עתידות: חוזה מיליארד הדולר הראשון של ספורטאי - בדרך

בכל קיץ בשנים האחרונות מגיעה מארה"ב הידיעה ששוברת את השוק ומרסקת כל פרופורציה אפשרית. אלו הידיעות ששמורות רק ליחידי סגולה: שחקנים שחותמים על חוזים של 100 מיליון דולר פלוס בקבוצה. יחיד הסגולה האחרון הוא ג'יאנקרלו סטנטון, שחתם בשבוע שעבר על חוזה בסך 325 מיליון דולר ל-13 שנים, בקבוצת הבייסבול מיאמי מרלינס, במה שהפך מיד לחוזה הגבוה ביותר בכל הזמנים בספורט המקצועני.חוזי ה-100 מיליון דולר ומעלה הפכו לעניין כמעט שגרתי: יש 88 חוזים כאלו בספורט האמריקאי. אבל מתברר שבפועל המציאות היא קצת אחרת, ולא מעט פעמים מהרעש והצלצולים לא נשאר יותר מדי.

ב-ESPN החליטו לבדוק מה גורלם של החוזים הגדולים שנחתמו בליגת הפוטבול האמריקאית, ומצאו תמונה די מעניינת: למרות שבמהלך השנים האחרונות היו לא מעט שחקנים שחתמו על חוזים של 100 מיליון דולר ומעלה ב-NFL, הרי שנכון לאמצע העונה שעברה דונובן מקנאב היה השחקן שהצליח להוציא מהחוזים הללו את הסכום הכי גבוה. כמה? 69 מיליון דולר שקיבל מפילדלפיה איגלס. בן רותליסברגר (פיסבורג סטילרס) הפך השנה לשחקן הראשון שהצליח לגרוף מעל 70 מיליון דולר, מתוך חוזה של 100 מיליון.

חלק גדול מאוד מהחוזים ששחקנים חותמים עליהם, בעיקר ב-NFL, לא מתקרבים אפילו לסכום עליו חתמו, או לפחות הסכום שדווח. למה זה קורה?

"קודם כל", מסביר מייק סנדו ב-ESPN, "תיזהרו כשאתם רואים את המילה 'מובטח' כשאתם קוראים דיווח בתקשורת על שחקנים שחותמים על החוזים הללו. סוכני שחקנים הם המקורות של רוב הסיפורים הללו. הם צריכים לגייס לקוחות. הם מרוויחים כשהתקשורת מדווחת על החוזים הללו".

מתברר שבעיקר בליגת הפוטבול החוזים הללו רחוקים מלהיות מובטחים, ולמעשה אפשר להגיע לאותו סכום עתק רק בכפוף להרבה מאוד דברים שצריכים לקרות בדרך: עמידה בכמויות משחקים, מענקים על הישגים וכו'. חוץ מזה, יש את העניין הכי בסיסי: שחקן שחתום על חוזה של 100 מיליון דולר לשש שנים למשל, אם לדוגמה החליטה הקבוצה לחתוך אותו אחרי, נאמר, שלוש עונות - את הכסף שלו על השלוש שנים הנותרות לא יראה. "כל החוזים הללו יציבים כמו בית מקלפים, והכסף שמשלם אותם הוא כסף של מונופול", מסביר שון ג'נס מה"בליצ'ר ריפורט". ג'נס נותן כדוגמה את אחד החוזים הגדולים - 103 מיליון דולר שחתם דרו בלאדסו בניו אינגלנד פטריוטס ב-2001 ל-10 שנים. מה נשאר מזה? שני משחקים לתוך החוזה שלו, בלאדסו נפצע, והוחלף על-ידי טום בריידי. מהחוזה הגרנדיוזי הוא לקח רק 15 מיליון דולר.

***

בעניין הביטחון של החוזים יש הבדל מהותי אחד בין הליגות בארה"ב והוא קשור להבדלים בהסכמים הקיבוציים בין הליגות. בליגת הבייסבול והכדורסל האמריקאיות, החוזים שנחתמים הם חוזים מובטחים ואם הקבוצה מחליטה לזרוק שחקן היא תצטרך לשלם לו את הכסף עד הסנט האחרון. העניין הזה עומד חזק מאוד על שולחן הדיונים ב-NBA, למשל, כאשר השחקנים דורשים לבטל את תקרת השכר שתאפשר לכל שחקן להרוויח כמה שהוא שווה. השחקנים מצדם טוענים, שאם לברון ג'יימס שווה שכר של 45 או 50 מיליון דולר בעונה, למה שיהיה מוגבל על פחות מ-20 מיליון? הבעלים מצדם, מוכנים ללכת לכיוון הזה רק בתנאי אחד: שכל החוזים יהפכו מיד ללא מובטחים, ואפשר יהיה לחתוך כל שחקן באשר הוא בכל רקע נתון ולהתנער מהחוזה שלו אם הוא לא מספק את הסחורה או שסתם לא מתאים להם יותר.

בליגת הפוטבול, בכל הקשור להבטחת החוזה, ידם של השחקנים היא על התחתונה. הם אמנם יכולים להקטין את הנזק העתידי שיכול להיגרם באמצעות השיטה של "מענק חתימה", שלעיתים מחזיק נפח גדול מאוד מהחוזה. לדוגמה: דרו בריס חתם ב-2012 על חוזה של 100 מיליון דולר בניו אורלינס סיינטס לחמש שנים, מתוך זה מענק חתימה של 37 מיליון דולר. גם אם לא היה משחק שנייה אחת, מענק החתימה היה מובטח לו.

***

ואם חוזרים לרגע לסטנטון וחוזה ה-325 מיליון דולר שלו, אז שווה לזכור עוד משהו אחד קטן כשעוסקים בחוזי ספורט בארה"ב. איך בכלל הגענו לרגע שבו שחקן חוצה לראשונה בהיסטוריה רף שכר של 300 מיליון דולר? הכלכלן האמריקני פרופ' אנדרו זימבליסט מציין בכתבה ב-theconversation.com כי "שיעור הצמיחה של המגה-חוזים בבייסבול ב-35 השנים האחרונות עומד על 7.6% לשנה. אם הם ימשיכו לצמוח בקצב הזה, חוזה המיליארד דולר הראשון לשחקן ייחתם ב-2031".

למה בבייסבול החוזים מגיעים לסכומם אסטרונומיים כאלו, וב-NBA למשל שחקנים לא יכולים היום להשיג אפילו חוזים של 100 מיליון דולר? "בגלל שליגת הבייסבול היא היחידה בארה"ב שאין לה הגבלה על אורך החוזים המובטחים", מסביר זימבליסט. "ב-NHL הוגבלו החוזים לשמונה שנים, וב-NBA לחמש שנים. ב-NFL אין שום הבטחה לחוזים ארוכי טווח".