מוטב מאוחר מלעולם לא

היום (א') בשעות הצהריים, ממש ברגע האחרון, התעשתו שם במשרדי האוצר והבינוי, ומנסים למנוע, לפחות חלקית, את אחד המחדלים החמורים ביותר בתחום הדיור לזוגות הצעירים - שנוצר בגלל המשבר הפוליטי. לפעמים גם פקידים מגלים שכל ישר, יושרה ואמירת אמת, בעיקר כשהם משוחררים מאימת שר עקשן שמנפנף הצידה עמדות מקצועיות.

כשמע"מ 0 של לפיד נפחה נשמתה בעקבות פיטוריו, נותרה רק תוכנית מחיר המטרה של השר אורי אריאל. תוכניות מע"מ 0 ומחיר מטרה הן תאומות סיאמיות, פרי הסכמה בין לפיד ואריאל, שלפיה אף תוכנית לא תצא לשוק לפני אחותה. הסכנה בהפרדת תאומים סיאמיים, כידוע, היא מוות של אחד מהם. או של שניהם.

בתוכנית מע"מ 0 היו קריטריונים סוציו-אקונומיים של זכאות, אולם במחיר השר אריאל הרחיק לכת ושבר את העיקרון הבסיסי ההיסטורי של המדינה בתחום הסיוע בדיור: שסיוע כזה יינתן קודם למי שמעולם לא הייתה לו דירה. אריאל החליט שגם משפרי דיור יכולים ליהנות ממחיר המטרה. התוצאה, שהבהילה את אנשי האוצר, הייתה שלזוגות הצעירים לא היה שום סיכוי להידחף לפרויקטים אלה.

העניין הגיע לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. הניסיון לפתור את הבעיה מתחיל בהצעה שלפיה 70% מהדירות יופנו לזוגות חסרי דיור, בניגוד לקביעתו של אריאל. אריאל עמד בפני דילמה: הוא אגר פרויקטים לקראת הרגע שבו שתי התוכניות ייצאו לדרך.

כשהתחילה המהומה חשש שלא יוכל לשווק את הפרויקטים עד סוף שנת הכספים - ואיך ייראה אחרי שהבטיח שב-2014 יציב מספר שיא של שיווקי קרקע למגורים? אריאל ויתר והסכים להכנסת תעדוף של חסרי דירה גם במחיר המטרה. עכשיו נשאלת השאלה: למה נדרש משבר כזה כדי להכניס קריטריון בסיסי כ"כ לפרויקטים ממשלתיים?

יש גורמים באוצר ובמשרד הבינוי שמתחילים לחשוב ברצינות על מה שנטען ב"גלובס" שוב ושוב: בידם כלי הקרוי "מחיר למשתכן", עם קריטריונים סוציו-אקונומיים שעברו את מבחן בג"ץ, מבנה מכרז הגיוני שבו הנחה גדולה במחיר הקרקע, מכרז שבו קבלנים מתמודדים על פרמטר פשוט שהוא גובה המחיר למ"ר שיבקשו מהזכאים לסיוע. חבל על הזמן שבוזבז בגחמותיהם של שרים שממציאים מחדש את הגלגל, אבל מוטב מאוחר.