ברוכים הבאים לגיהנום: סיוטן של הקבוצות שלא מסוגלות לנצח

בספורט האמריקאי יש כמה אלמנטים אינהרנטיים - בראשם הפאטיש לסטטיסטיקה והקשר הגורדי להימורים - שמקשים על החיים הגם ככה לא קלים של מפסידנים כרוניים. שחקני ומאמני פילדלפיה 76', שעומדים על מאזן של 0 מ-17 העונה - חווים את זה על בשרם בשבועות האחרונים.

***

בעקבות פתיחת העונה של פילדלפיה, אתר ההימורים Bovada.lv הציע ללקוחות שלו את ההימור הבא: איזה קבוצה תסיים את העונה הרגילה עם יותר ניצחונות - הסיקסרס או פילדלפיה איגלס, קבוצת הפוטבול של העיר, אף-על-פי שבפוטבול יש רק 16 משחקים בעונה הרגילה, לעומת 82 ב-NBA. לפי חברת numberFire, שמספקת ניתוחים אנליטיים לאוהדי ספורט, עדיף להמר על האיגלס (שניצחו בתשעה מ-12 המשחקים שלהם העונה), מכיוון שהסיקסרס לא פייבוריטים באף אחד מהמשחקים שנותרו להם.

גם אם הסיקסרס יפריכו את התחזית הזאת, סביר להניח שלאורך רוב העונה הם ייאלצו לשמוע ולקרוא על הסיקסרס של 1972/73, שרשמו את המאזן הכי גרוע בתולדות הליגה: 73-9. וגם אם הם בסופו של דבר איכשהו יצליחו לגרד יותר מתשעה ניצחונות, רצף ההפסדים של פתיחת העונה - שמתקרב לשיא הליגה, 26, ששייך במשותף לקליבלנד קאבלירס של 2010/11 ולפילדלפיה של העונה הקודמת - ימשיך ללוות אותם, על כל הרגשות הקשים שהוא מעורר.

בעיצומו של רצף הפסדים כל כך ארוך, אמר הגארד דניאל גיבסון, ששיחק בקליבלנד בין 2006-2013, הניצחון האחרון "מרגיש כאילו הוא קרה לפני 100 שנים. כשאתה חווה משהו כזה, כל דבר מרגיש כאילו הוא קרה לפני 100 שנים". איבוד תחושת הזמן קשור כמובן לתקשורת, שמתנפלת על המפסידים וכולאת אותם בתוך נרטיב מאוד ספציפי. "אני חושב שעכשיו אנחנו תחת זרקור יותר גדול מאשר כשהגעתי לכאן", אמר הפורוורד אנטואן ג'יימיסון, והיה חלק משיא ההפסדים. "אנחנו לא יכולים להתחבא".

 מפסידים בלי הפסקה

***

גם קהילת הכדורסל בארה"ב לא מאפשרת למפסידים להתחבא. דוק ריברס, כיום מאמן לוס אנג'לס קליפרס ולשעבר מאמן בוסטון סלטיקס, סיפר שהטלפון שלו לא הפסיק לצלצל בתחילת 2007, כשהסלטיקס הפסידו 18 משחקים ברציפות. "זה גיהנום", אמר ריברס, "כולם מתקשרים אליך. רשת המאמנים נכנסת לפעולה, ואנשים שואלים, 'מה שלומך?'. אני אהיה בסדר אם תפסיקו להתקשר אליי. ככה הרגשתי כמעט. כאילו, 'הי, תעזבו אותי בשקט. אני רוצה לעשות את העבודה שלי'".

הסיפור של פילדלפיה קצת יותר מורכב, מפני שהעבודה של שחקני ומאמני הסיקסרס, למרות שבארגון לא מודים בזה בפה מלא, היא להפסיד כמה שיותר משחקים, מה שמכונה בארה"ב Tanking. טנקינג - או בגרסת הפוליטקלי קורקט שלו, בנייה מחדש - היא תופעה מוכרת ב-NBA; הרעיון הוא להקריב עונה או כמה עונות כדי לזכות בבחירות גבוהות בדראפט, שמוענקות לקבוצות הכי חלשות. סן אנטוניו עשתה את זה בעונת 1996/97 (מאזן 62-20) וגייסה את טים דאנקן. קליבלנד עשתה את זה בעונת 2002/03 (מאזן 65-17) וזכתה בלברון ג'יימס. רק שפילדלפיה לוקחת את זה לרמות חדשות.

ג'ושוע האריס, מנהל קרן השקעות פרטיות שבקיץ 2011 רכש את הסיקסרס תמורת 280 מיליון דולר, הגדיר את המדיניות של פילדלפיה כך: "אנחנו לא רוצים מאזן של 41-41". בקיץ 2012, אחרי שהסיקסרס הגיעו לחצי גמר המזרח, האריס חשב שצירוף של כוכב אחד יהפוך אותם למועמדים לאליפות. הכוכב שהצטרף - הסנטר אנדרו ביינום, שזכה עם הלייקרס בשתי אליפויות - לא שיחק אפילו דקה בפילדלפיה בגלל פציעות, והקבוצה סיימה את 2012/13 במאזן 48-34. האריס, בתגובה, יישם את תכנית ב': הוא מינה ג'נרל מנג'ר חדש, סם הינקי, מומחה סטטיסטיקה שמעולם לא שיחק/אימן כדורסל, ונתן לו לפרק את הקבוצה.

בשנה וחצי האחרונות הינקי העביר בטריידים את כל השחקנים הבכירים של פילדלפיה, לא עשה אף מהלך בשוק השחקנים החופשיים, והתחיל לבנות מחדש דרך הדראפט. אלא שגם בדראפט הינקי הקריב לא פעם את ההווה: ב-2013 הוא בחר את נרלנס נואל, פורוורד שקרע את הרצועה הצולבת בקנטקי, ואסר עליו לשחק במשך כל העונה הקודמת; השנה הוא בחר את ג'ואל אמביד, סנטר קמרוני מקנזס עם רגל שבורה שכנראה לא ישחק העונה, ואת הכישרון הקרואטי דריו סאריץ', שכמה ימים לפני הדראפט חתם לשנתיים באנאדולו אפס הטורקית.

במקביל, הינקי מילא את הסגל של פילדלפיה בשחקנים לא מספיק טובים - השנה משחקים בה תשעה שחקנים שאפילו לא נבחרו בדראפט - כדי להבטיח שהיא תמשיך להפסיד ותבחר גבוה גם בדראפט הבא, מה שמעורר ביקורת קשה אפילו ב-NBA, ליגה שכאמור רגילה לטנקינג. "אני שונא את מה שקורה בפילי", אמר המאמן הנהדר לארי בראון, שהוביל את הקבוצה לגמר הפלייאוף ב-2001. "אין להם איש כדורסל בארגון. זה מבחיל אותי".

מתוך הסיקסרס, סביר להניח בגלל הוראה מלמעלה, לא יוצאת ביקורת על המדיניות של המועדון. אבל מדי פעם התסכול בכל זאת בורח. "להפסיד זה חרא", אמר הפוינט גארד מייקל קרטר-וויליאמס. "לא אכפת לי כמה כסף אתה מרוויח או מה הסטטיסטיקות שלך. אם אתה מספיק תחרותי כדי להגיע ל-NBA, הפסדים הם לגמרי ברוטליים. אם המשחק בלילה, אתה מגיע הביתה בסביבות חצות והראש שלך לא מפסיק לעבוד. זה בלתי אפשרי לישון. אתה ממשיך לדמיין כל מהלך שהשפיע על המשחק, מנסה להבין מה היית יכול לעשות יותר טוב. אתה מלקה את עצמך". במקרה של הסיקסרס בהחלט אפשר לומר: ואיזה מסכנים השחקנים.