"מערכת הבנקאות מעוותת ולא תומכת בכלכלה"

"הבנקים הם כמו רכב שנוסע במהירות מופרזת. כל עוד הוא מגיע בזמן ובשלום, הכול בסדר. הבעיה היא שכשהוא נוסע מהר, הוא שורף את המנוע ויכול להתפוצץ. כולנו חיים באשליה, כמו בשנת 2006, כשחשבו שהכול בסדר, אלא שכל המערכת הפיננסית חיה היום בצורה מסוכנת וקרובה לתהום".

את התחזית הפסימית הזו מספקת בראיון ל"גלובס" פרופ' ענת אדמתי מאוניברסיטת סטנפורד. אדמתי היא אחת הדמויות הבולטות היום באקדמיה בתחום הכלכלה בארה"ב, ואחת המבקרות החריפות של מערכת הבנקאות העולמית והרגולציה עליה. היא חיברה את רב המכר "בגדי הבנקאים החדשים", שפורסם אשתקד וזכה לפרסים רבים, ואף נמנתה השנה ברשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין טיים.

אדמתי תשתתף בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" שתיערך בעוד עשרה ימים. בראיון ל"גלובס" היא מסבירה מדוע היא פסימית, על הקשרים הבעייתיים בין בנקאות לפוליטיקה ולמה המשבר הבא הוא רק עניין של זמן.

פרופ' אדמתי, האם הבנקים כיום יציבים יותר מאשר בתקופה שלפני משבר 2008?

"יש אמנם פרמטרים בבנקים, שלפיהם אפשר לומר שדברים השתנו. עם זאת, מדדים מסוימים מראים שהמערכת הבנקאית אפילו מסוכנת יותר ממה שהיה בעבר, בעיקר במה שקשור למשקלם של הבנקים הגדולים. אם משווים את הנתונים לשנת 2006, הממצאים לא מעודדים. בשנת 2006 הגודל הממוצע של בנק גדול היה 1.36 טריליון דולר, ואילו כיום הנתון עומד על 1.76 טריליון דולר. אלו גדלים מפחידים איך שלא מסתכלים על זה. צריך לזכור גם שהבנקים הגדולים הם גלובליים, הם פעילים בעשרות מדינות, ולכן מבחינה חוקית הם לא יכולים ליפול. כמו כן הבנקים מחוברים אחד לשני, כך שפגיעה באחד מהם תשפיע גם על האחרים".

איפה עוד יש בעיות?

"המערכת הבנקאית לא שקופה. קשה לדעת לדוגמה מהם הסיכונים בתחום הנגזרים ומה החשיפה של בנק אחד לשני. חלק מהשבריריות שבה נמצאים הבנקים נובע מכך שאנו לא יודעים על כל הסיכונים, התוצאה היא שפתאום הכול יכול להתמוטט כמו מגדל קלפים".

הפיקוח על הבנקים מאוד הודק מאז המשבר. זה לא שינה את המצב?

"השינויים הרגולטוריים לא שיפרו משמעותית את המצב. הרגולציה היום לא תמיד ממוקדת, ולא תמיד טובה. אם הרגולטורים באמת היו רוצים לשלוט במערכת, הם היו עושים יותר".

אבל יש עלייה ברגולציה, ויש אפילו טענות שהיא גבוהה מדי, ואת חושבת שצריך עוד יותר להדק אותה?

"אני לא בעד סתם רגולציה. חלק מדרישות הרגולציה יותר מדי יקרות, ולא יעילות במשוואת עלות-תועלת. ניקח לדוגמה את הרגולציה על הדרישה להגיש מסמך שמפרט איך הבנקים אמורים לעבור תהליך פשיטת רגל. מדובר במסמכים של אלפי עמודים על איך הבנקים יעברו פשיטת רגל ללא עזרה מהמדינה. אלא שמדובר במסמך מסורבל, שגם קשה לדעת אם הוא יעמוד במבחן המציאות. אני בעד רגולציה בסיסית יותר, כמו כללים של נהיגה מותרת. רגולציה פשוטה יכולה להיות המקום שבו מקבלים הכי הרבה תועלת".

את מדברת על נהיגה, אבל איפה זה מתבטא בבנקאות? איזה דרישות צריכות להיות בתחום זה?

"בואו נתחיל מהדברים הפשוטים - הון עצמי. צריך להעלות משמעותית את דרישות ההון מהבנקים. זה הדבר הכי בסיסי שצריך לשנות, וזה יתקן כמה עיוותים בבת אחת".

בשנים האחרונות כבר העלו את דרישות ההון. זה לא מספיק?

"יחס ההון בבנקים ממש נמוך, ואין לזה שום הצדקה. בשל דרישות ההון הנמוכות, נוצר מצב שבו לבנקים אין מוטיבציה להישען על ההון העצמי שלהם למימון, מכיוון שיש להם מקורות מימון זולים יותר כמו פיקדונות ואג"ח. התוצאה היא שבנקים מממנים מאזן ענק של הפעילות שלהם ממקורות זולים ומסובסדים. תמהיל המימון שלהם לא בריא ולא יעיל. לבעלי המניות בבנקים מצב שכזה הוא לכאורה טוב, אבל צריך לזכור שהם גם משלמי מסים ומפקידים, ואם משהו ישתבש הם ישלמו את המחיר".

אם זה המצב מי מרוויח מכך?

"מעט אנשים מרוויחים מהמערכת. מי שהכי מרוויח הם המנהלים בבנקים והמשקיעים המרכזיים שלהם, שמקבלים סוג של סובסידיה של מימון זול. התוצאה היא מערכת לא יעילה, שמנה ומעוותת בעלות לא סבירה, שלא תומכת בכלכלה וביציבות המשק".

מה דעתך על שכר הבנקאים?

"מבנה השכר בעייתי. במנגנון שיש כיום, אז בתקופות טובות השכר מאוד גבוה, ובתקופות גרועות הוא לא נמוך. אפילו על רמאות ופשעים, מנהלים לא שילמו את המחיר. גם הקנסות בגובה של מיליארדי דולרים נותרו בסופו של דבר ברמת התאגיד, ולא פגעו בשכר המנהלים".

"אני מציגה דברים מפחידים"

אדמתי, ילידת קרית גת, היא כבר 30 שנה חברת סגל באוניברסיטת סטנפורד. מאז שנת 2010 היא פעילה בשיח הציבורי העוסק ברגולציה בתחום הפיננסים, ובמיוחד בכל הקשור לדרישות ההון. את פריצת הדרך עשתה כאמור כאשר פרסמה את הספר "בגדי הבנקאים החדשים: מה שגוי בבנקאות ומה ניתן לשנות". ספר שחיברה עם מרטין הלוויג.

כאמור, באפריל האחרון היא זכתה לכבוד להיכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין טיים, והייתה הישראלית היחידה ברשימה זו. על אדמתי נכתב כי היא "הכלכלנית שהעזה לומר שהבנקאים עירומים".

בשבוע שעבר היא זכתה לכבוד נוסף, כאשר כתב העת Foreign Policy כלל אותה ברשימת "100 הוגי הדעות הגלובליים המובילים". הרשימה כוללת מגוון רחב של הוגי דעות, מנהיגים ופעילים מרחבי העולם. אדמתי נבחרה כמובילת דעה בנושא הפיקוח על המפקחים בבנקאות העולמי, וצוין כי רעיונותיה אף הגיעו אל אוזניו של נשיא ארה"ב ברק אובמה.

אלא שלצד הכבוד וההערכה שלהם היא זוכה, אדמתי נתקלת גם בביקורת על הגישה שלה. היא אמנם בטוחה בגישה שלה, אך היא מודה שנתקלה בניסיונות להפעיל לחצים ולהשתיק אותה. "אני מציגה דברים מפחידים, אני יודעת שיש לא מעט גורמים שהיו רוצים שאשתוק, ולבנקים יש חברים גם באקדמיה. למזלי יש לי קביעות אקדמית וחופש דיבור", היא אומרת.

עוד היא מוסיפה: "האמת היא שהביקורת שלי הרבה יותר על עושי מדיניות מהבנקים עצמם - הבנקים עושים מה שטוב לאנשים בתוכם. אם נותנים למישהו תמריץ לנסוע מהר, ונותנים לו דרך מילוט מהאוטו במקרה שהוא מתפוצץ, למה שהוא לא ייסע מהר. לכן השאלה אינה למה הוא נוסע מהר, אלא למה השוטרים נותנים להם לנסוע במהירות גבוהה".

את מזכירה לא אחת את הפוליטיקה והקשרים שלה לבנקאות. איפה את רואה את זה?

"כשהתחלתי לעסוק בתחום הבנקאות, הסתכלתי על הדברים ככלכלנית טהורה, אבל ככל שאני יותר בשטח, אני רואה כמה הפוליטיקה חזקה ומשפיעה. אני לא היחידה שחושבת כך. היה סנטור שאמר ב-2009, כי הבנקאים הם הבעלים של וושינגטון. לקשר בין הפוליטיקאים לבנקאים יש לפעמים מרכיב כלכלי".

למה הכוונה?

"יש כאן קומבינציה מאוד רעילה של חוסר הבנה ושל פוליטיקה. הפוליטיקאים לא תמיד מבינים בבנקאות ובז'רגון, והבנקאים מנצלים זאת לצורכיהם. לכך יש להוסיף את הלובינג החזק מאוד של הבנקים, ולעתים גם בעיתונות מעיפים לא לבקר את הבנקים. יש הרבה מאוד בעיות שנחשפתי אליהם בהקשר הזה".

"בנק שהוא זומבי רק מהמר כל הזמן"

אחד הדברים המרכזיים שאדמתי מציעה הוא להגדיל משמעותית את דרישות ההון מהבנקים. אם כיום בישראל לדוגמה נדרשים הבנקים להלימות הון ליבה של 9%, לטעמה של אדמתי יחס הלימות ההון אמור להיות באזור ה-20%-30%.

יחס ההון שאת מציעה לבנקים מזכיר מינוף של חברות רגילות במשק. האם בנקים לא חייבים להיות שונים מחברות אחרות ביחס ההון, אחרת מה ההבדל בינהם לבין חברות ממגזרים אחרים?

"בנקים נוטלים חוב בצורת גיוס פיקדונות, והם מיוחדים בכך לעומת חברות רגילות אחרות. מעבר לכך, אין הצדקה שהמינוף שלהם יהיה כ"כ גבוה כמו שהם רוצים. בעיקרון הם צריכים לחיות בעלות מימון כמו חברות עסקיות רגילות. אין הצדקה שתמהיל המימון שלהם יהיה כה מסוכן כמו שהם עושים, ושעלות המימון שלהם תהיה מסובסדת. אם הבנקים יממנו יותר מהפעילות שלהם בהון עצמי, הם יביאו יותר בחשבון את הסיכון. ניקח לדוגמה את גוגל. לה ולחברות נוספות יש מעט חוב. חברות יכולות תמיד להשקיע את הרווחים שלהן חזרה בחברה. גם הבנקים יכולים לעשות כך, ולהשתמש ברווחים כמקור לגידול בהון ולצמיחה, והמערכת תהיה בריאה יותר".

ובכל זאת, את מציעה משהו דרמטי של העלאת ההון למשל 20%-30%, את לא חוששת מההשלכות של צעד כזה?

"הכול תלוי איך מנהלים את זה, אבל אני מאמינה שבניהול נכון זה יביא רק לטוב. בין היתר זה יחשוף אילו בנקים טובים ובריאים ואילו הם חלשים עד כדי זומביים-מתים מהלכים. העלאת ההון בצורה משמעותית, עשויה לאלץ את הבנקים ללכת ולגייס הון בשוק, וזה יעזור לדעת מה השווי שלהם. אם המשקיעים לא יהיו מוכנים לתת הרבה כסף, תעלה השאלה למה. אם הבנקים לא טובים ויש להם מאזן בעייתי, שבו הנכסים שווים פחות מההתחייבויות, אנחנו נדע את זה, כשהם ינסו לגייס. אם בנק הוא זומבי הוא לא יצליח לגייס, ואני חוששת שיש לא מעט בנקים כאלה".

אז למה לערער בנקים שכאלה ולהביא לנפילתם? זה לא יפגע בכלכלה?

"בנק שהוא זומבי, לא מסוגל לתת אשראי חדש, כך שהוא ממילא לא מהווה מקור חמצן למשק. בנקים זומביים רק ממשיכים להמר כל הזמן עם עוד ועוד כספים, כדי לצאת מהמצב שבו הם זומבי, כשבמקביל הם לא מכירים בהפסדים שיש להם בתוך המאזן, כדי לא לקרוס. זה לא מצב בריא. קורה הרבה שבנקים שלא מכירים בהפסדים, למשל ממשכנתאות, ומציגים אותם כאילו עוד יצליחו לפרוע את החוב. יש הרבה מניפולציות בדרך שבה מודדים יכולת פירעון".

את מתארת מצב שהבנקים נמצאים על הקצה ובמצוקה תמידית. אם זה המצב איך זה שהנושים שלהם רגועים?

"חלק מהנושים של הבנקים הם בעלי הפיקדונות, ואלה נושים נוחים ונחמדים במיוחד, שלא מציקים להם, ונותנים לבנקים לעשות עם הכסף כרצונם. אם הנושים של הבנקים היו מתייחסים אליהם כמו שהבנקים מתייחסים ללווים שלהם, המצב היה אחרת. הבנקים יודעים לדרוש מהלווים שלהם ביטחונות, עוקבים אחרי מצבם ודורשים מחיר בהתאם לסיכון. אבל לבנקים יש הרבה נושים לא נורמליים כגון המפקידים, אין להם ביטחונות לכסף אלא רק הבטחות שיהיה בסדר".

מהיכן להערכתך יכול להגיע המשבר הבא?

"קשה לדעת, וגם קשה לדעת מתי זה יקרה. זה גם יכול לקחת עשר שנים. המשבר יכול להגיע מכיוון החוב של המדינות. בארה"ב בעיית המשכנתאות יכולה לחזור, כי היא לא באמת נפתרה, והוא גם יכול לצוץ מכיוון של חובות בעייתיים אחרים כמו חוב של סטודנטים והלוואות גבוהות שניתנו לרכישת רכב. חשוב לציין שגם משהו קטן שקורס עלול להיגרר למשבר גדול, מכיוון שהמערכת שבירה ומחוברת אחת לשנייה. יש בעיקר חוסר בהירות כיום לגבי מיפוי המצב, וזה חלק מהבעיה".

אחרי המשבר הבא דברים ישתנו?

"אני לא בטוחה שאחרי עוד משבר דברים ישתנו. תמיד יימצא הספין והתירוצים למשבר, וימשיכו לספר לנו סיפורים. בסופו של דבר, הציבור מוכן לספוג נפילות של בנקים. לעומת זאת, הציבור לא סובל התרסקות של מטוס, ולכן כללי הבטיחות שם נוקשים, ויש קופסה שחורה - כך שיש יותר שקיפות ויותר אחריות. בבנקאות זה כיום אחרת. אבל אולי אם מספיק אנשים יתעוררו, וידרשו שינוי מהפוליטיקאים, אז תהיה יותר תקווה וסיכוי לשינוי".

"אחד המקומות הכי מסוכנים זה גוש האירו"

לדבר פרופ' אדמתי, מערכת הבנקאות בכל העולם סובלת מבעיות, אולם היא מזהה כיום סיכון מרכזי באירופה. "אחד המקומות הכי מסוכנים זה גוש האירו. אני קצת חרדה מהמצב שם", היא אומרת.

למה?

"המערכת הבנקאית באירופה לא במצב טוב, ולא קל לשנות שם דברים, כי יש שם סימביוזה לא בריאה בין הממשלות לבנקים, שצריכים אחד את השני, כשכולם מחוברים גם דרך אותו מטבע. זה מצב לא יציב ולא בריא מבחינה כלכלית".

איפה עוד יש בעיות?

"גם סין במצב רגיש. היה שם בוסט קצת מוגזם, ולא ברור מי יסבול ומה יהיו ההשלכות כשהבועה שם תתפוצץ".

ומה לגבי ישראל?

"אני מכירה את הנגידה הנוכחית והנגיד הקודם, והם מבינים עניין, ומודעים לנושאים השונים. יש הרבה אלמנטים לרגולציה חוץ מהון עצמי, כגון תחרותיות, עמלות ומתחם הפעילויות שהבנקים יכולים לעשות בהם. אני לא מכירה מספיק את המצב בישראל, אבל אני עומדת להיפגש בביקור הקרוב עם בנק ישראל, ותהיה לי הזדמנות לדון בכל הנושאים".

הבנקים בישראלים מתגאים שלא נפגעו כמעט במשבר של 2008, אז אולי מצבנו טוב?

"זה לא אומר שהמצב הוא הכי טוב שיכול להיות. השאלה היא מה הסטנדרטים שלך ביציבות ובבריאות. כשאתה נוסע מהר, וחמקת מתאונה, זה עדיין לא אומר שמצבך טוב. בנקים תמיד אומרים שהם יציבים, אבל מה זה נקרא בריא ויציב? יש סטנדרטים ליציבות. בגדול לפי הסטנדרטים שיש היום, אז הבנקים בישראל לכאורה יציבים, אבל הכי חשוב שהרגולטורים ישמרו עם היד על הדופק ויוודאו שהמערכת בריאה".

"הרבה מפעילות הבנקים לא קשורה לאשראי התורם למשק"

לא אחת נשמעת ביקורת על הגישה של פרופסור אדמתי ועל הצעתה להגדיל דרמטית את דרישות ההון מהבנקים. אחת הטענות הן שהגדלת דרישות ההון תגרום לכך שהבנקים לא יוכלו להעניק אשראי בהיקפים כמו היום, מה שיביא למחנק אשראי. אדמתי דוחה את הטענה הזו. "אין שום סיבה שזה יקרה", היא אומרת.

איך את יכולה לדעת את זה?

"מניעת מצב שכזה תלויה ברגולציה, ובמוטיבציה שהיא תיתן לבנקים לתת אשראי בתנאים סבירים, לעומת המוטיבציה לבצע פעולות אחרות. הרבה מהפעילות של הבנקים בכלל לא קשורה לאשראי עסקי או לכזה שתורם למשק. הבנקים רודפים אחרי תשואה, ומשחקים עם מעט ההון שיש להם ועם כספי המפקידים - זה הבסיס של המינוף שלהם. במודל עסקי נכון ובתמהיל הון נכון אין שום סיבה יהיה מחנק אשראי".

אבל במשבר האחרון, כשדרישות ההון היו נמוכות יותר, ראינו שנוצר מחנק אשראי.

"מחנק אשראי שראינו במשבר האחרון היה בגלל שלבנקים היה פחות מדי הון עצמי ויותר מדי חובות, ואז הם הפסידו ולא יכלו להמשיך להלוות. לכן, המצב הוא הפוך לטענה שלך. כשיש מעט הון ולוקחים סיכונים ומפסידים, אז נוצר מחנק אשראי".

אם הבנקים יגדילו משמעותית את ההון שלהם, התשואה על ההון שלהם תצנח והמשקיעים יברחו מההשקעה בהם. זה לא מסוכן?

"תשואה על ההון היא לא פרמטר שעומד בפני עצמו, והיא צריכה לכלול גם התייחסות לסיכון. הבנקים מציגים היום תשואה על ההון שמושגת במחיר של סיכון מסוים, ושל סובסידיות בגיוס החוב. השאלה החשובה היא אם בעלי המניות מקבלים החזר מתאים המפצה על הסיכון.

אני רוצה להזכיר שלפני המשבר של 2008, הבנקים הציגו תשואות גבוהות, וגם חילקו דיבידנד, שהיה כמו לזרוק עצם למשקיעים. אלא שאם מסתכלים לאורך שמונה שנים, אז למרות התשואות הגבוהות, בעלי המניות בבנקים רק הפסידו, ומי שהרוויח היו המנהלים".

במושב הדיון "הדור הבא של הבנקאות" שייערך בוועידת ישראל לעסקים 2014 של גלובס ייקחו חלק דודו זקן, המפקח על הבנקים, בנק ישראל; פרופ' ענת אדמתי, פרופסור למימון וכלכלה, בית הספר למנהל עסקים, אוניברסיטת סטנפורד; אריק ברגלוף, כלכלן ראשי ויועץ מיוחד לנשיא הבנק האירופי לשיקום ופיתוח EBRD ופרופ' ליאו ליידרמן, ביה"ס לכלכלה ע"ש ברגלס, אוניברסיטת תל-אביב, היועץ הכלכלי הראשי בנק הפועלים. המנחה תהיה עירית אבישר, כתבת בנקאות ושוק ההון, "גלובס".

* למתווה המלא של ועידת ישראל לעסקים ולהרשמה - לחצו כאן

טל' - 5988*