היקף התאונות בצמתים בהם הוצבו מצלמות עלה

בשנתיים הראשונות להפעלת מערכת המצלמות א-3, ממארס 2012 ועד אפריל 2014, הפיקה המערכת למעלה מ-204 אלף דוחות לנהגים. כך עולה ממחקר עדכני של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. 52% מהדוחות היו על מהירות בצומת באור ירוק, 36% על מהירות בדרך פתוחה ורק 12% על מעבר באור אדום.

רק כ-15.9% מכלל הדוחות היו על עבירות חמורות, שהועברו לדיון בבית משפט. מנתוני המחקר שנערכו ב-14 אתרים בהם הוצבו מצלמות עולה כי המהירות הממוצעת ירדה לאחר ההתקנה בשיעור שולי של 8.7% כאשר חלק מהירידה ניתנת להסברה בירידה בנפח התנועה באזור.

אולם, הנתונים גם מראים כי טווח ההשפעה האפקטיבי כלומר המרחק לפני או אחרי המצלמות שמביא לירידה במהירויות, נע בין 800 ל-2,000 מטרים. ניתוח מגמת התאונות בקטעי הכביש בהם הוצבו המצלמות לא הניבו תוצאות ודאיות אולם הניתוח בצמתים בהם הוצבו המצלמות הראה דווקא על עליה בחלק היחסי של התאונות בצמתים בהם הותקנו מצלמות מתוך כלל התאונות בצמתים בין דרכים לא עירוניות.

בדוח ממליצה הרשות להמשיך את פרישת מצלמות המהירות על פני כלל רשת הדרכים הבין עירוניות בשל "ההשפעה המוכחת והמשמעותית של מצלמות האכיפה על המהירות בפועל ועל הקשר שהוכח במחקרים ברחבי העולם בין מהירות הנסיעה להשלכות הבטיחותיות".

עם זאת, הרשות ממליצה לעצור, לפחות באופן זמני, את המשך התהליך התקנת מצלמות הרמזור. הרשות ממליצה גם לבחון האם שינוי מדיניות הענישה הקיימת עשוי לאפשר למצות טוב יותר את יכולות האכיפה של המצלמות הדיגיטליות, למשל על ידי שימוש בקנסות על תנאי, צמצום היקף הדוחות של זימון לדין במקור ועוד.