שכחו את הכלכלה

1. אפשרות לרוטציה

קיימת אפשרות שתוצאת בחירות מארס 2015 תהיה כל כך מפוזרת שבממשלה הבאה תוכרז רוטציה. שאלה ראשונה בתעשיית ההימורים: מי ראשון ומי שני, בהנחה שנתניהו יסרב לחכות שנתיים בצד. נתניהו וליברמן? נתניהו ובנט? נתניהו והרצוג? הרצוג ולפיד? לפיד וליברמן? נתניהו ולפיד? הימור שני: כמה תשרוד הממשלה הבאה: שנתיים, שנה וחצי?

2. שלדון או נוני

במארס יוכרע מי יותר חזק, מרים ושלדון אדלסון או ארנון מוזס, "ישראל היום" או "ידיעות אחרונות". הדם הרע, שהוביל לבחירות, פרץ בהצבעה על חוק ישראל היום. אז הבין נתניהו שקואליציית "אנטי-ביבי" - ליברמן, לבני, לפיד והשמאל, שהעבירו עם אנשיהם בקריאה טרומית את החוק שנועד לחיסול "ישראל היום" - קמו עליו לכלותו. חשבון מנדטים נטול אמוציות הראה שבעזרת החרדים זה אפשרי. אז הוא החליט להמר על כל הקופה: או צל"ש או טר"ש. לנצח בגדול או ללכת הביתה.

3. ההימור של 2000

דצמבר 2000. ההימור אז, אידיאולוגי וניהולי כמו עכשיו, לא צלח. אלה היו ימי שני פתקי הצבעה, אחד לכנסת ואחד לראשות הממשלה. באותו חודש הכריז אהוד ברק על התפטרותו ונפילת ממשלתו. נתניהו היה אז המועמד הבולט להנהגת הליכוד. העריכו שיתמודד וינצח. הכנסת אפילו חוקקה חוק מיוחד - "חוק נתניהו" שאיפשר לו, כמי שלא היה אז ח"כ, להתמודד על ראשות הממשלה.

אבל נתניהו, שהכריז על מועמדותו ב-10 בדצמבר 2000, התנה זאת בקיום בחירות מקבילות גם לכנסת - לא רק לראשות הממשלה. אחרת, אמר, לא יוכל לנהל את המדינה. כמו היום גם אז הוא רדף אחר תנועת ש"ס, שהיתה בראשות אלי ישי, וביקש שיפזרו את הכנסת. הם סירבו. נתניהו לא נסוג מעמדתו והסיר את מועמדותו. בבחירות 2001 התמודד אריאל שרון בראשות הליכוד - ונבחר. נתניהו הפסיד כמה שנים טובות עד שחזר להיות ראש ממשלה. רק שבפעם הנוכחית, אם לא יצליח לו - הוא כבר לא יוכל לעשות קאמבק.

4. החשש לסטות ימינה

חברי הליכוד הולכים לפריימריס תוך כמה שבועות. העשיריות הראשונות ברשימה נעדרות כוכבים ושמות מסעירים חדשים. נתניהו מחפש אותם בעצם שעות אלה, בדיוק כמו שאביגדור ליברמן ומשה כחלון מחפשים אותם.

אבל, קיימת אפשרות שנתניהו, בזמן שאינו מצליח - לדבריו - לנהל את ממשלתו ובקושי לנהל את מפלגתו, ימצא מאחוריו בעשיריות הראשונות יותר ויותר מאלה המכונים "הפייגלינים". כלומר, אנשי ימין הרחוקים מהמרכז. זה אומר שנתניהו עשוי-עלול להציג בעוד כחודש וחצי רשימה לאומנית יותר, דתית יותר - רשימת העלייה להר הבית.

הבעיה היא שאם תיעלם המפלגה הלאומית ליברלית, שהיא בסיס הליכוד - יברחו ממנה אנשי המרכז-ימין, חברי ליכוד "שרופים" מסורתיים, נאמנים אידיאולוגיים. הם פשוט לא יצאו מהבית ולא ילכו לקלפיות. אפשרות נגדית: אם נתניהו יצליח להעביר את חומרת תחושת ה"פוטש", ילכד הליכוד את שורותיו וייצא בכל כוחו נגד מבקשי רעתו.

5. די לכסף השחור

אפקט הקלטות שולה זקן ופרשת אהוד אולמרט - מתחילים להשפיע. אין עוד כסף אפור בתעשיות הבחירות. שקלים ודולרים בצמצום. פוליטיקאים פוחדים לקחת. המגזר העסקי, פעם העטינים הדשנים של אנשי השלטון, פוחד לתת. בפגישות מתבקשים בעלי הטלפונים הניידים לנתק בטריות. בכסף, כמו בביטחון, עדיף שאף אחד לא יקליט; שמזכירות נאמנות לא יצברו מידע וידברו. כולם מפחדים מכולם. המגזר העסקי מוכן לתרום רק תמורת חשבוניות - נגמרו ימי הדרכים העקלקלות של העסקת אנשי קשר ותשלומים עקיפים.

6. שהכלכלה תחכה

ובעוד הכל מתברברים על בחירות, בודק הלמ"ס אם האצת ההאטה נובעת רק מ"צוק איתן" ברבעון השלישי, או שהיא פה כדי להישאר גם ברבעון הרביעי של השנה, בדרך למיתון. חוסר היציבות הפוליטית כלכלית הזניקה השבוע את הדולר, יותר נכון הורידה את השקל, וחברות דירוג האשראי כבר בכוננות בדיקה.

אחרי ששנת 2012 היתה שנת בחירות, 2013 שנת לימודים, 2014 שנת הוועדות שרק הספיקו להביא המלצות ו-2015 שוב שנת בחירות-הקמת ממשלה-שכר לימוד לשרים חדשים - השאלה הכי חשובה עכשיו היא האם הכניעה הפוליטיקה את הכלכלה או שיש לחבוטה הזו עוד איזשהו סיכוי.

7. שלטון הפקידים (1)

בארה"ב, כשאין תקציב יש Shut Down. סגירה כללית של פעילות הממשל - אין כסף, אין החזר חובות, אין השקעות, אין משכורות. בישראל לא קיים כאוס שלטוני רשמי - יש שיטת 1/12. החשבת הכללית הנוכחית מיכל עבאדי-בויאנג'ו כבר מיומנת בזה. במשך שבעה חודשים ב-2013 היא ניהלה את קופת המדינה בשיטה הזו. בכל חודש רשאית המדינה, וכל אחד מהמשרדיה, להוציא רק 1/12 מהמסגרת הקיימת בתקציב השנה הקודמת בתוספת מדד. וזאת, על פי מדרגים קבועים מראש. קדימות ראשונה לתשלום ההתחייבויות והחוזים - הלוואות, שכר, חוזי אחזקה, ארנונה, הסכמי רכש, ספקים וגם התקשרויות חדשות חיוניות ודחופות, כמו למשל טיפול במפגע הסביבתי הקשה של קצא"א בערבה או מימון אירועי ביטחון חריגים.

המשרד עובד באמצעות חשבי משרדי הממשלה והארגונים הממשלתיים. מי שרוצה פעילות חדשה חייב להגיע לוועדת החריגים במשרד החשבת, שבראשו עומד סגנה אבי גבאי, מהקשוחים והענייניים בפקידי האוצר. רק הוא רשאי לקבוע מהי התקשרות חיונית, מה גודל תקציבה ומה יכול לחכות. וכל הזמן, יום-יום ושעה-שעה, עובד סגן אחר של החשבת, אבישר כהן, על לוחות האקסל של אוצר המדינה ומקיים מעקב מדוקדק של כל רגע, כל דקה וכל שקל במערכות המידע הניהולי, בהוצאות ובהכנסות.

8. שלטון הפקידים (2)

יש כאלה שהתאהבו בשיטה הזו, העוצרת התערבות והתפרצות תקציבית שתוביל לריסוק. מצד אחד, יש כסף רק למה שצריך, אין למה שלא מוכרחים. מצד שני, החכמה היא לא להקשות יתר על המידה לא לצמצם מדי, כדי לא לעצור את המשק ולא לפגוע בסיכויי העמידה וההתאוששות.

9. מי דואג לתעשייה?

ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע, דיבר השבוע, בכנס החשבת הכללית בירושלים (ויישא דברים גם בשבוע הבא במליאת ועידת גלובס, "מבט קדימה - לנצח בסביבה תחרותית"). בלי מילה על פוליטיקה, בחירות או ממשלות, דיבר ויגודמן על "החשיבות העצומה לשמר את התעשייה הישראלית, בהיותה מפתח ביכולת המדינה לייצר, לייצא ולפתח מרכזי פיתוח סביב התעשייה".

הוא הוסיף-אמר-הזהיר: "מרכזי מו"פ ללא תעשייה הם בעלי אופק מוגבל, הם מכירת הנכס הכי ייחודי שיש לנו, הכי במחסור, במחירים של קוסט-פלוס. כשאנחנו מוכרים את המוח שלנו בקוסט-פלוס - זו כבר בעיה של מדינה".

10. דרוש חזון

אחרי שהציג שקף שזעזע את הנוכחים הזהיר (ראו גרף מצורף): "אנחנו מאבדים את היכולת התחרותית של התעשייה. ללא תוכנית ארוכת טווח עם יעדים ברורים - המגמה תימשך".

מה הדרך לצאת מזה? "הפתרון חייב להיות בשילוב בין תעשיות שבהן אנחנו צריכים להתמקד ברמת המדינה, תעשיות שיכולות להתחרות בהצלחה בזירה הבינלאומית, לבין המרכיבים בשרשרת הערך של פעילויות גלובליות בתעשיות שבהן יש למדינת ישראל יכולות לייצר ערך מוסף גבוה.

"כבר הוכח שמדינות עם מבנה עלויות אפילו יותר יקר ממדינת ישראל, כמו גרמניה ושוודיה, מצליחות לקיים את המשוואה הזו. תוכנית מתאימה, חזון ותוכנית פעולה יכולים להפוך את המגבלות שיש לנו כאן בישראל, כמו מבנה עלויות, ליתרונות.

"תפקיד המדינה הוא להוות פלטפורמה שתביא לבניית המגזרים שימכרו ויתחרו בעולם. שכן המנוע המרכזי של יצירת ערך למדינות זה רק למכור יותר ויותר מצרכים ושירותים לעולם".

 שינויים במדד התחרותיות התעשייתית