נאבקים על השמיכה במקום הצמיחה

1. יש לנו שאלה לראשי האיגוד המקצועי הכי מיליטנטי בישראל, נתניהו, לפיד, ליברמן, לבני, בנט: מה אומר לכם דיווח נתוני הלמ"ס מאתמול, זה שמצא כי ברבעון השלישי השנה, יולי-ספטמבר, ירד התוצר המקומי הגולמי ב-0.4%, לראשונה מאז שיא המשבר העולמי ב-2009, והתוצר העסקי רשם ירידה חדה של 1.4%?

מה אומרת לכם העובדה שהיצוא ממשיך לרדת, שההאטה תופסת תאוצה, שיש אפשרות סבירה שבעוד חודשיים עשויה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להודיע על רבעון נוסף של צמיחה שלילית, מה שאומר שהמיתון כבר כאן?

2. עכשיו ננחש מה אמרתם לעצמכם כשקראתם את הממצאים - אם קראתם, אם זה עניין אתכם, אם חשבתם לעצור לרגע את מריבות האגו המטופשות שלכם: נו, זה יעבור, הרי הכול בגלל "צוק איתן". המלחמה הזאת עברה חלפה לה, עכשיו הכול בסדר, אפשר להמשיך להתקוטט על קוביות הלגו ולהתעלם מהמצב.

ואם מישהו במקרה הוטרד מהנתונים הבעייתיים, הרי אז בא משרד האוצר ופרסם, בתגובה ללמ"ס, את ההודעה הבאה: "הכלכלה הישראלית נותרה יציבה... להערכתנו מדובר בתוצאה נקודתית ולא פגיעה שצפויה להיות ארוכת טווח...", ועכשיו בטח לא צריך לדאוג אלא להמשיך לריב ולמשוך את השמיכה שתכסה רק אותך.

3. האם בכל אשם מבצע "צוק איתן"? האם הרבעון הבא יוכיח שהמדינה צומחת ופורחת ומשגשגת, שהיא עדיין הכי צומחת בעולם? שהפוליטיקאים שלה יכולים להרשות לעצמם, לעצמנו, לבנות ארמונות חול ולהמשיך לחרב אותם? לא בטוח. בכלל לא בטוח.

היצוא בירידה, העולם לא מתאושש, אירופה עדיין בתרדמת, ארה"ב שוקעת לאבטלה שנתוניה לכאורה טובים יותר, אבל בפועל חלק הולך וגדל ממחוסרי העבודה התייאשו וכבר לא מחפשים עבודה, אפילו הצמיחה המואצת בהודו וסין כבר עשתה את שלה ויפן הודיעה היום כי המיתון כבר כאן. אז רק אנחנו נמשיך לצמוח ולחגוג? אפשר להמשיך להתחמם בשמיכת הפוך של הפוליטיקה המסוכסכת?

4. גם האבטלה בישראל, התנאי הכי מרכזי ליציבות אזרחית, אמנם נראית סבירה, אבל היא איננה כזאת. מעבר למשרות החלקיות, לעובדי הקבלן ולשכר הזעום, מה שמתחזק (אולי במכוון?) אבטלה "נמוכה" הם הגיוסים לשירותים הציבוריים, הממשלה וספיחיה. רשויות מקומיות, סוכנויות, חברות ממשלתיות, שירותים סוציאליים, בריאות, חינוך.

עוד ועוד שירותי ממשלה שבאים על חשבון השירותים העסקיים, שלאורך זמן הם המהווים את תוספת הצמיחה המרכזית. הירידה המתמשכת במספר העובדים במגזר העסקי מול העלייה המתמדת בתעסוקת המגזר הציבורי היא שמונעת, כמו במלקחיים, סיכוי לצמיחה. אבל כדי לשנות את זה צריך ממשלה, צריך שרים, צריך אחריות ציבורית, קצת פחות אנוכיות. האירועים של השבוע מוכיחים שאין דבר כזה במקומותינו.

5. בקיצור: החבורה הזאת, כולם יחד וכל אחד לחוד, מוליכה אותנו לבחירות שאף אחד לא רוצה, למשבר כלכלי שאף אחד לא צריך. מתחילים להתגעגע לתגי המחיר של החרדים - האינטרסים שלהם ברורים ויציבים וכדי לשמור עליהם הם מבטיחים דבק בסיסי שמאפשר משילות. זה עדיף על ראשי החבורה הנוכחית, שמובילים אותנו באף בימים אלה - ראש ממשלה שמקיא מהמשפחה הפוליטית שבנה לעצמו וחבורה שלמה ומנופחת של מי שאצה להם הדרך להיות ראש ממשלה.

נמאסתם.