הממזריות לא מספיקה

כאשר אני נפגש עם אנשים מחו"ל, לעתים קרובות אני שומע תשבחות רבות על תעשיית ההיי-טק הישראלית. החברות הישראליות נתפסות בעולם כחדשניות, זריזות וכבעלות כושר אלתור גבוה, תכונות חשובות שחסרות לרבים. כשאני שומע את המחמאות האלה, אני מחייך בנימוס, אולם משהו גם צובט בי. התכונות הללו, שמאפיינות את ההיי-טק הישראלי, לא מצביעות בהכרח על פוטנציאל כלכלי משמעותי ועל חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך. זאת, בגלל המנטליות המקומית.

כיצד קרה שעל אף העובדה שבישראל גדלים מוחות שהם מהמבריקים בעולם, ולמרות הישגים טכנולוגיים חסרי תקדים ותעוזה אין-סופית, המנטליות שלנו לא השתנתה מתקופת הפרחת השממה? התשובה היא, שמרבית היזמים, המהנדסים, המתכנתים ושאר העוסקים במלאכה, השכילו לרתום את היצירתיות והיזמות להצלחות טקטיות, כאן ועכשיו. אבל כשמדובר בעולם הגלובלי, ישראל תתקשה לשגשג בטווח הארוך ולהצליח בכלכלה הגלובלית ללא ניווט נכון של הספינה בידי הקברניטים. המדינה כבר לא יכולה לסמוך ולהסתמך על יוזמה של אנשים בודדים. עליה להגדיר מסגרות, להציב מטרות ולממש אותן.

השלב הראשון צריך להיות תכנון לטווח ארוך - כמעט מילה גסה לעתים בהוויה הישראלית. המדינה חייבת דבר אחד, שיש וחייב להיות לכל חברה מצליחה: חזון. היא צריכה להחליט, אחת ולתמיד, איזה משק היא רוצה לייצר פה בעשרות השנים הבאות. בעולם של חלליות אין טעם להשקיע בסדנה לייצור כרכרות. זה לא נכון להשקיע ביצירת עשרות-אלפי משרות מיושנות, בשכר נמוך, שבעוד שנים ספורות ייתכן שיעברו כליל מן העולם.

המדינה צריכה לשאוף למשק חדשני, תחרותי ובעל פריון עבודה גבוה. הדרך להשיג את זה אינה סודית ולא נסתרת: יש להשקיע בפיתוח תעשיות עתירות-ידע; להשקיע ולטפח תעשיות תחרותיות בעלות פריון עבודה; ומעל ומעבר להשקיע בחינוך. החינוך הכרחי כדי להכשיר ולטפח את דור המדענים והמהנדסים העתידי, סם החיים של כל תעשייה מתקדמת. אם רוצים מהנדסים מצטיינים, צריך להתחיל ללמד ילדים מתמטיקה ברמה גבוהה מהילדות. בעולם גלובלי, ה"ממזריות" הישראלית המו*לדת היא חשובה מאוד, אך לא מספיקה. ישראל חייבת להכשיר דורות של אזרחים שיכולים גם לתכנן וגם להוציא לפועל.

משימה נוספת של הקברניטים היא עידוד השקעות - מחו"ל - של תאגידים וחברות גדולות במדינת ישראל. משק קטן כמו ישראל יתקשה לשרוד ללא משקיעים בינלאומיים גדולים. הישארות בשיא החדשנות הטכנולוגית דורשת השקעות אדירות. השקעות בפיתוח הדור הבא של מעבדים ו/או בפיתוח תרופה חדשה עשויות להסתכם בעלויות פיתוח של מאות-מיליוני, ואף מיליארדי דולרים. מדובר בהשקעות שרק חברות ענק יכולות לבצע. יתרון נוסף להשקעות אלה הוא תופעת ה-spillover effect של זליגה ומעבר ידע מהחברות הגדולות לחברות קטנות.

לדוגמה, לאורך שנות קיומה של אינטל, יצאו ממנה כ-10,000 עובדים וסטודנטים, שהקימו מאות חברות שמעסיקות עובדים בשכר גבוה. זה חלק מהמודל הנכון למשק ישראלי משגשג.

על המדינה ליזום ולפעול בתחום זה: עליה למצוא את החברות שהיא רוצה, ולחזר אחריהן. באירלנד, לדוגמה, פועלת סוכנות ממשלתית שתפקידה למשוך השקעות של חברות זרות. עלינו להפנים את כללי התחרות הגלובלית, ולא לחכות לניסים כלכליים. עלינו למשוך לישראל תעשיות עתירות-ידע, שיעודדו את צמיחת המשק, בתחומים מבוקשים כמו מחשבים ואלקטרוניקה, מדעי-החיים ורפואה חדשנית, וגם בתחומים שנתפסים כיום כ"מסורתיים". צעדים שיביאו למשק ישראלי צומח ופורח.

לא יכולים יותר להיות "הילד השובב"

הבעיות הכלכליות-חברתיות הבוערות ביותר בישראל כיום, כמו גם במקומות רבים אחרים בעולם, הן יוקר המחיה ואי-השוויון. השכר הממוצע בישראל נמוך מאוד ולא מאפשר לרבים להתפרנס בכבוד. הפתרון לכך נעוץ בהרחבת תעשיות עתירות-ידע ותעשיות נוספות בעלות פריון גבוה. חייבים להמשיך ולהשקיע משאבים בקליטת ובצירוף חרדים וערבים לקהילת ההיי-טק הישראלית ("העלייה הרוסית הבאה").

שילוב אוכלוסיות אלה, לצד הגדלה משמעותית של מספר המהנדסים המוכשרים מדי שנה באוניברסיטאות, ועידוד חברות רב-לאומיות גדולות להקים בישראל מרכזי פיתוח וייצור - יובילו לכך שהמשק הישראלי ייצור עוד אלפי משרות ומקומות עבודה.

קיימות כלכלית וחברתית ארוכת-שנים יכולה להתקיים בישראל כאשר החברות קטנות הופכות לבינוניות; והבינוניות לגדולות. על ממשלת ישראל והמדען הראשי ליצור תמריצים שיעודדו חברות סטארט-אפ להתפתח במדינה. זאת, בנוסף לחברות שבחרו באקזיט. עלינו לעודד בחירה בנתיב שבו מקומות עבודה הופכים לעוגנים כלכליים, ולהפחית מצב שבו חברות זרות קוצרות את הקניין הרוחני (IP) הישראלי בלי שייצרו קיימות ארוכת-טווח בארץ.

הגיע הזמן שהמשק הישראלי יתבגר. אנחנו לא יכולים יותר להיות "הילד השובב" - גם אם המוצלח מאוד - של הכלכלה העולמית. צריך יד בוטחת על ההגה, עבודת-מטה מסודרת ותכנון לטווח-ארוך. אסטרטגיה היא לא מילה גסה. הכנסת צריכה לחוקק חוקי "עידוד השקעות" מחו"ל יציבים, שלא ישתנו מדי מספר שנים. המדינה צריכה להביא לכאן את החברות הגדולות, ולא לחכות שאולי הן יעברו במקרה בסביבה וירצו להיות פה.

ומעל הכול ולפני הכול - אנחנו מוכרחים להשקיע את כל מרצנו בחינוך דור העתיד על שלל מגזרי החברה הישראלית. זאת, כדי שלא נתעורר בעוד עשר שנים ונגלה שנשארנו הרחק מאחור. וגרוע מזה, שנבין שדרושות עשר שנים נוספות לתקן את המצב, אם יהיה ניתן לעשות זאת.

הכותב הוא נשיא אינטל-ישראל וסגן נשיא בכיר באינטל העולמית