יאללה בית"ר!

את תואר הפתעת השנה במצעדי הסיכום לרגל סיום שנת 2014, לוקח בהליכה נשיא המדינה, רובי ריבלין. לא רק שנכנס לנעליו הגדולות של קודמו, שמעון פרס, שהפך בחייו לאגדה ואייקון, הוא מצליח להרחיב אותן ולבסס את מעמדו כאחד מנשיאי ישראל המשמעותיים ביותר.

איני ממעיטה חלילה בהישגיו של פרס, שתפקד בתקופת כהונתו כשר החוץ האמיתי של מדינת ישראל, לו היתה מדינת ישראל זקוקה נואשות, אבל תדמיתו היתה תמיד אליטיסטית, מתנשאת, דמות של זקן-השבט שמכבדים מפאת גילו ונסיונו, כאשר דעותיו הפוליטיות היוניות היו לו לרועץ בעיני רוב העם, שעל פי הכרעת הקלפי מעדיף את התפיסה הימנית.

ריבלין הוא כמעט ההפך מקודמו. עממי, בעל חוש הומור מפותח, מדבר בגובה העיניים, והכי חשוב - בית"רי מהבית. לכל זה היה פוטנציאל להפוך אותו לגרסה משופרת של משה קצב, מינוס האובססיה לסקס ופלוס אהבת חיות כצמחוני אדוק.

אבל כל מי שפקפק בו, הופתע בגדול. ריבלין של בית הנשיא, אינו ריבלין קל הדעת והקיצוני מתקופתיו כח"כ פעלתן, אלא דגם משופר של ריבלין יו"ר הכנסת, השקול והממלכתי. מתחילת כהונתו, הוא משאיר, לפחות בינתיים, את הזירה הבינלאומית לליברמן ונתניהו (מה שלא בטוח תורם למעמדנו בעולם) ומתרכז במה שקורה פה, כאן ועכשיו.

הוא היה הראשון לתמוך בחתונתם של מורל היהודייה ומנסור הערבי, שהותקפו מכל עבר, גינה את פעולות תג מחיר, תקף את המתפרעים היהודים בסילוואן, יצא נגד האלימות משני הצדדים, צילם סרטון הסברה עם הילד ג'ורג' עמירה מיפו, שסבל מהתעללות רגשית של חבריו, בקיצור עשה את כל מה שמגרה את הרעל בבלוטות הטוקבקיסטים.

על הקללות שספג סיפר מעל בימת הכנסת, איך כונה "יהודי שקרן", "לך תהיה נשיא בעזה", "חנפן מסריח" "שמאלני" ו"נבלה סרוחה", אבל הקללות האלה לא הבהילו את הנשיא העשירי של מדינת ישראל. הוא יצא להשתתף באזכרה לרצח 49 מתושבי כפר קאסם וחטף על הראש, ביטל את הופעתו של עמיר בניון בבית הנשיא בגלל השיר הגזעני על אחמד, ומתח ביקורת חריפה נגד חוק הלאום, של חבריו למפלגה.

כששמעון פרס היה נזעק לכל גילוי גזענות או אלימות, דבריו חלפו, איכשהו, ליד האוזן. רובי ריבלין הנשיא, הוא שמעון פרס טורבו. כשהוא ריבלין אומר אותם הדברים, הם מקבלים משמעות עמוקה יותר בגלל היותו מאנשי ארץ ישראל השלמה.

לבוא ולטעון, כמו רבים ממבקריו ההמומים, שהפך לשמאלני, יהיה פשטני וחסר ביסוס. הנשיא הוא ז'בוטינסקאי בנשמה, רק שהוא מבין היטב את תפקידו הרם, לעומת ח"כ משה פייגלין, למשל, שביושבו כיו"ר הכנסת, סילק את ח"כ מוחמד זחלקה מהאולם כי עצבן אותו, בלי לתת לו שלוש אזהרות כנדרש. לרובי ריבלין זה לא היה קורה.

כך שאם יש איזושהי תקווה במדינה הזאת, למעט נורמליות ולעתיד טוב יותר, היא מתנקזת כרגע למשכן הנשיא. כי כמו מנחם בגין בשעתו, שהביא שלום עם מצריים בגלל היותו ימני, אולי ריבלין יצליח לגשר מעט על הפערים העצומים בחברה שלנו ולרכך את האלימות שהפכה לשגרה בישראל.