שרגא ברוש יורה את הטענות שלו בקצב של תת-מקלע: החינוך הטכנולוגי המדשדש ופריון העבודה הנמוך; תשומות הייצור שמאמירות ואחריות השלטון המרכזי ליוקר המחיה; חוסר הוודאות של משקיעים שאמורים להכריע על התנהלותם במשק תזזיתי שמשנה חוקים, כללים וסדרי עולם; השחיקה בכושר התחרות של התעשייה הישראלית, שהייתה פעם סיפור של פלא ומושא לגאווה הפכה לשחקנית מרכזית בוויכוח על יוקר המחיה ועל עושק ההמונים.
מבחינת ברוש, מצב הדברים הזה הוא שלא יותיר לתעשיינים ברירה אלא לסייע לו בעוד כחודש וחצי להשלים את הקאמבק ולחזור לתפקיד נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים.
3 שנים אחרי שסיים כהונה של 7 שנים כנשיא התאחדות התעשיינים, ברוש מנסה לשלוח את הנשיא המכהן, צביקה אורן, הביתה לרמת-אביב או למפעל הדרומי שבבעלותו, שבו הוא מייצר רכיבים לקרונות רכבת.
"אם אני חוזר, או מבקש לחזור לתפקיד נשיא התאחדות התעשיינים, זה משום שלדעתי קרנה של התעשייה ירדה באופן מהותי. מדברים עכשיו על רפורמה בחוק לעידוד השקעות הון, וההתאחדות לא נמצאת בלופ הזה בכלל. נעשים שינויים דרמטיים בפעילות של המדען הראשי שבמשרד הכלכלה, וההתאחדות לא מעורבת בהם. היא רק צועקת. עכשיו הולכים על תוכנית להעלאת שכר המינימום, ואיפה ההתאחדות?".
- ואיפה ההתאחדות?
"אני לא אגיד על התאחדות התעשיינים מילה רעה, כי אני רואה בה בית. אבל משהו קורה. אולי זאת האווירה, אולי זאת ההנהגה. זה לא יכול להימשך כך. במשך שנים ההתאחדות הייתה הגוף הכלכלי שהוביל את המשק הישראלי. היום אני לא מרגיש שהתעשייה מובילה.
"ייתכן שבעצם העובדה שהשר נפתלי בנט החליף את שם משרדו ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה למשרד הכלכלה, יש כדי להעיד שהוא לא ראה כבוד בלהיות שר התעשייה. אני לא חושב שאריק שרון היה רואה פחיתות כבוד בתואר הזה. אני צריך להילחם על כך שיהיה כבוד להיות שר התעשייה".
צו השעה או פוטש, תלוי את מי שואלים
מבחינתו של ברוש, מדובר בצו השעה. מבחינת אורן וסביבתו הקרובה, המהלך של ברוש הוא לא פחות מפוטש, ניסיון הדחה של נשיא מכהן.
"אין נשיא התאחדות תעשיינים אחד שכיהן פחות משתי קדנציות, כלומר 6 שנים, אבל ברוש חתר מתחת לתפקידו של אורן מהיום הראשון שלו בתפקיד. כבר אז צצו כל מיני דיווחים על כך שמתגבשת יוזמה למנות אותו לתפקיד יו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לכל החיים. לפני שנה וחצי היה גל ידיעות נוסף על רעיון להדיח את הנשיא המכהן. הקמפיין של ברוש לקראת הקאמבק הזה התחיל יום אחד בלבד אחרי שאורן נבחר לתפקיד", טען השבוע בשיחה עם "גלובס" תעשיין בכיר המקורב לאורן.
תעשיין אחר, הבעלים והמנכ"ל של רב-בריח שמואל דונרשטיין, מזהה את המהלך של ברוש כקידום של אג'נדה אישית. תעשיין אחר מדבר על זה שברוש מחפש לעצמו "סידור עבודה", ש"משעמם לו", ש"קר לו שם בחוץ".
- אג'נדה אישית?
"שמעתי את הטענה הזאת, והמציאות הפוכה. הוצע לי בעבר בשתי מפלגות להיכנס לפוליטיקה כדי להיות מועמד לתפקיד שר האוצר ולתפקיד שר התעשייה. בשנים האחרונות רכשתי מפעל חדש, וכולי בתוך הפעילות שלו. אני עובד 14 שעות ביום, ויש לי סיפוק אדיר בעבודה. אבל הלשונות הרעות מדברות. כבודן במקומן מונח".
לקראת התמודדותו על נשיאות התאחדות התעשיינים, הוא התפטר מתפקיד שמילא ב-3 השנים האחרונות בהתנדבות, יו"ר שירות התעסוקה, שעובדיו שובתים כבר חודש בעקבות תוכנית התייעלות. מתפקיד יו"ר מועצת מפלגת קדימה (או מה שנשאר ממנה) הוא פרש מזמן, וכעת הוא מסרב להזדהות פוליטית.
- איפה אתה, כתעשיין, רואה את ה"פיחות" במעמד התעשייה?
"משנים את החוק לעידוד השקעות הון בלי ששמעו את קולנו, בלי שאנחנו יודעים במה מדובר. משנים את מבנה הפעילות של המדען הראשי, כלי שנועד לעזור לתעשיינים. עומד על הפרק חוק שכר המינימום, והתעשיינים הם רק גלגל חמישי בעגלה הזאת, במקרה הטוב. כל זה קורה בתקופה שבה הייצוא יורד ריאלית בכ-10% בשנה, הצמיחה לנפש מתקרבת ל-0%. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את תחלואיו של המשק וכדי להבין שאנחנו במרכז".
מה שברוש לא מזכיר זה את מרכזיות התעשייה גם בחוליים של אותו משק. משרדי הממשלה סימנו אותה כבר מזמן כחלק משמעותי מבעיית יוקר המחיה.
"המחאה החברתית הייתה מוצדקת, אבל אין לי ספק שהיא לא פרצה בגלל מחיר הקוטג' אלא בגלל בעיית הדיור. לצערי, מתוך שיקולים של פופוליזם, הקברניטים הפנו את האש אל המגזר העסקי והקימו את ועדת טרכטנברג. והוועדה לא אמרה שהממשלה אשמה בכך שהגדילה את המסים העקיפים באופן לא ריאלי.
"ישראל היא מהמדינות שבהן המסים העקיפים הם מהגבוהים בעולם. כשהמדינה מטילה בלו על הסולר, הפחם והמזוט - הכול מתייקר, ואפשר לקנות פחות. כשרשויות מקומיות מעלות את הארנונה במאות אחוזים מתוקף של היתרים חריגים שהן מקבלות, בעל העסק בוכה ובוכה, אבל כשצריך לשלם, הוא מגלגל את זה על מחיר המוצר, וכך גם כשהמע"מ עולה. על כל שקל אחד שאנחנו קונים, אנחנו משלמים 60%-70% מסים".
- ובמה טעו עמיתיך, התעשיינים?
"במסגרת המאמץ הכולל להילחם בבעיית יוקר המחיה ראוי שגם חלק מחבריי התעשיינים יעשו מחשבה שנייה, בייחוד בנוגע למחירים של מוצרים שנחשבים מוצרי יסוד. עם זאת, אני לא חושב שהרווח של החברות התעשייתיות מוגזם, בכל מקרה לא בקרב חברות המזון שבהן הרווח הוא 7%-8%.
"ישנה הדרישה הפופוליסטית הזאת להוריד מחירים ב-20%. נו, הן יורידו ב-20% ויפסידו 13%. צריך לזכור שהמפעלים האלה מעסיקים אלפי עובדים. מה זה הדבר הזה להחרים? מה זה להחרים את תנובה, חברה שמעסיקה 14 אלף איש?".
- גם הממונה על ההגבלים העסקיים לא בחל בשימוש במילה חרם.
"במקום שבו הממונה על ההגבלים צריך לפעול - שיפעל, אבל שלא יסית את הציבור. המדינה יכולה להניע תחרות, להשקיע ביצרנים הקטנים ולפתח אותם כך שיוכלו להתחרות בגדולים. מי באמת יכול להשקיע היום במחלבות הקטנות כפי שטרה השקיעה במחלבה החדשה שלה ליד נתיבות? מוטב שהמדינה תפתח את התחרות באמצעות תמריצים ליצרנים קטנים לגדול ,ולא באמצעות יבוא. מה גם שישראל פתוחה ליבוא כבר שנים".
"החיבור עם עיני טבעי"
גם על תקציב המדינה אין לברוש מילה אחת טובה להגיד. "אני חושש שהמשק הישראלי עוד ישלם את תוצאות התקציב המאכזב הזה - באבטלה, בירידה בצמיחה, באי-יכולת לשלם שכר גבוה לעובדים ובהמשך מגמת הירידה בפריון. באמת שעם כזה תקציב נגיע לשום מקום".
ביום שלמחרת בחירתו, אם ייבחר, ברוש מתכוון לשפר את יחסי ההתאחדות עם שר הכלכלה. "יש לנו בן משותף, והוא תחום התעשייה", הוא אומר. לשר האוצר הוא מתכוון להציע תוכנית למע"מ דיפרנציאלי. "שהממשלה תקבל החלטה על 100 מוצרים, כמו גבינות, לחם, תרופות ואולי מים - שעליהם יהיה מע"מ של 8%", הוא אומר, "ועל דירות ומכוניות מסוימות יוטל מע"מ של 20%. 100 המוצרים שעליהם יחול מע"מ מופחת הם עיקר ההוצאה של משפחות חלשות ואפילו של משפחות ממעמד הביניים".
כהונתו של ברוש כנשיא התאחדות התעשיינים וכיו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (כיום נשיאות הארגונים העסקיים) התאפיינה בעיקר ביחסים הדוקים עם יו"ר ההסתדרות אז, עופר עיני. הם הקימו את "השולחן העגול" - מנגנון תיאום של המעסיקים ושל העובדים שיאפשר מקח קשוח מול הממשלה.
ה"רומן" הזה עבד כל-כך טוב, עד שנכנסו יחד לעסקים פרטיים: ברוש ועיני, המשמש היום יו"ר התאחדות הכדורגל ויועץ שנוי במחלוקת לבנק דיסקונט, הקימו באחרונה את עושרד, חברה לשיווק גז טבעי למפעלים.
"אני מקווה שניתן שירות טוב יותר ללקוחות, כדי שהיא תוכל להיות תחרותית", אומר ברוש, "הכול עניין של תחרות ושירות".
- והחיבור עם עיני בעסקים הפרטיים טבעי בעיניך?
"עבדתי עם עופר במשך 7 שנים וגיליתי אדם פרגמטי ועתיר יכולות. אין לי ספק שגם שיתוף-הפעולה שלנו במישור העסקי יצליח. מי שמנסה לתאר את היחסים שלנו כיחסים שאינם מדרך הטבע, אז אבהיר שהם לחלוטין מדרך הטבע. בכל שבוע היה לנו מצב של אי-הסכמה לגבי משהו, אבל ידענו לשבת, לנתח את חוסר ההסכמות, לעשות ויתורים הדדיים ולצאת עם הסכמה כלשהי. בתקופתנו מספר ימי השביתה במשק ירד, ואפשר להסביר זאת בהידברות".
- הוא שיתף אותך בהחלטה שקיבל להיות היועץ של בנק דיסקונט?
"כן. הוא אמר לי במפורש שהוא דיבר על כך עם ריקי בכר, והכוונה שלו היא לא לנהל משא-ומתן עם העובדים בשם הבנק אלא לסייע לצדדים להגיע לעמק השווה, כפי שעשה כיו"ר ההסתדרות. לדבריו הוא קיבל את ברכת הדרך למהלך הזה גם מבכר וגם מהוועד הנוכחי של הבנק".
- אם תיבחר לנשיא התאחדות התעשיינים, תמשיך לנהל את החברה המשותפת עם עיני?
"בראש ובראשונה נשיא התאחדות התעשיינים הוא איש עסקים. כך היו קודמיי, כך הייתי אני, וכך יהיו אלה שיבואו אחריי. מחצית מהתעשיינים מייצרים חומרי גלם והחצי השני קונה מהם את חומרי הגלם כדי לייצר. אם היה בזה ניגוד עניינים, אף מנהל של חברה לא יכול היה להיות נשיא התאחדות התעשיינים.
"נשיאי ההתאחדות לדורותיהם ידעו לעשות הפרדה מוחלטת בין העסקים הפרטיים שלהם לבין האינטרס הכללי של התעשייה. בכל מקום שבו התעורר אפילו שמץ של ניגוד אינטרסים, הנשיא זז הצדה. כך עשיתי גם אני. ביותר ממקרה אחד ביקשתי ממישהו אחר לנהל את הסוגייה לשביעות-רצון הצדדים".
- איך היחסים שלך עם יו"ר ההסתדרות המכהן, אבי ניסנקורן?
"מצוינים. כמו עם עופר וכמו עם יו"ר ההסתדרות שכיהן לפניו, עמיר פרץ, לא גדלנו באותה שכונה ולא שירתנו יחד בצבא. חשבתי אז ואני חושב גם היום שנכון לקיים שיתוף-פעולה בין ארגוני המעסיקים לבין ארגוני העובדים.
"תראה, זה שאנחנו יכולים לשבת כאן עכשיו ולקיים שיחה שקטה זה בזכות העובדה שיש לי 250 עובדים, שממש עכשיו משקיעים את כל מאמציהם כדי שהלקוחות שלי יקבלו את הסחורה הכי טובה. אם לא הייתי סומך עליהם, לא הייתי יושב כאן. ככה זה צריך להיות: העובדים הם לא שונאים שלי, והמעסיקים לא שונאים את העובדים שלהם".
- ניסנקורן מוביל כעת מערכה להעלאת שכר המינימום ומאיים בשביתה כללית במשק.
"הקריאה לסכסוך עבודה מוקדמת מדי, ובנשק השביתה יש להשתמש רק כשאין ברירה. המשא-ומתן עם הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים עדיין לא מוצה. יש לזכור שכשמעלים את שכר המינימום, השכר של כולם עולה, וזה לא נעצר גם אצל אלה שמשתכרים 12 אלף שקל. במצב כזה תיווצר בעיה משקית: כשאנו נמצאים במקום של 0% או קרוב ל-0% צמיחה, ואין ניצנים לצמיחה בשנה הבאה, יש לטפל בבעיות יסוד כמו השקעות הון, הכשרות טכנולוגיות, העלאת פריון העבודה לצד הטיפול בשכר המינימום.
"תוספת השכר הזאת תעלה למדינה כ-2 מיליארד שקל בשנה. מאיפה האוצר יביא את הכסף הזה? הוא יעלה את המסים העקיפים או שיחתוך בשירותים. אלה שייהנו מתוספת שכר של כמה עשרות שקלים בחודש יוציאו אותם חזרה על המסים המתייקרים. עם זאת, אני חושב שראוי ונכון לסייע לאלה שמשתכרים שכר מינימום וגם ההכנסה שלהם בפועל מינימלית".
אורן: "מילים נבובות. אני מאוכזב"
"התאחדות התעשיינים שותפה לפעילות שמובילה מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן, בנוגע לשינויים בחוק לעידוד השקעות הון, ושרגא ברוש יודע את זה. בנוגע לתוכניות לשינוי מבנה הפעילות של המדען הראשי במשרד הכלכלה - אנחנו מנהלים מערכה ארוכה והבענו הסתייגויות והתנגדויות בכל פורום אפשרי" - כך מגיב נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, לדבריו של ברוש. "משרד האוצר לא זז מטר אחד בלעדינו בבואו לקבל החלטות שנוגעות לתעשייה. אנחנו יכולים להגיע למשרדי הממשלה השונים גם בלי המטריה של ההסתדרות".
על הטענות של ברוש לפיחות במעמד התעשייה והתאחדות התעשיינים, אומר אורן: "אלה מילים נבובות של אדם שיש לו בעיה קשה עם האגו שלו. מה שהוא צריך לעשות זה להרפות ולתת לנו לעבוד, ללכת בדרך שלנו. יש מספיק אנשים בהתאחדות התעשיינים שאם הם היו חושבים שאני ראוי להדחה - היו מדיחים אותי. אף אחד לא מינה אותו לתפקיד מבקר המערכת מבחוץ.
"נפתלי בנט מכהן בתפקיד שר הכלכלה כשנתיים. הוא נכנס לתפקיד שנה אחרי שאני נבחרתי לנשיא ההתאחדות. מה, בשנה אחת הורדתי את קרנה של התעשייה הישראלית כולה באופן שלבנט לא נותר אלא להחליף את שם משרדו ממשרד התמ"ת למשרד הכלכלה? אני מתבייש אפילו לדבר על זה. אני מאוכזב אישית.
"מה זה לבוא ולהציל את התעשייה בצו 8? להציל אותה ממי? זה בעצם להציל אותה ממני. על מה ולמה הדיבור הזה? מה שמוביל את ברוש הוא חוסר היכולת שלו למצוא את מקומו בחיים. בשם המטרה הזאת, לא אכפת לו להעליב אותי. אני חושב שעשיתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר, בזמן שהוא נאחז בכל מיני סיסמאות בלתי מציאותיות".
כתבות
ני"ע
