"ראש עיר בישראל רוצה שהמדינה תחשוב שהוא דפוק"

"דירה זה לא מיטה. אדם לא שומע פרסומת ואומר: 'יאללה, קח מיליון שקל ותן לי בית בקריית גת", מסביר בלהט אבירם דהרי, ראש עיריית גת, בבואו לנמק את ההצלחה שנרשמה החודש במכרזי שיווק הקרקעות בעיר. "כיום קונים אצלי דירה מקבלן לא כשיש היתרי בנייה, לא כשיש יסודות, אלא עוד לפני שהוא זכה במכרז".

דהרי השתתף בפורום ראשי ערים שערך "גלובס" לפני שבוע. המשתתפים הנוספים הגיעו כולם מ"ערים לוויניות", נעדרי מאסה קריטית שיש בעיר גדולה: רן קוניק, גבעתיים; אילן שוחט, צפת; שמעון אלפסי, יקנעם, וחיים ביבס, מודיעין (המשמש גם כיו"ר מרכז השלטון המקומי), הסכימו כי הקמפיין לקריית גת, כמי שנמצאת "רק 35 דקות מתל-אביב", הוא יחסי ציבור בלבד. עם זאת, אלפסי הזכיר לכולם שהפטנט עבד בעבר גם בשבילו: יקנעם נהפכה מעיר של 5,000 תושבים ליותר מ-20 אלף, כש"התקרבה למרכז", באמצעות כביש 6.

- זה הדבר שהביא את התושבים החדשים ליקנעם?

אלפסי: "הבנייה הנמוכה הביאה אותם. משפחות חזקות עזבו את חיפה ואת אזור המרכז, כדי לקבל רבע דונם בית פרטי וסגנון כפרי, במרחק סביר לתעסוקה. ב-89' המדינה נתנה קרקע חינם, וכמעט לא היו קבלנים. 25 שנה מאוחר יותר, דונם פה עולה מיליון דולר. בעיני זה הישג שתל-אביבים באים לעבוד וצורכים שירותים מיקנעם, ושתושבי יקנעם עובדים במרכז".

- אולי הגיע הזמן שערים יפסיקו למדוד את עצמן בקירבה למרכז?

ביבס: "גם אצלנו 60% יוצאים לעבודה במרכז הארץ או בירושלים, אבל אי אפשר שכל מדינת ישראל תגור במגדל אחד בת"א, מה עוד שכולם רוצים שהוא יהיה במחיר דיור למשתכן. מודיעין תמיד תהיה עיר מחוז, שזה דפוס שונה מת"א או מעיר בירה. תושבי מבשרת ויישובי מטה יהודה יורדים לעשות קניות במודיעין, בלי אף רמזור".

קוניק: "לבתי הקפה ולפאבים ברחוב כצנלסון מגיעים בליינים מת"א. במדינה קטנה לעולם לא יהיו יותר משתיים-שלוש ערים גדולות, אבל לתושבי ערים רחוקות יותר - ואני היחיד פה שבאמת נמצא 35 דקות מת"א - לא יפריע לעבוד בת"א בבוקר, אם בערב יהיה להם איפה לשתות קפה בלי לנסוע חצי שעה לכל כיוון".

דהרי: "אלי מגיעים תושבי הישובים המבוססים שבסביבה כדי לשחות בבריכה העירונית. בשביל לשמוע קונצרט כבר לא נוסעים לבאר-שבע או לכפר מנחם, אלא מגיעים להיכל התרבות שלנו".

שוחט: "גם אני הייתי רוצה לבנות בריכת שחייה, אבל בריכה שבונים ב-4 מיליון שקל בשפלה, תעלה בצפת 14 מיליון בגלל הטופוגרפיה. צפת היא השלישית במספר התיירים בישראל, אבל רק רבע מהם נשארים לישון בלילה. ובכלל, קריית גת זה לא פריפריה, וגם יקנעם כבר לא פריפריה. צפת, לעומת זאת, היא הפריפריה של יקנעם. עם זה אני צריך להתמודד. גם האוכלוסיות שזקוקות לטיפול מיוחד שמגיעות אלי, כמו עולים חדשים, לא נקלטים אצלי. בשביל מגורי קבע הם עוברים לשמעון אלפסי, ליקנעם".

- והילדים של מי שבאים לבריכה של קריית גת היום, יגורו אולי בעיר עצמה כשיתבגרו?

דהרי: "אני בטוח שכן. הרי דירה כבר קנו להם, לילדים, בקריית גת. מי שבא לגור בעיר, בכל עיר, גם אם הוא לא עובד או מבלה בה, בסוף מפקיר את הילדים שלו בידי מערכת החינוך. אף אחד לא עושה דבר כזה בשביל הנחה של 100 או 200 אלף שקל. ברעננה עשו כותרות על ילד שקיבל סייעת בלי תקן, ואצלי יש מאה כאלה, לא אחד. אנחנו מקום ראשון בארץ בחינוך מיוחד. אני גם ראש העיר היחיד שמחלק מחשבים. כל צעיר שסיים קורס קצינים וגר בעיר, מקבל מחשב נייד מהעירייה".

- אתה מדבר רק על הוצאות. מאיפה מגיע הכסף לכל זה, מהארנונה שמשלמת אינטל?

"הייתי נותן עכשיו את אינטל בשביל מגדל אחד שבונה קוניק בגבעתיים. אזור הבורסה משלם לרמת גן פי עשרה יותר ארנונה מאשר אינטל, וממילא, מתוך מה שאינטל משלמת, חצי הולך למועצות האזוריות. כשנבחרתי קיבלנו רק 40%, עלינו ל-50% ואנחנו נלחמים כדי לקבל עוד".

חלוקת הקרקעות בין רשויות עירוניות למועצות אזוריות היא נושא נפיץ. איזכור המהלכים שעשה גדעון סער תחת הכותרת "צדק חלוקתי", רגע לפני שסגר מאחוריו את דלת משרד הפנים, פותח אצל אלפסי פצע ישן. "מועצה אזורית מגידו תוספת 170 אלף דונם, ולעומתה יקנעם תופסת 8,000 דונם. לפני כמה שנים הקימו ועדת גבולות שעבדה שלוש שנים ואישרה להעביר 130 דונם ממגידו ליקנעם, כדי שאקים עליהם 600 יחידות דיור. אצטרך עוד שטחים, כדי להכניס עוד תושבים, ולהקים עוד יחידות דיור כדי להגיע ל-36 אלף תושבים עד 2030, אז שוב יקימו ועדה שתשב ותעבוד מי יודע כמה זמן ומה היא תיתן בסוף".

300 דונם מתנה

שוחט: "אני נתתי במתנה 300 דונם ל-15 רשויות. חילקתי משלי, אין עוד ראש עיר שעשה זאת. פחות מעניין אותי באיזה כתובת גרים האנשים, אני מתבונן מגובה הלוויין ומאמין שבעוד עשרים שנה כולם יבינו שזו נקודת המבט הנכונה. על הפקולטה לרפואה היה ריב. בוחבוט רצה אותה למעלות, עדי אלדר רצה לכרמיאל, ניסים מלכה רצה לקריית שמונה. גועל נפש, כאילו זו חתיכת בשר שצריך להילחם עליה. היום צפת, ראש פינה, קריית שמונה, יסוד המעלה, טובה-זנגריה, רמת הגולן, קצרין, טבריה, חצור - כולנו שותפים בשטח שלי, שעכשיו הארנונה ממנו תתחלק 1 חלקי 15. אבל לא סתם - יש תנאי, והוא שכל מוסד אקדמי שמגיע לגליל נוחת ב-300 דונם האלה והארנונה תתחלק בינינו. החתמתי את כולם על הסכם".

ביבס: "לא כל הפתרון של בעיות הדיור נמצא בתוספת קרקעות, חלק יכול וצריך לבוא בהתחדשות עירונית. זה יביא לשיפור מקומות שהוותיקים עוזבים וצריך להחזיר אליהם אוכלוסייה".

קוניק: "בגבעתיים יש מגפת תמ"א. בעל דירה יוצא לשנתיים מהבית שלו, מקבל שכירות, חוזר לדירה חדשה, מקבל רבע מיליון שקל מתנה, ונלחמים עליו 10 יזמים. גם אם אני רוצה למנוע את זה, אני לא יכול. יש מטרה לאומית, ויש הוועדה מחוזית שמחליטה אם זה קומה וחצי או שתיים. במדינת ישראל ראש העיר לא ממש קובע מה עושים בעיר שלו".

ביבס: "אבל צריך להביא בחשבון שאלה תהליכים שיביאו להתפתחות כלכלית של ערים, יאפשר להן להיות פחות תלויות בשלטון, במדינה, במשרד הפנים".

- יפה לדבר על חיזוק ישובים, אבל הממשלה מכריזה על הקמת יישובים וערים חדשות.

ביבס: "אז הכריזו על ערים חדשות, אז מה? הקושי אינו נובע מהערים החדשות שבינתיים עוד לא ראיתי אפילו אחת מהן קמה, והפתרון אינו בקרקעות החדשות שמתכוונים להפשיר. משבר הדיור נובע מכך שאין כבר קבלנים במדינת ישראל, יש רק יזמים שרוצים להתעשר, ומהר, וגרמו לתהליך התייקרות לא נורמלי. דירת ארבעה חדרים במודיעין ב-97' עלתה 600 אלף שקל, ב-2004 היא עלתה 630 אלף שקל, והיום מחירה מגיע ל-1.5 מיליון שקל. מה קרה? כלום. הסיבה היחידה לקפיצה היא הרווח היזמי שהתנפח"

- מה אתה מציע כדי לשנות את המציאות הזו?

"צריך להחזיר את הפועלים של פעם ואת חברות הבנייה של פעם, ולפתוח את הענף לחברות בין לאומיות שייבנו כאן. יש חברה סינית שהציעה להקים שכונה של 5,000 יחידות במחיר 600-700 אלף שקל לדירה, זה מהלך שיחזיר את השוק לפרופורציה. בפיתוח המתוכנן דרך הסכמי הגג יש חברות מנהלות, אני מציע שהן יוציאו מכרזים לבנייה, על עלות הבנייה נטו, בלי שום דבר אחר. בניית דירה בת שלושה ארבעה חדרים בשטח 80 מטר עולה 700 אלף שקל, כולל הכול. בתוספת 200 אלף פיתוח, 100 תקורות, יש לנו דירה במיליון שקל למשפחות צעירות, וזה מה שצריך כדי לפתור את המשבר".

- את מי תרצו לראות בתור המהגרים החדשים?

דהרי: "לא מעניין אותי שיבוא מישהו בן 30 לגור בקריית גת, או מישהו עשיר שיבוא לגור בקריית גת, אותי מעניין זוג עם שלושה ילדים לפחות. לא סטודנטים, אלא משפחות, כי הן יוצרות קהילה. אני רוצה גני ילדים, בתי ספר, אני רוצה לחנך ציבור. סטודנטים זה נחמד, אבל אין לסטודנט, ולחילופין לאימא שלי, מה להציע. היא כבר מבוגרת, והוא לא שייך לקהילה המרכזית, אין להם תרומה לעיר".

קוניק: "גבעתיים בתפוסה מלאה, תודה לאל. אני לא צריך לשווק את עצמי ללקוחות חדשים. כיום קרוב ל-50% מהתושבים שלי גרים בדירות שכורות. הוותיקים הלכו לעולמם או עברו לדיור מוגן, והילדים שלהם, בגילאי 30 עד 40, לא גרים בגבעתיים, כי לא יכלו להרשות לעצמם לקנות דירה בעיר. הילדים נשארים עם נכס ומשכירים אותו, וכך הגיעו הרבה צעירים לעיר. לשמחתי אין שכונות עוני, התושבים משלמים את הארנונה הכי גבוהה בארץ, והם רוצים תמורה. האבסורד הוא שאנחנו עירייה שמקבלת ארנונה גבוהה מתושבים מבוססים ולמרות זאת אין הרבה כסף, כי יש מעט שטחי מסחר ומשרדים".

שוחט: "אני תופס את הסטודנטים שהגיעו לצפת כמנוע עירוני. זו תנועה של 3,500 איש ששוכרים דירה, אוכלים שווארמה, ומשלמים חניה. הם מניעים מסחר, משתמשים בשירותים ונמצאים ברחובות. הם גם נותנים שיעורים פרטיים, ופעילות הפר"ח שלהם - ההתנדבות הקהילתית - נעשית בקרב האוכלוסייה המקומית".

נפלאות הסולם: "לא טובעים, לא צפים"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרגת ישובים ל"אשכולות", המדורגים מ-1 ל-10, לפי מה שמכונה "הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה" (למשל: אום אל פאחם באשכול 2 וסביון באשכול 10). למיקום בסולם יש השלכות על גובה התמיכה שמקבל יישוב ממשרדי הממשלה השונים. כך יוצא שככל שתדמית העיר עולה כשהיא מטפסת בסולם, היא מפסידה בצד הכנסות שהיא עשויה להשיג מתמיכת המדינה.

"מי שיביא את הנוסחה ממנה מורכב הסולם, או שיסביר איך מחשבים אותו, אני אתן לו מיליון דולר", אומר בכעס אילן שוחט, ראש עיריית צפת. "שכרתי משרד רו"ח ומשרד עו"ד, שיפענחו את הסוד, ולא עזר לי. שאלנו בלמ"ס, בממשלה. סיפקו לנו שבבי מידע: פעם אחוז מתגייסים, פעם אחוז בגרויות, פעם אחוז מובטלים, מספר כלי רכב, מספר סופרמרקטים, מספר מותגים, מספר כניסות, אף אחד לא יודע. פתאום ביום בהיר מודיעים לי קפצת מ-3 ל-4, והופ! קיצצו לי 7 מיליון שקל בתקציב התמיכות".

- אז מה, כדאי לרדת בדירוג?

דהרי: "אני לא רוצה להישאר בדירוג סוציו-אקונומי 4 או 5 או 3, אני חושב שכל ראש עיר צריך לשאוף לעלות. אבל ארבעה ראשי ערים הצליחו לאחרונה לרדת. למשל מעלות ביקשה שיבדקו אותה שוב, וירדה. קריית מוצקין ירדה מ-8 ל-7 וקיבלה עוד 6 מיליון שקל".

קוניק: "בגבעתיים יש תושבים מאוד חזקים ולכן אנחנו מגיעים בחישוב, שאני לא יודע מה הוא, לשלב 8 בסולם. מצד שני העירייה ענייה. אין לנו אזורי תעשייה, אין לנו כסף, אבל זה כנראה לא נכנס בחישוב. זה פרדוקס".

שוחט: "צפת העיר היחידה בגליל שעלתה ב-6 שנים האחרונות. טבריה נפלה מ-5 ל-4, כרמיאל נפלה מ-6 ל-5. ההיגיון אומר לראש עיר - אל תעלה בסולם. אני רוצה לדעת את הנתון הקובע, לתקוע אותו ולהישאר בדירוג הנמוך. ככה זה, ראש עיר במדינת ישראל רוצה שהמדינה תחשוב שהוא דפוק, כדי לקבל יותר כסף".

שוחט סבור שהנוסחה הייתה צריכה להיות שככל שעולים בסולם הסוציואקונומי דווקא מקבלים יותר. "ככל שילד גדל, הוא צריך יותר אוכל, אבל זה מלמד איך המדינה מסתכלת עלינו. היא מחזיקה את ראשי הערים, במתכוון, כשיטה, לא טובעים, לא צפים, עם האף מילימטר מעל המים, מוחלשים ותלויים בה".

- תוותר על עזרת המדינה?

שוחט: "הבאתי בחמש שנים האחרונות 5 מיליון דולר מתורמים מחו"ל, והמדינה נתנה לי כנגדם 5 מיליון. כוח-האדם שלי מגויס לפי תקנים של משרד הפנים בירושלים. מאיפה ידעו מה אני צריך? אולי זקוקים בצפת ליותר גננות ופחות גננים? אולי להיפך? אבל אם אני מגייס אדם שלא לפי תקן, התשלום עלי. יש שרים ששואלים: 'מה אני יכול לעזור לך?', ואני מבקש: 'רק אל תעשה כלום, אל תדבר עם שום גורם, אנחנו יודעים את העבודה מצוין'. אנחנו לא צריכים טובות מאף אחד".