יותר ופעם נמוך יותר, בהתאם למצב המשק וגם כמענה לאירועים בלתי צפויים. משרד הביטחון טוען שאי אפשר לעצור פרויקטים באמצע - ראשית, השקעות ופרויקטים ארוכי טווח קיימים כמעט בכל המשרדים, כמו הקמת בתי ספר, סלילת כבישים וכדומה, והדבר אינו ייחודי למשרד הביטחון. זאת ועוד, בכל הקשור להשקעות קיים כלי של הרשאה להתחייב שמאפשר להבטיח את התקציב הדרוש לאותם פרויקטים ליותר משנה אחת. מעבר לכך, צריך לזכור שתקציב ההשקעות הוא בדרך כלל החלק הקטן במערכת, כשהתקציב השוטף הוא החלק הגדול. כך שלא סביר לדרוש תקציב רב-שנתי לכל התקציב תחת המטריה של תקציב ההשקעות".