לבני לראשות הגוש

בפוליטיקה תמיד אפשר למצוא תופעות שנראות משונות, אבל לרוב יש להן היגיון פנימי כלשהו. יש לנו היום שלוש מפלגות המשתייכות למה שנקרא "גוש מרכז-שמאל". בראש המפלגה הגדולה ביותר, יש עתיד, עומד יאיר לפיד. המפלגה השנייה היא העבודה בראשות יצחק הרצוג (אני מציע לו להיפטר מהתואר "בוז'י" שאינו מיטיב אתו), והשלישית היא "התנועה" המונהגת על ידי ציפי לבני. ליש עתיד יש 19 מנדטים; לעבודה - 15 מנדטים; לצלע השלישית של לבני, רק 6 מנדטים.

למה לא לפיד והרצוג

לפיד רוצה להיות ראש ממשלה, אבל הוא עשה טעות כשהכריז על כך כאשר הציבור עוד לא היה בטוח שהוא מתאים אפילו להיות שר. הוא לקח על עצמו, יש יאמרו באומץ, יש יאמרו בחוסר אחריות, את תפקיד שר האוצר. מנהיג פוליטי צריך לסמוך בעיקר על מה שהוא יודע ורוצה. לפיד, מכיוון שכישוריו הכלכליים הם כמעט בלתי קיימים, נאלץ ללכת ולהוליך בעקבות יועציו השונים, מבית ומחוץ. וזה לא יצא טוב. לא כל כך גרוע כפי שיש המתארים זאת, אבל לא ממש טוב. מכל מקום, אם קודם לא ראו בלפיד מועמד לראשות הממשלה, לא כל שכן עכשיו.

זכות השתיקה של הרצוג

לגבי הרצוג, אני חושב שמבחינת כישוריו והשכלתו הוא יכול להיות ראש הממשלה. מבחינת יושר אישי, יש בו פגם של שימוש בזכות השתיקה בפרשת התרומות לאהוד ברק. בינתיים לא שומעים על כך, אבל בבחירות לא ישתקו לו. אבל הבעיה הקשה ביותר היא היותו של הרצוג "בלתי בחיר", ואין טעם לפרק אמירה זו לפרטים. פשוט "אין לו את זה", ועל חסרון זה קשה מאוד להתגבר.

למה לבני

על רקע זה, לבני נראית המועמדת הטובה ביותר, הייתי אומר הטבעית ביותר. כמנהיגת קדימה היא ניצחה את הליכוד בבחירות לכנסת ה-18 בשנת 2009 (28 מושבים לעומת 27). זה לא היה רק הניצחון של קדימה על הליכוד, אלא בעיקר הניצחון של לבני על נתניהו - לא עניין שם מה בכך. וזה קרה בשנת 2009, רק לפני כחמש שנים. כלומר, הפוטנציאל לעשות זאת שוב עדיין קיים. היא המנוסה ביותר מבין השלושה, מבחינת אינטגריטי ויושר אישי היא ללא דופי (ככל ש"ישראל היום" של נתניהו מנסה למצוא בה פגמים, הוא לא מצליח).

הבעיה הקטנה

מה נשאר? הבעיה הקטנה של האגו הגדול. גם לפיד וגם הרצוג צריכים לשם כך לוותר על המנהיגות, למרות שמבחינת מספר המנדטים הם עדיפים. זה לא קל לפוליטיקאי. אבל זה לא חייב להיות כל כך קשה, אם מעמידים את הגוש והמדינה לפני ה"אני".