מפרים את הברית עם הדרוזים

כמה עשרות חרדים וחובשי כיפות סרוגות, הגיעו לכפר ינוח-ג'ת כדי לתת כבוד אחרון לרב סמל מתקדם זידאן סייף ז"ל, השוטר שנהרג בקרב היריות עם המחבלים בבית הכנסת בשכונת הר נוף. גם נשיא המדינה והמפכ"ל היו שם, כמו בכל פעם שנופל עוד חלל דרוזי באחת ממערכות ישראל. כי בימי שגרה, בימים שבהם העדה הדרוזית זקוקה לתמיכה מממשלת ישראל וקבלה אמיתית של הציבור הישראלי, הם מקבלים כתף קרה.

400 חללים דרוזים נפלו במערכות ישראל, מספר הדרוזים שמשרתים בצה"ל גדול בהרבה מגודלם היחסי באוכלוסייה. לפני שבועיים נהרג רפ"ק ג'דעאן אסעד בפיגוע הדריסה בירושלים. במבצע צוק איתן פיקד אל"מ רסאן עליאן על חטיבת גולני, נפצע בקרב בסג'עייה, אושפז וחזר לחייליו. כשהם נלחמים, נפצעים ונהרגים, אנחנו מחבקים אותם. כשצריך לתת להם תקציבים, הם הופכים פתאום לערבים עוכרי ישראל.

לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ירד תקצוב משרד הפנים למגזר הדרוזי ב - 18% בשנת 2012, זאת למרות תכנית ארבע שנתית לפיתוח והעצמת הישובים הדרוזיים על סך 681 מליון שקלים, שיצאה באותה השנה לדרך. פיתוח התשתיות בישובים הדרוזים ירד ב - 84.5%. בכנס של ארגון "תחבורה היום ומחר" אמר ראש מועצת עוספיא שהוא לא הכין מצגת, כי אין לו מה להציג.

משרד החינוך השקיע ב-2012 בכלל תלמידי התיכון בישראל 24,669 שקלים בשנה. התלמידים הדרוזים הסתפקו ב-22,000 שקלים, למרות שרובם מתגייסים לצה"ל בסוף הלימודים. ההשקעה בתרבות במגזר הדרוזי ירדה ב-2.9% באותה שנה. רוצים עוד? רק 6% מעובדי משרדי הממשלה הם דרוזים. למות במלחמות הם טובים. לעבוד בשירות הציבורי, ממש לא.

ראשי העדה עושים ככל שביכולתם לגייס כסף כדי לנהל חיים טובים יותר ולצמצם את 40% האבטלה במגזר, אך ללא הועיל. אף אחד לא סופר אותם, עד שמגיעות הבחירות ואז, שרים וחברי כנסת שהבטיחו להם הררי הבטחות שלא קויימו, עולים אליהם לרגל כדי לקבל אירוח טוב וקולות חשובים. מדי כמה שנים, כשלצעירים הדרוזים נמאס מהאפליה והם מתחילים להתקומם, מרגיעים אותם ראשי העדה הנאמנים למדינת ישראל, כי ברית לא מפרים.

כשראיתי את היהודים החרדים, מתפללים בעברית עם קברו של זידאן סייף, ז"ל, אלה שידעו להוקיר באמת את מי שנפל למען אחיהם, התביישתי. התביישתי בעם ישראל שמפר יום יום את ברית הדמים עם העדה הדרוזית, מזלזל בה, זורק לה שאריות, ומתייחס לבניה כסוג ב', למרות שהם טובים מרבים מאתנו. הם לא זקוקים לנו בלוויות. הם זקוקים לנו בתשתיות, ביצירת מקומות עבודה, במתן הזדמנות שווה ללמוד, לעבוד, להתפתח. ואת זה אנחנו לא רוצים ולא מסוגלים לתת להם, למרות שהם מוסרים עבורנו את חייהם.

בלוויה בינוח-ג'את, בין הברכות לנסיונות ההרגעה, אמר ראש העדה והמנהיג הרוחני שלה, שייח מאופק טאריף משפט שכולנו צריכים לשנן: "עלינו להפוך את ברית הדמים בינינו לברית של חיים".