סיטרואן קקטוס: ניסינו להסתכל בקנקן - ולא הצלחנו

על צורתה אפשר לדבר. על יכולותיה - קצת פחות, כי למרבה הצער מעט מאוד נהיגה נכללה באירוע השקת הקקטוס. חבל. קשה מאוד להתרשם מאופיה, מיכולותיה, מנוחיותה ומביצועיה של מכונית לאחר נהיגה מזערית של עשרות קילומטרים בודדים. וכאשר בכבישים כפריים עמוסים מדובר, ובהולנד השטוחה כפנקייק, המשימה קשה אף יותר.

אבל על הצורה אפשר, כאמור, לדבר. סיטרואן היא מן החלוצות המסעירות ביותר של העיצוב הייחודי. די להזכיר את ה-DS המיתולוגיות, ה-AMI וה-SM המרהיבות, וכמובן את הדה-שבו זצ"ל. כולן היו גדושות פלאים, חידושים, העזה, ועיצוב מרתק.

אחר כך באו כמה וכמה שנות שעמום; הייחוד נגוז, העיצוב התברגן, התעוזה נרדמה. עד לא מכבר. עם תחייתה של סדרת ה-DS החדשה, היא שבה וניעורה. שפת עיצוב חדשה נולדה, אמיצה ומקורית, והיא מזכירה את ברק העבר.

אל התנופה החדשה הזאת מצטרפת הסיטרואן קקטוס. דומני כי איש לא יכחיש שהיא מיוחדת, ורק מעטים יתעקשו לטעון שהיא לא יפה. אני לא ביניהם. לטעמי היא יפה מאוד, מעניינת, עליזה, שובבה, נעימה, מרתקת, חייכנית. במעט מאמץ הייתי דולה ממילוני עוד כמה מחמאות, אך אין זה יאה לעיתונאי חמוץ-סבר ושונא-אדם שישתפך ככה על ברייה כלשהי.

החרטום השמנמן, השילוב המבריק בין קווים ישרים ומעוגלים, ההסתרה הנבונה של קורה B שיוצרת כאילו חלון אחד ארוך מן השמשה הקדמית ועד לירכתיים, הפנסים המעניינים, תוספת הגובה הקטנה - כל אלה יוצרים מראה שובה-לב. יש שיגידו כי זהו עיצוב-יתר מעצבן ונפוח, אבל הם טועים. השפה הפיסולית הזאת מבריקה. לא פחות.

גם העיצוב הפנימי לא ישאיר איש אדיש. טמונה בו הקפדה מרשימה על אסתטיקה, מקוריות, עליזות ושימושיות - מהמושבים הקדמיים הצמודים זה לזה כאילו היו ספסל, דרך עיצוב תא הכפפות כמזוודת מסעות מן העבר, מעוטרת במסמרים וברצועות עור לנעילה, מיקום צמד המסכים למחוונים ולתפעול מערכות המכונית, ועד החלון האחורי שנפתח רק כדי חריץ קטן הצידה, כפי שהיה מקובל במכוניות 3 דלתות רבות. בקיצור, הרבה מחשבה הושקעה בתא הנוסעים העליז והסימפטי הזה, ולעיתים נדמה כי האוטו כולו, פנים וחוץ, עוצב בידי החייט האחראי למלתחתה של ליידי גאגא, לאחר שבילה זמן מה בסדנה לשיפור הטעם ועידוד האיפוק.

מרחב המחיה הקדמי מספק מאוד. גם לראש, גם לרגליים, ואפילו למרפקים. מאחור, המצב פחות חד משמעי. רגליים? בסדר. מרפקים? בסדר (לשני נוסעים). ראש? סנטימטר או שניים נוספים לא היו מזיקים, בין השאר בגלל אותם חלונות לא נפתחים, שיוצרים שמץ של תחושה קלסטרופובית ליושבים. חלונות הרטרו המפתיעים הללו לא נועדו (רק) לתגבור המקוריות, אלא בעיקר לקיצוץ במשקל המכונית. זה בהחלט תרם תרומה נאה למשקלה הנמוך של הקקטוס - כ-1,000 ק"ג - ובכל זאת איני בטוח אם המחיר היה ראוי. חלונות חריציים שכאלה ירגיזו לא מעט לקוחות. לא בארצות חמות, שבהן המיזוג בחלונות סגורים ידאג לאוורור, אלא דווקא במדינות קרירות שבהן יש גם אוויר צח ומבורך.

אך עיקר הייחוד הצורני טמון בטריק מקורי ומעניין: כריות אוויר ריבועיות, תפוחות ודי קשיחות, שאופפות את המכונית. בצדדים, מקדימה, סביב הפנסים הקדמיים ובפגושים. למרות התיאור המגושם הזה, התוצאה דווקא נאה מאוד, גם כתוספת איפור, גם לאישוש התדמית הקשוחה וגם כהגנה ממשית מפני דפיקות קטנות בחניה, התנגשויות מעצבנות עם עגלות סופרמרקט או הליכונים של קשישים שלא רצים מספיק מהר, בעיטות בדלת מרגליהם של חוליגני-כביש בהמיים ונהגים ששכחו בבית את כלב הנחייה שלהם אך מתעקשים להחנות את רכבם דווקא מאחורי הקקטוס החדשה.

מכונית עם שכפ"ץ

נראה כי בסיטרואן פשוט גילו כי עיקר הכאסח המוטורי אינו מתרחש בין הרים ובין סלעים בשטח המסוקס, אלא דווקא בעיר. כאן הרי מקננים רוב חסרי הכישורים, ולכן בסיטרואן החליטו "למגן" את המכונית בנוסח רכבי השטח למיניהם, אך דווקא במקומות המועדים לפורענות עירונית: לא גחון, אלא צדי הדלתות; לא דיפרנציאלים אלא טמבונים; לא מערכת פליטה, אלא בגאז' ופנסים. התוצאה - מכונית עם שכפ"ץ. וכי מה יכול להיות גברי יותר ומסעיר יותר למכונית משפחתית חביבה?

כאמור לעיל, יכולותיה המוטוריות של הקקטוס לא נהירות לי - מעט מדי נהיגה. ולכן האמור להלן יהיה אפוא חלקי.

המנוע הראשון שבו נהגתי היה מנוע שלוש בוכנות, טורבו, 1.2 ליטר, 110 כוחות סוס, כ-21 קג"מ כבר ב-1,500 סל"ד. המספרים המסתוריים הללו מבשרים טובות. מנות נאות של כוח זמין, ובכביש הוא אכן מוכיח זאת. גם זמירותיו די נעימות. ועם גיר ידני של 5 הילוכים החבילה הזאת נעימה, זריזה, ואפילו מפתיעה. אך לא זה יהיה המנוע הבסיסי בישראל, אלא אחיו המספק 82 כוחות סוס.

המנוע השני שממנו הספקתי לטעום, ושגם הוא דל רלוונטיות לישראל, היה מנוע דיזל 1.6 ליטר משובח - במיטב המסורת של פיז'ו סיטרואן - ותיבת הילוכים רובוטית חדשה של 6 הילוכים. זו, שתגיע גם אלינו, היא טובה מקודמתה המקרטעת, אך עדיין לא חלקה ואלגנטית כמו תיבה אוטומטית מקובלת.

התנהגות הכביש, עד כמה שאפשר היה להתרשם, מעדיפה את הנוחיות על חשבון אותו דבר חמקמק הקרוי ספורטיביות. הכול רך ונעים, נד קצת לצדדים בסיבובים, אך לא בצורה מעיקה. אולי זו החלטה נכונה למכונית שקהלה אינו נוסע בסופי שבוע למסלול המרוצים נירבורגרינג, אלא לחוף הכינרת עם המשפחה, או למשרד המאובק בעוד יום עמוס תנועה מעצבנת.

הקקטוס תתחרה בניסן ג'וק, רנו קפצ'ור, שברולט טראקס ודומיהן, והיא מגיעה מצוידת היטב, בעיקר במראה משובב. הקקטוס כל כך ייחודית בחזותה, עד כי גם אם 1,000 בני אדם ירכשוה ויעמדו כולם באותו מגרש חניה, יחוש כל אחד ואחד מהם שהוא מיוחד, שונה, מקורי וייחודי. עד כדי כך.

*** הכותב היה אורח של סיטרואן בהולנד

חלק מהמתחרות

קיה סול

הראשונה שהציעה מכונית עם עיצוב אלטרנטיבי במחיר נגיש. לדור האחרון של הסול, שמחירה מתחיל ב-120 אלף שקל לגרסה האוטומטית, יש תא נוסעים מרווח ושימושי, אפשרויות להתאמה אישית של צבעי החוץ והפנים ומנוע 1.6 ליטר בריא (132 כ"ס) עם תיבה אוטומטית תקנית

פיז'ו 2008

במחיר התחלתי של פחות מ-100 אלף שקל לדגם הידני מציעה החברה האחות פיז'ו גרסה כמעט זהה מכנית לקקטוס, עם עיצוב קרוב בהרבה לקונצנזוס. לגרסה האוטומטית יש מנוע 1.6 ליטר עם 120 כ"ס

ניסן נוט

ב-110 אלף שקל מציעה ניסן את הנוט החדשה, עם מנוע שלושה צילינדרים בנפח 1.2 ליטר, תיבה אוטומטית רציפה ומגדש שמעלה את ההספק ל-98 כ"ס. העיצוב שמרני יותר אבל בעל נוכחות, הביצועים נמרצים ותא הנוסעים מרווח יחסית

 סיטרואן קקטוס