מה רע בסינון לפי פייסבוק?

מגייסים מסננים מועמדים דרך הסתכלות בפרופילים שלהם ברשתות החברתיות. רבים מתרעמים על כך, וטוענים שזה לא אתי, משום שכך מתגלה מידע שלא אמור לעלות בתהליך הסינון הרשמי: שפה גסה, אלכוהול וסמים, הסתה פוליטית, ציוצים מכפישים על מקום העבודה הקודם שלהם, ועוד.

דרך חקירה מעמיקה ומקצועית יותר אפשר אף לגלות עובדות נסתרות על עברם: היותם פושטי רגל, נחקרים בבורסה לניירות ערך, או חלק מפרשת גירושים מכוערת. האמנם, לא אתי?

רושם ראשוני וחיצוני

את התשובה לשאלה אפשר להשיב בסיפור קצר ואמיתי.

אדם קם בבוקר, מתהדר לקראת ריאיון עבודה, ויוצא מוקדם מהדרוש כדי להרשים. בדרך לריאיון הוא מתרגז על נהג אטי שמעכב אותו בכביש חד סטרי. כשסוף סוף מצליח לעקוף אותו, הוא מקלל אותו ומושיט אצבע משולשת.

לשמחתו, הוא מספיק להקדים למרות העיכוב בכביש. הוא נכנס למשרד שבו נקבע לו הריאיון, ופוגש במראיין שלו. נשימתנו נעתקת כשהוא רואה שמדובר באותו נהג אטי שהוציא אותו מכליו עשר דקות קודם לכן.

כעת, מה הסיכוי שהמראיין יקבל את המועמד הזה לעבודה? אפסי. גם אם מדובר באדם מבריק במיוחד, סביר להניח שהמראיין יבהיר לו שהוא מחוץ למשחק עוד לפני שיציץ שוב בקורות חייו וישמע מה שיש לו להגיד.

ולא, לא מדובר בשיקול מתוך אגו, או משום שהיחסים בין השניים התחילו ברגל שמאל, אלא מפני שהתנהגותו בעולם האמיתי, החיצוני למעבדה המדומה שנקראת ריאיון עבודה, מעידה על האדם שהוא. ומי שמתקבל לעבודה הוא האדם שהוא, ולא המסמך שכתב.

העולם האמיתי הוא העולם החיצוני לריאיון

בפועל, אין שום הבדל בין התנהלותו של אדם ברשת להתנהלותו בכביש. אם אפשר לשפוט מועמד על סמך רמזים פריפריאליים שבהם בבחינת "בין המילים": לבוש מרושל, זיפים, איחור, נימה עצבנית, נימוס בסיסי, נועם, לשון רהוטה, קול מהסס של הממליץ הטלפוני - למה אי אפשר להסיק מסקנות על סמך רמזים שעולים בחיפוש ברשת? מה ההבדל?

שני העולמות - האמיתי והווירטואלי - הם עולמות חיצוניים לריאיון העבודה. מי שלא מבין כמה השתנה העולם שאנחנו חיים בו, צריך לחשוב רגע או שניים. למיעוט מן המועמדים אין נוכחות ברשתות החברתיות בימינו, ולאלה שיש - מדובר בחלק בלתי נפרד מדמותם. הפרופיל החברתי הוא הלבוש הווירטואלי שלהם, וככזה, הוא יכול להשפיע על התרשמות המראיין, לחיוב ולשלילה.

הכי קרוב לאמת

המגייסים רוצים - וצריכים - להגיע הכי קרוב לאמת. תהליך המיון, ולאחריו גיוס עובד, הוא עניין יקר. טעויות בתהליך הזה יקרות פי כמה. בדיוק לשם כך קיימים השאלות המכשילות, חידות ההיגיון, מבחני המיון, ושאר הכלים שמשום מה נחשבים ללגיטימיים לחלוטין על אף שהם לא אחת חודרים לפרטיות המועמדים בגסות.

יש שיגידו שאלה כלים רלוונטיים, משום שאינם נעשים מאחורי גבו של המועמד, להבדיל מהסתכלות ברשת החברתית. אך אלה הם בדיוק אותם אנשים שלא שמו לב כמה העולם השתנה מאז שהגדירו מה אתי ומה לא.

שום דבר לא נעשה מאחורי גבו של אף אחד. מי הוא אותו מועמד שעדיין לא יודע שהתכנים שהוא מעלה לרשת נתונים לרשות הכלל? והאם כלי המדידה החודרניים האחרים אינם נעשים מאחורי גבו? מה עם בדיקת הפוליגרף או המבחנים הגרפולוגיים, שמתבצעים כשהמועמד אינו מבין דבר באשר לאופן המדידה שלו בהם?

כל זמן שנדרשת למגייסים האמת, וכל זמן שיתר כלי המדידה רלוונטיים, למרות אופיים החודרני, אני לא מוצאת סיבה להאשים את ההצצה ברשת החברתית כפעולה לא אתית. זוהי לא הצצה כי אם הסתכלות. הצצה מתארת הסתכלות בסתר, דרך חריר, אל משהו שלא אמור להיות גלוי. הסתכלות, לעומת זאת, מתארת צפייה במה שיש. ובמקרה זה, המידע ברשת הוא מה שיש.

כושר השיפוט של המגייס

בסופו של דבר, שאלת האתיות תלויה בכושר השיפוט של המגייס. אם הוא מחליט לא להעסיק אדם רק מפני שדגל קהילת הלהט"ב מתנוסס בתמונת הפרופיל שלו - זה אכן לא אתי. אבל אם הוא מחפש אדם רהוט, ומגלה תגובות וסטטוסים עילגים למדי שכתב המועמד ברשת, זה כבר לא עניין של אתיקה. זה עניין של מחקר ויעילות.

זה אומר שעל המעסיקים מוטלת אחריות רבה. עליהם לשמור על הגבול הדק שבין נטייה לאפליה וסקרנות רכילותית גרידא לבין חקרנות, גילוי ויעילות בתהליך המיון. הגבול שבין יתרונותיה של הרשת והאפקטיביות שלה, לבין היותה כלי הרס ופורענות.

המועמדים, מצדם, צריכים לדאוג לכך שכל תוכן שהם מעלים לרשת, ושאינם רוצים שיתגלה למראייניהם, יישמר בפרטיות ככל שהרשת מאפשרת. עליהם לקחת בערבון מוגבל את ההבטחה לפרטיות בהגדרות הרשת, ומעל לכל, להיות בני אדם. ברשת, בכביש, ובכלל.

• יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.