ליברמן לראשות הממשלה

אם גוש השמאל-מרכז חפץ מנדטים, אם בוז'י, לפיד, לבני, וכחלון חפצי שלטון, עליהם להעמיד בראש הרשימה המאוחדת את אביגדור ליברמן, היחיד שיכול להוות איום אמיתי על ההגמוניה של בנימין נתניהו.

לכתוב את הדברים האלה זה לא עניין פשוט. דעותיו הקיצוניות של ליברמן, תדמיתו הדורסנית ותפקודו הלקוי כשר החוץ הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל, לא עושים חשק גדול להפוך אותו לראש הממשלה הבא. אבל התמתנותו האידיאולוגית בשנתיים האחרונות, כמו גם העובדה שאין היום דמות סמכותית ומנוסה כמותו בשטח, הופכת את ליברמן לאופציה היחידה מול נתניהו. זאת, אחרי שהשטח נוקה מאולמרט, שהיה יכול להיות מועמד ראוי מאוד לולא היה שקוע עד צוואר במשפטים, ומאהוד ברק, שמבלה לא רע בעולם העסקים וההרצאות וגם אם אינו לוקה בדמנציה, עלול לטעון שלקה בה אם וכאשר ייחקר בעניין השוחד שקיבל, לכאורה, במסגרת עסקאות הנשק שבהן היה מעורב.

זה לא סוד שליברמן מכוון את עצמו לראשות הממשלה בשנים האחרונות. לכן הותיר לבנט להשתלט על שולי הימין הקיצוני וחתך שמאלה, לכיוון הקונסנזוס, ובאופן שקול ומכוון הפך לסוג של מבוגר אחראי. קילומטראז' פוליטי יש לו, אבל הבעיה היא המנדטים. עם עשרה מנדטים (לפי הסקר האחרון של "גלובס"), גם אם יצטרף לגוש ה"רק לא ביבי", הסיכוי שלו להוביל אותו קטן, כשלעבודה יש 15 מנדטים. בוז'י הרצוג הוא אדם מקסים, פוליטיקאי נהדר, ואיו ספק שיוכל להיות ראש ממשלה מצוין, לו היתה לו את הנגיעה הקטנה הזו מאלוהים, שהופכת עוד פרלמנטר מסור למנהיג כריזמטי, ולכן מעטים הסיכויים שיוכל לסחוף את הציבור אחריו מול הכריזמה הנשפכת וקול הבס של נתניהו. מצד שני, להרצוג יש את האגו הכי קטן בחבורת השמאל-מרכז, ואולי הוא ישכיל להבין שאם ייתן את המושכות לליברמן, הוא ידהיר אותו לשולחן הממשלה. לפיד, שהכריז עוד בבחירות הקודמות על שאיפתו לכבוש את הבית בבלפור, לא יכול במצבו הנוכחי העגום לרוץ לראשות הממשלה ולנצח. האכזבה של הציבור ממנו גדולה מדי. הוא יהיה ראש ממשלה, אבל לא בקדנציה הנוכחית.

לכן, צריכים אנשי "רק לא ביבי" לנסח היטב את חוקת האיחוד וליצוק בה עקרונות שגם הם וגם ליברמן יוכלו לחיות איתם בשלום: הליכה להסכם קבע עם הפלסטינים, מחויבות לתהליך מדיני, הורדת יוקר המחיה, ברית זוגיות, פתיחת חנויות ותחבורה ציבורית בשבת, ותכנית כלשהי שתטפל ביוקר המחייה. מנגנון מתוחכם מספיק, יכול לקשור לו משקולת לרגל, שתקשה עליו להיסחף לקיצוניות האיווטית המוכרת ותיתן ליתרונותיו וניסיונו לבוא לידי ביטוי.

כשחושבים על זה לעומק, ליברמן אינו גרוע יותר מביבי. אצלו, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל, הוא לא שקוע בפרנויות ויודע להחליט, לעומת נתניהו הדחיין הבלתי נלאה. גם יחסנו עם אמריקה יראו טוב יותר מהיום, כי יותר גרוע כבר אין. והעיקר, דווקא מליברמן הפנאט, הקיצוני, הימני, לשעבר לפחות, יכולה לצמוח איזושהי תקווה להתנעת המו"מ עם הפלסטינים, שמבחינתו של ביבי יכול להידחות לעד. ומה אם זה לא יעבוד? נלך שוב לבחירות. התרגלנו.