האגודה לתרבות הדיור חוגגת השנה חמישים. בעידן של חברות ניהול ומגדלים מרובי דיירים, בהחלט יש סיבה להיות מופתעים מכך שהאגודה עדיין קיימת. אבל יו"ר האגודה, ראובן צדוק, מתהדר ב-30 אלף ועדי בתים החברים בה ומאגדים בתוכם כחצי מיליון בתי אב בישראל.
האגודה היא יציר כלאיים - רשות ממשלתית, שהיא גם מוסד ללא כוונות רווח, וככזה היא כפופה לרשות החברות וגם לרשם העמותות, וצריכה לנווט בין דרישות השתיים. לאגודה אין תקציבים משום גורם, והיא חיה ממקורות עצמיים ובעיקר מדמי החבר - 30 שקל ליחידת דיור בשנה. בתמורה לדמי החבר, היא מציעה סל שירותים של ייעוץ מסוגים שונים (משפטי, אדריכלי, הנדסי, גינון ועוד).
100 אלף פניות משפטיות מתקבלות באגודה בכל שנה. חמשת הנושאים העיקריים, מספר צדוק, הם סרבנות בתשלום ועד בית, סרבנות בתשלום על שיפוצים, השתלטות על רכוש משותף, שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף (למשל בחצר או במקלט), ומטרדים (רעש, לכלוך ועוד).
לצדוק, המכהן בתפקידו מאז שנת 1997 וחולש על 90 סניפי האגודה ברחבי הארץ, יש מטבע הדברים הרבה מה להגיד על מצב הבניינים המשותפים - שבהם מתגוררים רוב אזרחי ישראל, ועל המגדלים, שהם רבי-הקומות החדשים היום.
צדוק: "אני לא פוסל שימוש בחברת ניהול, אבל הכי טוב שבנאדם ידאג בעצמו לרכוש שלו. המחוקק צריך למצוא דרך שחברות הניהול יהיו כפופות למישהו. היום אין תקינה ואין רגולטור שמפקח עליהן. כל אחד יכול לפתוח חברה, לעקוץ כמה בניינים, לסגור ולפתוח שוב בעיר אחרת, ויש הרבה מקרים כאלה. המשטרה לא מתעסקת בזה. זה צריך להיות מוסדר, עם תקינה ופיקוח, והחלטה מי יכול לפתוח חברה כזו ואילו ערבויות עליו להפקיד.
"יש גם רשויות מקומיות ש'ממליצות' על חברות ניהול מסוימות ואז נתקעים איתן לכמה שנים ויש נזקים אמיתיים שיכולים לקרות כתוצאה מכך. בית משותף היום הוא לא כמו בית בשנות ה-70, יש הרבה יותר מערכות מסובכות שצריך לטפל בהן. חמש שנים אחרי האכלוס, מי בודק שהחברה מנקה את מיכל המים? את הספרינקלרים? רק כשקורה אסון מתעוררים".
- מה אתה מייעץ לבניין שלוקח חברת ניהול?
"לשלם להם כל חודש ולא מראש לכל השנה. ולשלם בעצמכם, ולא דרכן, את כל ההוצאות הקבועות (למשל לחברת המעליות, לחברת החשמל), וגם לקבוע בהסכם תחנות יציאה ברורות. אני רואה הרבה מקרים שוועד הבית עזב, והבית נופל. לכן, אנחנו מנסים לתת כלים לוועדי הבית מול חברת הניהול בפיקוח עליה".
תרבות הדיון
צדוק, שבעצמו מתגורר בבית משותף, כבר שמע מקרוב על מאות סכסוכים בין שכנים. "הפתיל פה קצר, אין מה לדבר. אבל אנחנו נפגשים עם השכנים בלובי בבוקר ובערב, ולכן אני לא בעד להרים את גובה הלהבות. אנחנו בולמים המון פניות מלהגיע למפקחים על הבתים המשותפים (השייך למשרד המשפטים ויש לו סמכות של שופט בימ"ש השלום), באמצעות נציגי האגודה בסניפים, שהוכשרו לברור בסכסוך. עדיף לפתור כל מחלוקת בדרכי נועם, כי כולם צריכים להמשיך לגור ביחד באותו בית".
צדוק מודאג מאוד מכך שיש סכסוכים שמתחילים כמחלוקת פעוטה ומידרדרים במהירות לאלימות ואפילו לרצח. הוא מתכוון בין היתר לרצח טלי עטר מאשדוד בשנת 2010 בידי שכנתה מזל בר אושר (גם העובר שהיה ברחמה של עטר מת יום לאחר שנרצחה אמו), לרצח ויקטור מיקולסקי בבת ים בספטמבר השנה על רקע סכסוך על השימוש בבלוני גז, לרצח שאירע בהרצליה באוקטובר האחרון ונבדקת האפשרות שבוצע על רקע סכסוך על מקום חניה, ולמקרים נוספים.
לאגודה אין סמכות אכיפה, וצדוק היה שמח אם הייתה מוקמת רשות שתטפל במקרי אלימות, בשיתוף עם האגודה והשיטור הקהילתי.
"כשיוסי שריד היה השר לאיכות הסביבה הוא הכניס את נושא נאמני הניקיון, שהיו להם סמכויות בסיסיות לדווח או לתת דו"ח. רוב האזרחים גרים בבתים משותפים ומוטב שגם כאן ירחיבו סמכויות למתן דו"חות במצבים מסוימים. שלחתי בזמנו מכתב בעניין למשרד הבינוי, אבל בגלל התחלופה המהירה במדינה, לא התייחסו לזה בכלל", הוא מודה.
- בסופו של יום, לאגודה יש מוניטין של ארגון מיושן.
"אנחנו כבר הרבה אחרי זה. פעם האגודה טיפלה בענייני קוסמטיקה, ובשנים האחרונות אנחנו משתתפים בפרויקטים גדולים של שיפוץ מתחמים גדולים של לפחות 60 יחידות דיור. וכמו ששיפוץ מקרין לחיוב, אי שיפוץ ועזובה מקרינים על כלל השכונה. גם שומעים את דעתנו בוועדות הכנסת השונות".
- מה היתרון היחסי שלכם?
"אנחנו תמיד לצד נציגות הדיירים, ושומרים על האינטרסים של הדיירים, שהקבלן לא ימכור לוקשים ולא יעשה דברים לא מקצועיים. יש לנו גם יתרון גודל וניסיון".
ציוד במקלטים
אחד הנושאים הכאובים שצפים ועולים עם כל מלחמה בצפון או בדרום, הוא מצבם הגרוע של המקלטים בבתים המשותפים.
"אין מישהו שנמצא בשליטה על זה, ובתקופות לחץ ומתח פונים אלינו המון בענייני מיקלוט, ואנחנו שולחים את המהנדסים שלנו, שעברו הכשרה בפיקוד העורף, לבדוק עשרות מקלטים. אין ספק שהמקלטים נראים ככה-ככה. היו הרבה שנים של הזנחה ואי אכיפה, ואז מתחילות מריבות בסגנון 'מי הוציא את החפצים מהמקלט ומי לא'. מותר להשתמש בעד 20% משטח המקלט לאחסון ציוד, אבל כמובן שלא כולם מיישמים את זה, ומתעוררת שאלה אם מותר להוציא למישהו את הדברים ושאלות נוספות. זה לא פשוט.
"כרגע אנחנו פועלים לקדם את שיפוץ המקלטים בבניינים שיש בהם דירות של הדיור הציבורי. אנחנו פונים אליהם באמצעות הסניפים שלנו, וגם משרד הבינוי מפנה אותנו אליהם. הוקצבו לכך 2.3 מיליון שקל מתקציב ממשרד הבינוי, והם יחולקו לפי קריטריונים. בפרויקט הנוכחי, משרד הבינוי מבקש מהרשויות המקומיות שיהיה מישהו אחראי על המקלטים לאחר השיפוץ, כדי שהכסף לא יירד לטמיון".
עניין היעדר השיניים של האגודה עולה גם בכל מה שקשור לקרטל המעליות, עניין שגם הממונה על ההגבלים העסקיים נדרש לו לאחרונה, כשהזמין לשימוע את החברות העוסקות בהתקנה ובמתן שירות למעליות.
"אני שומע המון בעלי בתים שמדברים על זה. אנחנו מברכים על פירוק הקרטל, זה יתרום המון לבעלי הבתים המשותפים. לא ייתכן שאנשים יהיו שבויים של החברה שהתקינה מעלית - שהטכנאים מוציאים כרטיסים ומשביתים מעליות. החברות נלחמות על הטריטוריה שלהן, אבל השוק חייב להיות פתוח שאנשים יקבלו הצעות טובות ואטרקטיביות".
צדוק מתכנן להציע סל שירותים ייעודי לבניינים רבי-קומות, ההולכים ומתרבים, גם מחוץ לת"א, וגם למרכזי עסקים, שגם הם מוגדרים כבית משותף על-פי חוק. "יש אלינו לא מעט פניות מצד בעלי עסקים שרוצים להתחבר אלינו, כי במרכזים מסחריים יש הרבה פעמים חנויות פרטיות עם הרבה סכסוכים ביניהן".
90 מ' ש' לתמ"א 38 בפריפריה
האגודה משמשת זרוע מבצעת של משרד הבינוי, וקיבלה על עצמה לאחרונה לקדם מימוש תמ"א 38 (התוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה) בפריפריה.
"משרד הבינוי רוצה לקדם תמ"א 38 בשכונות שיקום ודרוש גוף שיארגן את הדיירים וייתן להם ייעוץ ואנחנו הולכים לעשות זאת, ואז להעביר את ניהול הפרויקט ליזם שייבחר. המשרד נותן מענק לכל דירה, 20-80 אלף שקל מעבר לתוספת הקומות, כדי שזה יהיה ליזם כדאי מבחינה כלכלית.
"האוכלוסייה בשכונות האלה לא יכולה להרים פרויקט כזה, גם מבחינה סוציו-חברתית וגם מבחינה כלכלית. לנו יש תשתית באמצעות הסניפים שמכירים את היישובים ואת הרשות המקומית, ויש לנו מהנדסים שיודעים להכין כתבי כמויות, ולעשות תכנון וליווי".
משרד הבינוי הקציב לטובת העניין 90 מיליון שקל, וצדוק מצדו מקווה לקדם בשיטה זו מאות בניינים. "אולי זה יתחיל להקרין הלאה - מישהו יראה שאצל השכן שיפצו, וירצה גם", הוא אומר.
"תמ"א 38 דורשת יצירתיות רבה. למשל יש בניין בירושלים שבו הצלחנו לקדם חיזוק מבנה בשיטה אחרת: חיזוק מבנה באמצעות חפירה ליסודות של הבניין, ואז סגירה של הקומה המפולשת. יש יותר מדרך אחת לפתור את הבעיה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
