הסוף לחוזים המקפחים? אושר תיקון לחוק החוזים האחידים

"אני מאשר כי קראתי את החוזה ומסכים לתנאיו": מי לא חתם בחייו, אינספור פעמים, ליד המשפט הזה - מבלי שקרא באמת את אלפי המלים והעמודים המפורטים מאחוריו?

בכל חוזה בין לקוחות לבנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות סלולר, חברות ביטוח וכמעט כל חברה המעניקה שירותים או מוצרים, קיים החוזה הזה, שמעביר למעשה את האחריות לתוכנו ללקוח - גם אם אין ביכולתו כלל לשנות משהו בפרטים שאינו באמת לרוחו.

את המשמעות, פעמים רבות, אנחנו מגלים באיחור: חברת הסלולר מעלה תעריפים, חברת האשראי גובה עמלות נוספות, על הלקוח מוערמים קשיים בעת ביטול עסקה ועוד.

בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת אושר השבוע לקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק החוזים האחידים, שעשוי להיטיב בהקשר הזה את מצבם של הצרכנים: על-פי ההצעה, גם אם קיים סעיף כזה בחוזה מול חברה, יועבר אליה בעת מחלוקת נטל ההוכחה שהסעיף אינו נחשב "סעיף מקפח" - כלומר, סעיף שרירותי הפוגע בצרכן - זאת בניגוד למצב היום, שבו הצרכן הוא שצריך להוכיח את הפגיעה.

אם החברה לא תוכיח כי הסעיף אינו מקפח, בית הדין עשוי לקבוע כי הסעיף בטל מעיקרו, והחברות לא יוכלו לטעון כי הלקוח הסכים לתנאים שאינם מופיעים במפורש בחוזה השירות או העסקה.

"משמעות הדבר", מסבירים בארגון "אמון הציבור", "היא שנקודת המוצא המשפטית היא שמדובר בתנאים שמקפחים את הלקוח, אלא אם העסק מוכיח אחרת. יש לכך שתי השלכות משמעותיות על היחסים שבין צרכנים ועסקים בשוק: ראשית, סעיפים מסוג 'קראתי והסכמתי לכל התנאים' יהיו מעתה סוג של אות מתה. מעתה עסקים לא יוכלו להסתתר מאחורי סעיפים כאלה כדי להצדיק תנאים מקפחים הקבועים בגוף החוזה. נקודת המוצא תהיה שהצרכן לא באמת 'קרא והסכים' לכל התנאים".

שנית, מוסיף עו"ד אור קשת, מנהל מחלקת בקרה ופניות הציבור בארגון, במקרה שבו דורש העסק פיצוי על ביטול עסקה - יטיל עליו השינוי בחוק יטיל את הנטל להוכיח שלא מדובר בפיצויים מופרזים, אלא כאלה שבאמת מתייחסים לנזק שנגרם לחברה בפועל.

"מדובר בבשורה של ממש לצרכנים", אומר עו"ד קשת, "משום שכיום עסקים רבים נוהגים להשתמש בהתניות של פיצויים מוסכמים כדי לכבול צרכנים ולמנוע תחרות, בהטילם סכומים גבוהים ובלתי פרופורציוניים על הצרכן במקרה של ביטול העסקה".

התופעה מוכרת, למשל, בתחום הריהוט וכלי הבית: לעיתים צרכנים מזמינים מטבח או סלון חדש שעלותם מגיעה לעשרות אלפי שקלים, אך מבקשים לבטל את העסקה בשלב מאוד מוקדם (נניח, אחרי פגישה ראשונית עם מעצבת ולפני שהחל הייצור). במצבים כאלה, עסקים רבים נוהגים "לנופף" בסעיף מתוך החוזה הקובע פיצוי מוסכם בסך אלפי שקלים. מעתה - פיצוי כזה כנראה לא יעמוד במבחן המשפטי של החוק.

גם בתחומים נוספים, כגון קורסים, חוגים ושירותים מתמשכים שונים, התופעה הזאת, שהייתה רווחת עד עכשיו, תצטרך להיפסק.

מי מתנגד?

לא מפתיע לגלות כי בין המתנגדים להצעת החוק בלטו נציגי איגוד הבנקים ואיגוד חברות הביטוח, בטענה כי השינוי יטיל עליהם הוצאות רבות של שינוי כל החוזים. גם חברות התקשורת נקראו לומר את דברן.

במהלך הדיון בוועדה הביא ח"כ אורי מקלב דוגמה שנדונה לא מעט גם במדור הצרכנות של "גלובס": חברות הסלולר, שמציעות תוכניות לכאורה ללא הגבלה, אך "שותלות" בחוזה סעיף המגביל את הלקוח ל"שימוש סביר", מבלי לפרט כלל במה מדובר. בפועל, לקוחות מסוימים מגלים חיובים של מאות ואלפי שקלים עבור חריגה שאינה קיימת.

הצעת החוק קובעת עוד כי מעתה ואילך, בית הדין המיוחד לחוזים אחידים לא ידון בבקשת חברות למתן "תעודות הכשר" לחוזים אחידים - הליך שממילא בפועל כמעט ולא מתקיים על-ידי החברות: אלו מעדיפות "לדלג" על אישור בית המשפט ולהתנהל עצמאית מול הלקוח ולעשות כראות עיניהן. את זמן העבודה של בית המשפט, הוסבר בדיון, מוטב לנקז לכיוון הטיפול בפניות צרכנים, במקרה שבו הם טוענים לפגיעה במסגרת החוזה.

ההצעה, כאמור, אושרה בוועדה ותועבר בזמן הקרוב לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת.