מיזם הסיבים: מתיחות בין בעלי המניות על קצב ההתקדמות

מתיחות ביחסים בין בעלי המניות הישראליים במיזם הסיבים האופטיים IBC (אנלימיטד בשמה המעודכן), לבין ויה אירופה השבדית, אשר מובילה את הפרויקט. ל"גלובס" נודע כי הסיבה שבגינה הובא לחברה ליפא אוגמן, כמשנה לסמנכ"ל התפעול השבדי, היא על רקע אי שביעות רצונם של הישראלים מהאופן שבו המיזם מובל על ידי ויה אירופה ומקצב ההתקדמות שלו.

ניתן להעריך בזהירות שאם לא יחול שינוי, שיתוף הפעולה בין הצדדים יוביל למשבר, אם כי כרגע כולם מביעים תקווה שלא יהיה צורך בכך.

בשבוע שעבר הודיעה החברה על מינויו של אוגמן, לשעבר סמנכ"ל הטכנולוגיות בסלקום, לתפקיד סגנו של אויווינד סנדה, מנהל התפעול הראשי של החברה, שהוא מינוי של ג'ונאס בירגרסון, יו"ר ויה אירופה ומי שמוביל את המיזם ביחד עם סיסקו.

אלא שמה שמסתתר מאחורי המינוי היא אכזבה גדולה של בעלי מניות במיזם מהאופן שבו הוא מתקדם ועל חלקו של אויווינד סנדה שהתובנה לגביו היא שהוא לא האיש המתאים בעמדה בעת הזו.

לשון ההודעה הייתה מעורפלת מאד וצוין בה שאוגמן מגיע כמשנה של סנדה, ואולם על פי כל הערכות, אוגמן יקבל את המושכות לידיים על מנת שניתן יהיה לדחוף את המיזם קדימה. אוגמן היה בעבר מועמד לתפקיד מנכ"ל המיזם ואולם הוא נפסל על ידי ויה אירופה משום שהוא נתפס כמבוגר מדי.

השבוע נחשף ב"גלובס" כי המיזם סובל מאחוזי נטישה גבוהים מאד, כאשר אחת הסיבות לנטישה היא שהחברה לא מספקת ללקוחות ראוטרים נתבים שתומכים ב-WIFI. ללא נתב הלקוחות בבתים לא יכולים להשתמש בטאבלטים וסמארטפונים בחיבור מהיר לאינטרנט ולא יכולים לחבר יותר מאשר מחשב אחד בבית כי החברה מחברת רק מחשב אחד ישירות מהשקע למחשב.

את הקו של אי מכירת ראוטרים מובילה ויה אירופה בניסיון לבדל את עצמה מול בזק והוט ולהראות שהיא חברה של העולם החדש, כלומר היא רשת נייטרלית שמאפשרת גלישה פתוחה ללא מגבלות מצד התשתית. גם העובדה שהחברה לא יצאה בקמפיין פרסומי ושהציבור לא נחשף לפעילותה, גם כן משמשת כמושא לביקורת.

המודל בישראל נתקל בקושי כי הצרכן הישראלי הורגל לקבל נתב מחברת התשתית, או מהספק, בין אם בהשכרה או בקנייה בתשלומים ולכן לחייב אותו ללכת ולקנות ראוטר באופן עצמאי זה סיפור הרבה יותר מסובך.

קושי נוסף שיש במיזם הוא העבודה מול חברת החשמל וקצב הפריסה שלה. חח"י היא הקבלן הראשי בפרויקט וגם בעלת מניות ולכן לא ניתן להכניס קבלנים חיצוניים יותר זולים ויותר זריזים לביצוע העבודה. צרפו לזה את העלות היקרה של העובדים ומקבלים תמונה יותר ברורה מדוע הפריסה מתנהלת באיטיות.

עוד נאמר ל"גלובס" כי ישנם בניינים שאינם מוכנים שהחברה תציב ארון תקשורת בבניין. כלומר אם לקוח רוצה להתחבר אבל רוב הדיירים מתנגדים בגלל שהם חוששים מארון התקשורת, אזי נוצר עיכוב בקצב חיבור הלקוחות.

כאשר דובר על חבלי לידה של המיזם אמרו בעלי המניות שזה סביר, ואולם כעת נראה שהשותפים הישראלים לא מוכנים לקנות את הטענות והתירוצים, שגם אם הם נכונים, עדיין העסק פשוט לא מניע.

לאחרונה החלה החברה בפריסה באזורים נוספים - בתל אביב, ראשון לציון ורעננה.
המדינה הזרימה עד כה למיזם 75 מיליון שקל כנגד הזרמת הבעלים שהתחייבו להזרים עד 300 מיליון שקל. בימים אלה בעלי המניות נדרשים להזרים עוד 100 מיליון ש' לטובת המשך הפריסה, ועל מנת שהמדינה תוכל גם להזרים את חלקה. חלקה של המדינה מהווה נדבך חשוב בסיוע למיזם.

בעלי המניות במיזם הם חברת החשמל 40%, ויה אירופה 30% ומשקיעים ישראלים (רפ"ק, באטם, טמרס ויהודה זיסאפל כל אחד 7.5%).

תגובת אנלימיטד: "אין ספק שכניסתנו לשוק התקשורת כבר הביאה שינוי צרכני מבורך. החברה לא תעצור ותמשיך לפרוס את רשת הסיבים האופטיים המתקדמת בעולם לערים נוספות ברחבי ישראל בעזרת שותפיה ובראשם חברת החשמל, ביום, בלילה, ובכל מזג אוויר. כל שינוי הוא קשה ובוודאי פרויקט בסדר גודל לאומי במורכבות עצומה שמייצר אתגרים יומיומיים. מלבד הליך משפטי שאליו אנחנו לא מתייחסים בכלי התקשורת, החברה שותפיה וספקיה ממשיכים ללכת קדימה כדי לעמוד באתגרים ובשינוי עולם התקשורת הישראלי לעולם תקשורת חדש, מתקדם ושיביא שינוי בהרגלי הצריכה של הלקוח הישראלי".