"זרקו אותי מהחברה אחרי האקזיט ומחקו האופציות"

מכירת חברה ישראלית לחברה זרה מעוררת בדרך-כלל אצל עובדיה תחושת שמחה, הישג ואף גאווה ציונית. כך הייתה אמורה להרגיש עובדת בכירה בחברה הישראלית Check, שנגעה בחלום האמריקאי, ועשתה אקזיט במאי האחרון, כאשר החברה שלה מכרה את פעילותה לחברה האמריקאית Intuit בסכום הדמיוני של כ-360 מיליון דולר.

במקום תחושת סיפוק, הרגישה העובדת אכזבה וכעס כתוצאה מהאקזיט הרווחי, שהובילו להגשת תביעה לאחרונה נגד Check לבית הדין האזורי לעבודה בת"א בסך 818 אלף שקל. העובדת, שהייתה שותפה לאקזיט באופן מלא, טוענת כי פוטרה בעקבותיו במפתיע, וכי לאחריו האופציות הרבות שהובטחו לה, "נמחקו" באורח פלא.

היחסים בין התובעת וחברת Check ידעו ימים יפים יותר. חברת נטגייט (שלימים שונה שמה ל-Check) היא חברה המתמחה בהענקת שירותים פיננסים לשוק הצרכנים בארה"ב באמצעות אפליקציה סלולרית ואתר אינטרנט, ועוסקת בתחום התשלומים הסלולאריים. העובדת הבכירה השתלבה בחברה ביוני 2011 בתפקיד ניהולי בכיר, במסגרתו הייתה אחראית על איסוף אינפורמציה רגישה הנוגעת לחברה וכן ניהלה צוותים בארץ ובארה"ב. כבר במועד תחילת העסקתה הוקצאו לה 8,000 אופציות.

העלאת שכר והקצאת אופציות

ואולם, בתחילת 2012 נחשפה התובעת למאבקים פוליטיים בין צוותה האמריקאי לבין צוותה הישראלי. מושא המאבק היה, לטענתה, "תחום משרתה של התובעת, ובעקבות זאת ביקשה העובדת לסיים את תפקידה בחברה".

לדברי העובדת הבכירה, החברה ניסתה לשדל אותה להישאר באמצעות פיתויים בדמות קידום והקצאת 4,000 אופציות נוספות, אך היא לא קיבלה ולו אחד מאלה. בתחילת2013 פנתה התובעת לנציגי החברה בבקשה כי יוענק לה הקידום שהובטח לה. בתגובה, הציעה לה הנתבעת העלאת שכר בגובה של 1,500 שקל.

התובעת סירבה להעלאת השכר משום שרצתה קידום. בתגובה ובאהדה, הבטיחה החברה לתובעת כי זו "תקודם בסבב הקידומים הבא". לטענת העובדת, מנהליה פיתחו אצלה תקוות שווא, הכול כדי שתישאר בחברה. לדבריה, למנהלים היה אינטרס כלכלי מובהק להשאירה בחברה, וכי הסיבה לכך, שהתגלתה לה בדיעבד הייתה - תרומתה לביצוע אקזיט.

לטענתה, החברה החלה ביולי-אוגוסט אשתקד, בשקט והרחק מעיני כול, לגייס כספים לצורך ביסוסה של החברה כחברת סטארט-אפ שתבצע אקזיט. החברה פיתחה אפליקציה רווחית לניהול פיננסי חכם ומטרתה הסופית הייתה למכור את פעילותה לחברה מבוססת יותר. לטענת העובדת, מנהלי החברה לא סיפרו לה אודות המכירה העתידית אלא טענו כי מדובר "בהליך גיוס כספים בלבד". זאת הם עשו, לטענתה, כדי להשתמש בכישוריה לצורך גיוס הכספים, ולאחר שלא יהיה בה צורך, לפנות את מקומה לאחר.

בשלבי גיוס הכספים, גברו תחושותיה הרעות של התובעת כשהיא הבחינה כי היא מודרת מישיבות רבות, וכי מנהליה דוחים את הפצרותיה לקבל קידום. עם זאת, לדבריה, המשיכה לעשות את המשימות בהצלחה ובשקדנות. "למלוא הליך גיוס הכספים הייתה התובעת שותפה מלאה. משך כל תקופה זו נדרשה התובעת לזמינות מלאה ומרבית בשיעור של 24/7, כאשר התובעת הייתה בין העובדים הבודדים, מלבד עובדי ההנהלה הבכירה, ששותפו באופן מלא בכל שלבי ההליך", נטען.

לטענת העובדת, החברה לא מצאה לנכון לספר לה על האקזיט, ובמקום זאת בחרה לפתות אותה בהצעות נוספות שיקסמו לה ויגרמו לה להישאר, בהן העלאת שכר בגובה של 3,000 שקל והקצאת אופציות נוספות באוקטובר אשתקד.

"שמועות שקריות"

החשדות של העובדת בדבר האקזיט התחדדו כאשר הגיעו לאוזניה שמועות בדבר ביצוע אקזיט עתידי של החברה. בשלב זה דרשה התובעת הסברים ממנהליה, ואלה השיבו לה בשוויון נפש, ש"כל השמועות על מכירת החברה הן שקריות וכי מטרתן היא להפחית את ערך החברה".

בשלב זה, לפי כתב התביעה שהוגשה ע"י עו"ד רם א. גמליאל ואסף סלע ממשרד ר.א גמליאל ושות', הגיעה העובדת למסקנה כי החברה נמנעה מלשתף אותה בדבר הליך מכירת החברה מחשש שתדרוש "אקסלרשיין" - היינו האצה של מימוש האופציות. (מצב שבו עובד מעוניין לעזוב את החברה הוא יכול לבקש לממש את האופציות באופן מיידי ולא להמתין לפרקי הזמן שמוגדרים בחוזה).

לפי כתב התביעה, במקביל לאקזיט שתיכננה החברה, תיכננו מנהליה את פיטורי התובעת. לדברי התובעת, היא נלחמה מדי יום ביומו על משרתה, תוך שהיא צופה בתפקידה ובסמכויותיה הולכים ונמוגים לנגד עיניה. כך, למשל, לפי כתב התביעה, במארס 2014 גייסה החברה סמנכ"ל חדש, יגאל פרלמן.

"החל מכניסתו של פרלמן לתפקיד, נעשו ניסיונות מצידו להשתלט על תחום משרתה של התובעת", טוענת התובעת. בנוסף לכך, היא טוענת כי היחס אליה הדרדר מיום ליום. "באפריל 2014 זומנה התובעת לפגישה בה נכחו מנהליה, ניסים טפירו, אלון חורי ופרלמן.

בפגישה זו האשים פרלמן את התובעת בביצוע עבודה כושלת. בסיום האשמות אשר הטיח פרלמן בתובעת, ביקשה האחרונה לצאת מהפגישה לאור היחס המזלזל לו זכת. טפירו וחורי נמנעו מלהגיב או להגן על התובעת מפני האשמות כוזבות אלו, וזאת על אף שידעו כי המדובר בהאשמות שווא", נטען.

גם בשלב זה, ביקשה התובעת לעזוב, אך לדבריה, מנהלה, אלון חורי, הפציר בה להישאר.

סירוב למימוש האופציות

חשדותיה של התובעת בדבר ביצוע האקזיט של החברה התאמתו, כשבמאי השנה קראה דיווח בעיתון על מכירת חברת Check לחברה האמריקאית Intuit בסכום העצום של כ-360 מיליון דולר. התובעת לא יכלה להסתיר את תדהמתה הרבה מ"הליך גיוס כספים צנוע", לו הייתה שותפה באופן מלא, שהפך לאקזיט רווחי של מיליונים.

מעבר לכך, טוענת התובעת, כי הליך גיוס הכספים דרש ממנה השקעה אינטנסיבית והיה כרוכים בלחצים רבים. "בתקופה זו נדרשה התובעת לעבוד בשעות לא שגרתיות אשר כללו גם את השעות הקטנות של הלילה. התובעת לא הבחינה בין עבודה לחופש, לילה ויום. היא הייתה נטולת שינה, על סף תשישות פיזית ונפשית", נטען בתביעה.

לטענת העובדת, כישוריה נוצלו עד תום, ולאחר שהחברה נמכרה במאי 2014, כבר לא היה בה צורך. התובעת טוענת כי ניסתה ללא הועיל להידפק על דלתותיהם של מנהליה, בתקווה שיבהירו לה את מעמדה בחברה נוכח מכירתה.

"בשלב זה הודיע טפירו לתובעת כי הוא אינו רואה כל מצב בו תמשיך היא להיות מועסקת, וכי הוא אף לא חושב שהיא מתאימה להיות מועסקת על-ידי החברה הרוכשת". התובעת המאוכזבת, ביקשה לקבל המלצה על השקעתה המרובה בחברה, אך גם בעניין זה נתקלה בקשיים. "חורי ציין בפני התובעת כי מתן המלצתו בעניינה משמע לכלוך שמו ושם החברה. כך ממש", נטען.

בנוסף, דרשה התובעת לממש את 24 אלף האופציות שהוענקו לה במצטבר במהלך עבודתה חברה. ואולם, בשלב זה, מנהלי החברה, לטענתה, הציגו לה טיעון חדש, לפיו החברה הרוכשת היא זו שאינה מאשרת את מימוש האופציות.

לדברי התובעת, השתלשלות האירועים גרמה לה לדיכאון עמוק. "ביוני 2014 חוותה התובעת התקף חרדה. התובעת - אשר בנוסף לתשישות הרבה שחשה וההתנהלות הלקויה אשר חוותה מצדם של טפירו וחורי - הבינה כי חברה נישלה אותה מכספים שהיו מגיעים לה", טוענת התובעת. משכלו כל הקיצין, הגישה העובדת את תביעתה לביה"ד לעבודה.

חברת Check טרם הגישה כתב הגנה.