ניגוד עניינים רפואי

1. ריסון הרפואה הפרטית במקביל לחיזוק הרפואה הציבורית הוא ככל הנראה המודל ההכרחי בכללי המשחק הקיימים. שום הון שיכניסו למערכת הציבורית לא יעזור אם ההון שמצפה לרופאים במערכת הפרטית גדול יותר, ולכן ועדת גרמן בחרה לקשור את חיזוק האחד בריסון השני.

הבעיה היא שכללי המשחק הקיימים מעוותים מהיסוד, וחברי ועדת גרמן בחרו לחיות איתם במקום לתקן אותם מהשורש. הם בחרו להתערב ביחסים שבין הרפואה הפרטית לציבורית, בלי לגעת ביחסי העבודה של השחקנים המרכזיים בזירה הזאת, אף שהם אותם שחקנים בדיוק: רגע אחד הם בציבורי ורגע אחר בפרטי, בתוך חשש לניגוד עניינים שזועק לשמים.

תכירו למשל את ד"ר מודי נפתלי, הוא גם רופא עיניים בכיר בבתיה"ח הממשלתיים רמב"ם ופוריה, גם רופא עיניים מחוזי בקופת חולים מכבי וגם שותף ובעלים במרפאת עיניים פרטית שמבצעת אותם ניתוחים (לפחות חלקם) שהוא מבצע בבתי החולים שבהם הוא מועסק.

נפתלי מתאר שורה של נסיבות שמביאות לתורים הארוכים במערכת הציבורית לעומת סופר יעילות אצלו במרפאה הפרטית, אבל איזה תמריץ יש לנפתלי ולחבריו לייעל את העבודה בבית החולים שלהם? האם היעדר היעילות במערכת הציבורית נובע רק מביטחונה התעסוקתי של האחות או מה"שאנטי" של הסניטרים שתיאר מנהל בית החולים ברזילי ד"ר חזי לוי בעדותו בפני ועדת גרמן? או שמא, לפחות תיאורטית, אלה שאחראים לתורים הארוכים הם אלה שמפגינים יעילות שיא במערכת הפרטית?

במוקדם או במאוחר, שרת הבריאות יעל גרמן או הבאים אחריה יצטרכו לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה: סוף לחופש העיסוק המוחלט וחסר התקדים שזכו בו הרופאים לפני כמה עשורים, בימים שבהם המדינה העדיפה לקמץ את ידה בתוספות שכר ולשלוח את עובדיה לעשות לביתם.

המשמעות היא בניית חומה סינית בין הרפואה הפרטית לציבורית תוך שמירה על רמות שכר סבירות וראויות בבתי החולים הציבוריים שיאפשרו לשמר את הטובים. ומי שבכל זאת יברח שיברח - יש גבול עד כמה אפשר להפחיד בזה את הציבור.

הגיע הזמן שמנהלי בתי החולים ינהלו את הרופאים שלהם במקום לאפשר לרופאים לנהל אותם כפי שקורה היום. מספיק עם חלקיות המשרות, עם הנדידה בין הציבורי לפרטי, בין איכילוב לאסותא. הדבר דומה למנהל שיווק שבבוקר עובד בטויוטה ובערב בסוכנות מאזדה. למי הוא יותר מחויב? איזה מעסיק שפוי יסכים למודל כזה?

2. הצהרת הכוונות שפרסמה הממונה על אגף הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר בדבר יישום רפורמת הביטוחים של ועדת גרמן נועדה לאותת שהוויכוח על ריסון בתי החולים הפרטיים לא השכיח מאחור את יתר המלצות הוועדה.

היה כבר מי שחשב שהעסק רדום, והנה הוא קם לתחייה. לכאורה העובדה שהחיתום הרפואי (החרגת מבוטחים בשל מצבם הרפואי) לא יבוטל במסגרת פוליסות פרט אמורה להותיר את חברות הביטוח שמנות ומרוצות, אולם יתר מרכיבי הרפורמה עדיין עושים להן כאב ראש: בחירת מנתח וחוות דעת נוספת יכללו מעתה רק בפוליסה הבסיסית ובכך יצומצם הכפל הביטוחי ואיתו נתח לא מבוטל מהרווחיות, וגם שקיפות הנתונים תעשה את שלה - התחרות צפויה לגבור והמחירים עשויים לרדת.

השינויים במסגרת הביטוחים המשלימים מורכבים יותר ליישום שכן הם מחייבים שינוי חקיקה, וזו הסיבה שעיקר הלחץ מגיע בימים האחרונים מצד קופות החולים. אלה חוששות במידה של צדק כי האטרקטיביות של המוצרים שלהן תפחת ותסיט מבוטחים דווקא אל חברות הביטוח - לא חיזוק הרפואה הציבורית ולא הורדת יוקר המחיה.