ביום רביעי שעבר זימן ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את הרמטכ"ל, בני גנץ, ואת ראש השב"כ, יורם כהן, ללשכתו לדיון במחלוקת הפומבית שנוצרה ביניהם. בכך עשה ראש הממשלה גזירה שווה בין השניים.
אחרים הלכו בדרך זו כאשר קבעו כי שני האישים מתנהגים כמו ילדים. אבל, למעשה אין בפרשה זו שני צדדים שאשמתם שווה. יש צד אחד, יורם כהן, ששלח את אנשיו לטלוויזיה כדי למתוח ביקורת על צה"ל, ואגב כך לקשור כתרים לארגון שהוא עומד בראשו. מנגד יש את הרמטכ"ל, שבצדק התלונן בפני ראש הממשלה על המעשה הבלתי אחראי והלא הוגן. לא יכול להיות שוויון בין מי שעושה מעשה שלא ייעשה, לבין מי שמתלונן על כך.
עוד לא היה כדבר הזה שהשב"כ יתייצב בטלוויזיה כדי להכפיש שותף לשמירה על ביטחון המדינה. אבל זה לא היה החטא העיקרי של כהן ואנשיו. הם סיפרו לציבור, ולא רק בארץ, שהיה להם מידע מוקדם על כוונתו של החמאס לפתוח במלחמה. מה מבינים אנשי החמאס כשהם שומעים דבר כזה? שיש בתוכם, בצמרת, "חפרפרת" או מכל מקום "נזילת" מידע חמורה. ואז מתחילים לחפש. ובדרך כלל מוצאים. התוצאה היא שנעשה עוול למי שהעביר אל השב"כ את המידע, והמדינה מאבדת מודיע.
עבודה למען האויב
לאחר מכן דיווחו כהן ואנשיו לאויב שצה"ל המטומטם לא עשה דבר עם המידע שקיבל מהשב"כ החכם. גם זה מידע שיכול לשרת את האויב בדרכים שונות, עכשיו ובעתיד. זה לא מחדל ביטחוני, כי שום דבר פה לא היה מקרי.
כהן והשב"כ פעלו בכוונה תחילה. לא ברור מה הם רצו יותר, ללכלך על צה"ל, או להאדיר את שמם. בכל מקרה, הם עשו עבודה שהאויב יוכל להפיק ממנה המון תועלת. מה עוד צריך ראש השב"כ לעשות כדי שיודח ללא דיחוי?
אם אזרח רגיל או עיתונאי היה מוציא דברים כאלה החוצה, היו נוקטים נגדו אמצעים, אולי עד כדי הגשת כתב אישום. ומה קורה בפועל? ראש הממשלה ופרשנים רבים מדביקים את גנץ אל כהן כשותף למעשה הזה. לגנץ לא היה מה לחפש בפגישה אצל נתניהו. היחיד שראש הממשלה היה צריך לזמן הוא ראש השב"כ כדי להודיעו שהוא מפוטר. לאלתר. כי הוא עשה מעשה המעמיד את שיקול-דעתו, ואפילו את נאמנותו, בסימן שאלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
