חופשה בחו"ל: המלצה לטיול בעיירה קסומה בלב סין

כשמודדים את המרחק מזאנגיה (Zhangye) שבמחוז גאנסו מזרחה, אל חופי הים הצהוב, ומערבה, אל הגבול הטג'יקי, מגלים שהיא נמצאת בדיוק באמצע של סין. זאנגיה אינה עיר גדולה במושגים סיניים. מניין תושביה פחות ממיליון, אולם היא הולכת ונבנית בקצב מואץ. רבי הקומות שצומחים בה נשקפים על רקע הרי הצ'יליאן, המתנשאים בשוליה הצפון-מזרחיים של רמת טיבט.

פירוש השם זאנגיה הוא "למתוח את הזרוע", והוא מצביע על מאווייה הקדומים של סין להתפשט מערבה. העיירה שוכנת בתוואי טופוגרפי של יותר מאלף קילומטרים בין רמת טיבט למדבר גובי. בתוואי הזה, המכונה "מסדרון חשי", שלאורכו גם מים שמקורם בהפשרת שלגים מהרי טיבט, חלפה דרך הסחר הקדומה שקשרה בין סין ליתר חלקי העולם, אותה דרך שלימים כונתה "דרך המשי".

בלב העיר ישנו רחוב שבשל סגנונו האדריכלי מכונה "הרחוב האירופי". באחד מצמתיו ניצב פסל של מרקו פולו (הכיתוב גורס "מאקו בולו") המנציח את שהותו בת השנה של הנוסע הדגול במקום. בעיר נמצא מקדש דאפו (Dafo), שנודע כמקום הולדתו של קובלאי חאן. במקדש פסל הבודהא השוכב שעשוי עץ הגדול ביותר בסין, אבל עבור רוב התיירים שמגיעים אל העיר (שאגב מאז 2011 דווקא בה מתקיים ראלי המכוניות הסיני) זאנגיה היא נקודת לינה בלבד. למחרת ממשיכים ממנה כארבעים קילומטרים אל שמורת דנשיאה (Danxia).

עד לפני כמה שנים איש כמעט לא היה מטריח את עצמו אל שמורת דנשיאה. למעשה, רק ב-2011, במקביל לייסוד משחקי הראלי בזאנגיה, הוכרז המקום כשמורת טבע, ששטחה כ-510 קילומטרים רבועים ושבה נמצאת "אחת מתצורות הטבע היפות ביותר בסין". הנוף כולו עשוי משכבות אבן חול נטויות, שנוצרו זו על-גבי זו לפני כ-24 מיליוני שנים. באותם ימים רחוקים נהרות מקומיים זרמו באיטיות אל אגן ניקוז קדום שהתהווה כאן. בשל הרכב מינרלים ותחמוצות משתנה, לכל שכבה צבע ייחודי משלה.

עם התרוממות הרמה הטיבטית עבר האזור הזה תהליכים של סידוק ושבירה, וכך כל אותן שכבות אופקיות נראות כיום בולטות מעל פני השטח בזוויות שונות ונתונות לבלייה של מים ושל רוח שמחוללת בהן נפלאות. בעמקים הנמוכים יותר, שמחוץ לשטח הפארק, מעבדים חקלאים את הקרקע. ירק השדות והצפצפות התמירות יוצרים ניגוד מרשים לקרקע החשופה. מעל, אם רק מאפשרת הראות, מתנשאות הפסגות המושלגות של שולי הרמה הטיבטית.

בסין כמו בסין. כחלק מהסדרת הגן הלאומי לא ניתן עוד לטייל בו באופן חופשי כבעבר. בשנה החולפת הוסדרו כל נוהלי הכניסה לאתר. כיום ניתן להיכנס לפארק אך ורק באוטובוס מטעם האתר. האוטובוס עוצר בארבע תחנות שונות שבהן ניתן לרדת ולצאת למסלולים מעגליים קצרים. מובן שיש להיצמד לשבילים המסומנים בלבד. לאורך גרמי המדרגות, שבילי העץ המסודרים ומרפסות התצפית הוצבו שלטים שכמו נועדו לשלוט בדמיונו של ההמון. שלט אחד מבקש לראות ברכס המאורך את בודהא השוכב, ואחר מבקש לראות בגיבוב של גבעות חומות עדת קופים רצה במעלה. אין ספק שמסחור היתר פוגם במידת מה בחוויית הביקור באתר, אך עדיין - היופי מסחרר.

ככה בונים חומה

לא רחוק מזאנגיה נמתחים שרידיה של החומה הסינית הגדולה. בימי שושלת מינג (המאה ה-15) שופצה החומה הגדולה הקדומה במפעל אדירים שאורכו כ-4,500 קילומטרים. היא נבנתה ברצף מהים הצהוב ולאורך כל מדבר גובי, לצד מסדרון חשי, שאותו תחמה מצפון, בואך מדבר טקלימקאן. זאנגיה, כתחנה חשובה לאורך המסדרון, נמצאה כמובן בתחומי החומה. בסביבות העיירה, המושקות עד היום במי הפשרת שלגים המוזרמים בתעלות, גידלו בעבר אורז. כיום מגדלים כאן בעיקר חיטה, תירס וכותנה. עד היום גבול השטחים המעובדים הוא החומה הקדומה.

דבר אחד הוא לדעת שהחומה כה ארוכה, ודבר אחר הוא לראותה במו עיניך ולחוות את המרחבים שהיא צולחת ואת התנאים הטופוגרפיים והאקלימיים שעמם היו צריכים להתמודד בוניה. באזור זה של סין קטעי החומה אינם גדולים ומרשימים כמו באתרים המתוירים מצפון לבייג'ינג. כאן החומה נמוכה יותר ובנויה לבני בוץ לא שרופות. אין לצדה כל אתר תיירות, ואולי דווקא לכן המפגש איתה כה מרגש.

בכל הנוגע לסיבות שהביאו להקמת החומה רב הנסתר על הגלוי, והחוקרים עודם מתנצחים ביניהם. מעניין לא פחות לעמוד על האופן שבו השתנה יחסם של הסינים לחומה במרוצת ההיסטוריה. בכתובים הסיניים הקדומים החומה הסינית מוזכרת פעמים ספורות בלבד, ותמיד בהקשר לרשעותם ולעריצותם הנוראה של קיסרי סין.

עד שנת 1956 גם לא היה כל ביטוי לחומה באומנות המקומית. עם הקמת הרפובליקה העממית פורקו חלקים גדולים בחומה ואבניה שימשו לטובת בתי כפריים. רק בשנות ה-50 עלה הרעיון להשתמש בחומה כסמל לחריצותם של בני חאן (הקבוצה האתנית העיקרית בסין) ולאחדותם. מבנים שהוקמו מחלקי החומה שבו ופורקו. תהליך שהתרחש בצורה מועצמת גם במהלך ההכנות לאולימפיאדה ב-2008, כשבתים מסורתיים רבים פורקו. כך למעשה הפכה, לראשונה בתולדות סין, החומה השנואה לסמל הסיני בה"א הידיעה.

הסוסים השמימיים

דרום מזרחית לזאנגיה נמצאים כרי העשב של שאנדן (Shandan), בשיפולי רמת טיבט. בקיץ מוריק כאן העשב והפריחה רבה. הכפרים הפזורים בשטח ציוריים ונאים. לא בכדי הפך האזור הזה לאזור גידול ואקלום של סוסים כבר לפני כאלפיים שנה. לפני כ-2,100 שנה, בימי קיסר חאן הגדול וו (Wu) התמודדה סין עם אימת הפלישות של הנוודים מצפון. הקיסר שלח את הגנרל זאנג צ'יין בראש 140 חיילים מובחרים כדי שיצא מערבה ויכרות ברית עם שכניה של סין, עם שמאימת הנוודים ברח עוד מערבה. הגנרל וחבורתו ידעו תלאות רבות ומסעם התארך. את העם שחיפש זאנג צ'יין מצא רק מעבר להרי טיאן שאן, באזור עמק פארגנה שבאוזבקיסטן של היום.

הוא הצליח לשוב לסין רק כעבור 13 שנה, ועמו רק מלווה אחד. הוא דיווח שהעם אינו מעוניין להשתתף בברית הגנה כנגד שבטי הנוודים, שכן מעבר להרים הנוודים לא פגעו בו, אולם במקביל הביא את הבשורה על סוס המלחמה שאותו כינה "שמיימי" - הסוס הערבי הגבוה.

באותם ימים בסין, כמו בערבות, הכירו רק את הסוסים המונגוליים הנמוכים. החל בשנה שבה שב הגנרל לעיר הבירה, 138 לפני הספירה, עשתה סין מאמצים עצומים להשתלט על האזורים המערביים ולייבא סוסים גבוהים לשטחה.

על-פי המקורות הסיניים, הסיבה הראשונה שבגללה נפרצה הדרך מסין מערבה לא הייתה סחר במשי, כפי שמקובל לחשוב, אלא יבוא סוסים. באזור שאנדן הוקמה חוות סוסים גדולה. התנאים הנוחים יחסית (טמפרטורות נוחות ושפע המרעה) אפשרו אקלום של הסוסים והרבעה שלהם, תוך הכלאתם במינים מקומיים, עמידים יותר. חוות הסוסים הנמצאת כאן כיום היא במובנים מסוימים חוות הסוסים הקדומה ביותר בעולם, שעודנה פעילה. מניין שנותיה כמניין תקוותנו, והסוסים החיים בה הם נצר לאותן הכלאות קדומות.

עיניים כחולות בלב מדבר

כשיוצאים משנדאן, הממוקמת בשיפולי ההרים, צפונה, הנוף משתנה באחת. בבת אחת צחיחות הגובי שבה ומשתלטת על הנוף. במדבר בדאין ג'אראן (Badain Jaran) שבמחוז מונגוליה הפנימית, במרחק 350 קילומטרים מרכס צ'יליאן הטיבטי, נשזרות באורח פלא שתי היחידות הגיאוגרפיות הסמוכות - המדבר וטיבט - יחדיו. מתברר שמי הפשרת השלגים מחלחלים לעומק הקרקע וזורמים בשיפוע, צפונה, לאורך אחת משכבות הקרקע האטימות.

הם פורצים ועולים על פני השטח בין דיונות החול הגבוהות ביותר בעולם, ויוצרים לא פחות מ-140 אגמים קטנים, חבויים מעין רואה. הניגוד בין מקווי המים הרוגעים שצמחייתם מוריקה על גדותיהם לבין מדרונות החול החשופים מסחרר ממש, וכשמוסיפים לזה שלל השתקפויות ואור רך של זריחה ושקיעה, מתחולל קסם של ממש.

חובבי הצפרות ימצאו כאן שפע של עופות וציפורים: קזרקות, תמירונים, חופמאים, שחפיות וסייפנים. כדי להיכנס לעומק המדבר מסתייעים בנהגים שאוחזים בהגה רכבי השטח במיומנות מדהימה. לא קל לצלוח את אגמי החול העצומים. במובן זה הנסיעה בנוף הקסום מזכירה לונה פארק. חלק מהירידות כל-כך תלולות שהאוזניים נסתמות.

בכניסה למדבר ניצב כיום פסל ענק של ג'ינגיס חאן. גם ההתייחסות לדמותו, כמו אל החומה, עברה בסין לא מעט תהפוכות. מכובש שנוא ואכזר הפך למייסד מיטיב של אחת השושלות. במשך רוב התקופה הקומוניסטית הס היה מלהעלות את זכרו, אך לאחרונה, במסגרת ניסיונות הסינים להוכיח שחיי המונגולים בסין טובים וחופשיים מחיי אחיהם במונגוליה, זכרו שב ומועלה על נס.

פה ושם אפשר לראות נוודים מונגולים. עדרי העזים והגמלים שלהם מנקדים את הדיונות. אפשר לפגוש את בני המקום גם במקדש בודהיסטי מהמאה ה-18, שנבנה על גדת אחד האגמים הגדולים. לצד החיים במנזר, מדי יום מגיעים כמה צליינים כדי להתפלל. מראה המקדש המשתקף עם שחר באגם ללא רבב הוא מראה בל יימחה.

מידע מעשי

אל זאנגיה ניתן להגיע בטיסות פנים ממספר יעדים בסין.

ניתן להגיע אליה ברכבת. בזמן הקרוב היא תחובר למסילת רכבת מהירה במיוחד שבעזרתה ניתן יהיה לעשות את הדרך משיניניג אליה בשלוש שעות בלבד. אל שמורת Danxia ניתן להגיע בתחבורה ציבורית או במונית מהעיר.

כדי להגיע אל Shandan ואל Badain Jaran יש צורך לשכור רכב, רצוי עם מדריך, באחת מסוכנויות הנסיעות המקומיות. על מנת לטייל בין האגמים החבויים חובה לשכור ג'יפ עם נהג מיומן. בשולי המדבר ישנו מלון מסודר ובלבו מאהל תיירותי.