"עד שלא יהיה כאן תרחיש כמו המשבר באג"ח הקונצרניות של שנת 2009, אף אחד לא יתעורר", כך אומר ל"גלובס" גורם בנקאי בכיר בהקשר לצמיחה המואצת של תחום ההלוואות הפרטיות של המשקיעים המוסדיים.
עוד הוא מוסיף: "הבנקים מצליחים היום לגבות הרבה מהחובות הבעייתיים, כי חברות ממחזרות את החוב בהלוואות הפרטיות או בשוק ההון - רוב הריקברי שלנו מגיע משם. יש אצלנו אשראי שמסווג בחוב בעייתי של חברות מסוימות, ואני רואה את אותן חברות הולכות ומגייסות חוב בקלות אצל המוסדיים, זה פשוט אבסורד".
בשנתיים האחרונות מציגים הבנקים תוצאות טובות, שמושגות בעיקר בזכות הפרשה נמוכה להפסדי אשראי. בחלק מהבנקים טוענים, כי עיקר ההפרשה הנמוכה נובע מהכנסה שנרשמת בסעיף זה כתוצאה מגביית אותם חובות שהופרשו בעבר, כאשר הגבייה נעשית באמצעות המוסדיים שמתנדבים למחזר לחברות את החוב הבעייתי.
"כבנק המצב הזה נוח לנו", מוסיף הגורם הבכיר. "תיק האשראי של המערכת הבנקאית הוא איכותי ובסיכון נמוך יותר מאשר בעבר, כי את ההלוואות הבעייתיות זרקנו לשוק ההון. יחד עם זאת, כמי שהפנסיה שלו מושקעות בכל אותן הלוואות של המוסדיים, קשה שלא להיות מוטרד".
תחום ההלוואות הפרטיות של המשקיעים המוסדיים נמצא בצמיחה חדה. מדובר למעשה באשראי עסקי, שמוסדי (חברת ביטוח או בית השקעות) מעניק לבד או כחלק מקונסורציום של לווים לחברה.
תחום זה עדיין חדש יחסית בישראל, שכן עד לפני מספר שנים כמעט כל ההלוואות שחילקו המוסדיים ניתנו על ידי הנפקת אג"ח. מצב זה השתנה, ובשנים האחרונות חלה צמיחה חדה בהלוואות הישירות שמעניקים המוסדיים לחברות, חלקם בשיתוף פעולה עם הבנקים וחלקם באופן עצמאי.
"המוסדיים רעבים יותר מהבנקים"
מנתוני בנק ישראל עולה כי אם לפני ארבע שנים בלבד, היקף ההלוואות הפרטיות עמד על 17 מיליארד שקל, הרי שנכון לסוף ספטמבר מספר זה כבר מגיע ל-48 מיליארד שקל. אשראי זה בא ברובו על חשבון הבנקים, שדווקא הורידו הילוך במתן אשראי עסקי בשנים האחרונות, וזאת בין היתר בגלל התחרות עם המוסדיים שהובילה לשחיקה במחיר, וגם בשל דרישות ההון שהם צריכים לעמוד בהן. תיק האשראי העסקי של הבנק התכווץ מאז שנת 2010 ב-34 מיליארד שקל, שהם 13% ל-226 מיליארד שקל נכון לסוף ספטמבר.
בבנקים מציינים כי התחרות הקשה שלהם מול המוסדיים נובעת גם מכך שהם מתחרים במוסדיים כאשר יד אחת שלהם קשורה.
"הבנקים לא יכולים להתחרות במחירים שהמוסדיים מציעים. הסיבה המרכזית לכך היא הארביטראז' הרגולטורי המטורף שיש בינינו לבינם", אומר גורם במערכת הבנקאית, ומוסיף: "למוסדיים אין דרישות של הון ונזילות לצורך העמדת האשראי, בעוד שבבנקים הדרישות רק הולכות ומחמירות".
נזכיר כי ההבדלים נובעים מכך ששני הגופים מפוקחים על ידי רשויות שונות. המפקח על הבנקים דודו זקן, והמפקחת על הביטוח דורית סלינגר.
המוסדיים לא נשארים חייבים, ומשיבים לטענות הבנקים. "הבנקים תמיד התמקדו בצד החיתום והפיקוח על ההלוואות, והרבה פחות בצד השיווק. הם היו רגילים שהחברות מגיעות אליהם. המצב השתנה. המוסדיים הרבה יותר רעבים מהבנקים, ומצליחים לקחת להם הלוואות.
"כדאי שהבנקים יתרגלו לכך שהמצב השתנה, ושזה לא מובן מאליו שכל הלקוחות העסקיים תמיד יגיעו אליהם קודם", אומר בכיר בשוק ההון, המכיר היטב את התחום.
מסלול "עוקף ועדת חודק"
אז איך קרה שתוך מספר שנים הגיעו ההלוואות הפרטיות לנתח של קרוב ל-50 מיליארד שקל? ראשית, נזכיר כי המשקיעים המוסדיים נהנים מדי חודש מזרימת כספי העמיתים, החוסכים בעיקר לפנסיה, ומחפשים אפיקי השקעה לכסף.
עד לפני מספר שנים מתן אשראי נעשה באמצעות אג"ח קונצרניות, אלא שבמשבר הפיננסי של 2008, התגלה שהמוסדיים חילקו אשראי מבלי לקחת ביטחונות או לדרוש התניות פיננסיות, ופתאום המוסדיים גילו שלחברות אין איך לפרוע את חובותיהן. התוצאה הייתה ששוק ההון נכנס ב-2009 לגל של הסדרי חוב ותספורות.
בעקבות אותו גל הקים משרד האוצר את ועדת חודק, שהגדירה סטנדרטים להשתתפות של המוסדיים באותן הנפקות, הדורשת בין היתר ביטחונות והתניות פיננסיות. בכך, היא הובילה להיעדרם של המוסדיים מהנפקות שלא עמדו באמות המידה הללו. אלא שהמוסדיים מצאו מסלול "עוקף חודק", והחלו להעניק הלוואות פרטיות לגופים עסקיים, שכן על אשראי זה לא חלו אותן מגבלות.
זאת ועוד, גם החברות וגם המוסדיים נבהלו מהפומביות שבה מתנהלים הסדרי חוב - מאבקי הכוח, הביקורת הציבורית, והעובדה שמצאו את עצמם מנהלים מו"מ דרך התקשורת. לשני הצדדים היה נוח להעביר את הדיון אל חדרי החדרים, באמצעות ההלוואות הפרטיות והלא שקופות.
באוצר לא התעלמו מהגידול החד בהלוואות הפרטיות, ולפני כשנתיים הקימו את ועדת גולדשמידט, שבחנה את הסוגיה הזו. בין היתר, המליצה הוועדה כי הגוף המוסדי יחויב בביצוע אנליזה עצמאית להלוואות הפרטיות ויצטרך לעשות בדיקה עצמאית, מדי שנה, של איכות הבטוחות ועמידה בתנאי ההלוואה.
הוועדה גם הוסיפה המלצות בנושא כוח אדם במערך האשראי, הסדרת פעילות הדירקטוריון ביחס להלוואות הפרטיות, והקמת ועדת אשראי פנימית בגוף המעמיד הלוואות כאלו.
אלא שהוועדה לא פתרה את סוגיית חוסר השקיפות, ולא טיפלה בפער הרגולטורי הנדרש מהמוסדיים לעומת הבנקים בכל הקשור למתן אשראי. כיום אין לציבור מידע אילו הלוואות ולמי נתנו המוסדיים, וגם לא מהו היקף ההפרשות, הסדרי החוב או המחיקות בגין אותו אשראי.
אמנם ככל הידוע - ונאמר זאת בזהירות, כי אין לכך נתונים - לא היו הרבה הסדרי חוב בתחום ההלוואות הפרטיות. הסיבה לכך היא כיוון שתמיד לוקח מספר שנים מרגע שניטלת הלוואה ועד שמתגלות הבעיות - ותחום זה עדיין צעיר למדי.
המוסדיים הם שחקן חיוני, שלא לומר הכרחי בשוק האשראי. הם מהווים לפחות מחצית מסך שוק האשראי (כולל שוק האג"ח), ומהווים תחרות בריאה לבנקים. מנגד, תחום ההלוואות הפרטיות מתאפיין בחוסר שקיפות מטריד. כך עולות השאלות האם הרגולטורים יתעוררו בזמן כדי לשנות זאת, או שנצטרך לחכות למשבר הבא. וגם, האם בכלל נדע שמשבר כזה מתרחש, או שההפסדים יימחקו בשקט וייבלעו בתוך מאות מיליארדי השקלים של הפנסיה שלנו.
העלייה בהלוואות הפרטיות של המוסדיים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
