נפתלי בנט מחכה בסיבוב

יושב האזרח הסביר (בין אם הוא צופה מן הצד, עיתונאי מדווח או יו"ר מפלגה בקואליציה), מתבונן על הממשלה בקריסתה ותוהה לעצמו: מה בדיוק קורה, בלי לדעת שראש הממשלה טרוד כבר בשאלה מה יקרה. הדיווחים בחדשות עוסקים בשאלה מתי בדיוק תיפול הקואליציה, שרים בממשלה עדים מדי יום לקריסתה דה-פקטו אך מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו היא קרסה כבר מזמן.

הקואליציה הזו, שנוסדה רק לפני 20 חודש, לא מעניינת יותר את העומד בראשה. כל מעייניו, מאמציו ואובססיותיו נתונים כבר לקואליציה הבאה שבכוונתו להשיק לאחר הבחירות הבאות.

מתישהו לאחרונה, בתפר שבין חגי תשרי לתחילת מושב החורף קבר נתניהו את הקואליציה הזו. הוא אמנם עוד לא פירק אותה וטרם פיטר איש משריו, אבל במחשבותיו, בסטייט-אוף-מיינד שלו, התחולל הסוויץ*. שלא בטובתו נאלץ ראש הממשלה להקים את הקואליציה הזו ללא המפלגות החרדיות. עד הרגע האחרון הוא נאבק ברוע הגזירה שהנחיתו עליו "האחים" דאז יאיר לפיד את נפתלי בנט, אך לבסוף אולץ נתניהו לבלוע את התכתיב ולהותיר בחוץ את אריה דרעי, יעקב ליצמן, משה גפני ויתר חבריהם.

מדוע נלחם אז נתניהו למען החרדים במשך שבועות ארוכים? לא מפני שחשש שממשלה בלעדיהם תפגע במדינה; אדרבא, כשר אוצר בממשלת אריאל שרון נתניהו כבר הוכיח שכאשר החרדים בחוץ, הוא שש לקצץ בקצבאות ולקדם מהלכים שלא ניתנים לקידום בעודם בפנים. נתניהו, פוליטיקאי מראשיתו ועד סופו, חשש משבירת הברית ההיסטורית: זו שחיברה בין החרדים לליכוד ואיפשרה לימין לשלוט כמעט ברציפות מ-1977.

ונתניהו חשש בדין. בקדנציה הנוכחית הוא נאלץ פעם אחר פעם להנחית את הגרזן על החרדים. תחילה, כשהותיר אותם מחוץ לקואליציה; אחר-כך כשאיפשר לשר האוצר לפיד לחתוך את קצבאות הילדים היקרות לליבם; ולבסוף, כשנאלץ לקבל את התכתיב של לפיד ולתמוך בשילוב סנקציות פליליות בחוק הגיוס החדש. בכל כוחו ניסה נתניהו לרצות את החרדים, אבל כשלפיד איים רה"מ נאלץ התקפל.

למושב הכנסת הזה הגיע נתניהו עם שתי החלטות קשיחות: האחת, יותר לפיד לא יקפל אותו, והשנייה (שמשתלבת היטב עם הראשונה) לשקם בכל דרך את הברית עם החרדים. זה היה הרגע שבו שלמות הקואליציה הנוכחית נדחקה בסדר העדיפויות של נתניהו לטובת רווחת הקואליציה הבאה. לו ראש הממשלה היה מקבל כעת ערבות מובטחת מראשי ש"ס ויהדות התורה, שימליצו עליו לנשיאות המדינה לאחר הבחירות הבאות, הוא כבר היה מפזר את הכנסת.

אבל עד שהוא יקבל מהם הבטחה כזו, נתניהו יעשה כל שביכולתו על מנת להשיב את אמונם בו. נתניהו יודע שהדרך לקדנציה הרביעית (והרי בשביל מה צריך בן-אדם קדנציה שלישית אם לא כדי להכשיר את הקרקע לרביעית) עוברת באיחוי הקרע עם החרדים. כאשר הוא חשש לשלמות הקואליציה הזו, הסכים לקבל תכתיבים מלפיד, כעת כשהוא חושש לשלמות הקואליציה הבאה, נתניהו שב להיות ידידם הטוב של החרדים.

לימינו של ראש הממשלה ניצב יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. כעת הוא בן-בריתו עלי אדמות. ביחד עם נתניהו, בנט מנסה להראות ללפיד ולשרה ציפי לבני (התנועה) את הדרך החוצה, וביחד עם נתניהו בנט מנסה לבנות גשרים אל החרדים, כדי להבטיח את שלטון הימין בכנסת הבאה. בשבועות האחרונים הוא הצליח להסוות מעט את רצונו העז בבחירות.

אבל אסור לטעות: מאחורי כל עקיצה על "דוקטרינת הבטונדות", מאחורי כל נאום על "ממשלה ללא זכות קיום", מבצבץ רצונו העז של בנט בבחירות מוקדמות, שמהן על-פי מרב הסקרים הוא אמור לצאת גדול ומחוזק. בדיוק מהמקום הזה הוא מאתגר ללא הרף את נתניהו מימין; והסקרים מוכיחים שזה בדיוק מה שהקהל שלו אוהב. בקצב הזה, נתניהו, שנגרר אחר בנט ומושך כמותו לימין ויוזם משברים מלאכותיים, עוד עלול לראות איך האיש שצמח בלשכתו, ונכפה עליו בממשלתו, עוקף אותו בבחירות.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10