ועדיין... הייתם שמים את הכסף נגד מכבי ת"א?

1. בואו לא נתבלבל: מכבי ת"א היא עדיין הפייבוריטית הגדולה לזכות באליפות ליגת העל לעונת 2014/15. המסורת, עומק הסגל, הקהל העצום שמלווה אותה לכל משחק בית, חוץ ורדיוס - כל אלו אלמנטים שנעדרים מאמתחתן של יריבותיה לתואר - ב"ש וק"ש. אבל מצד שני אי אפשר להתעלם מהסדקים שמתחילים להתגלות במה שהייתה בשנתיים הקודמות חומת בטון.

הנה בקע שמכבי טרם חוותה בעידן הג'ורדיז: הגנה חדירה. מתוך 18 משחקים שקיימה העונה (כולל הדרבי המפוצץ, כולל באירופה), היא ספגה ב-13. מילא בית"ר הלוחמנית של קורצקי - אבל אפילו הפועל רעננה, קבוצה שמדורגת במקום ה-11 בליגה, ספגה כמו מכבי אחרי 12 מחזורים. בעונה הקודמת עם פאולו סוזה על הקווים, לקח למכבי 17 מחזורים להגיע ל-13 ספיגות. ב-2012/13 עם אוסקר גארסיה - 15 מחזורים.

אינטואיטיבית, למרות כל שינויי התפישות הטקטיות בין המאמנים - קשה להבין איך דבר כזה קורה. הרי מדובר על כמעט אותם שחקני הגנה, כמעט אותו קישור אחורי. מה הפך אותם פתאום לגבינה שווייצרית? ובכן, בשחקני כדורגל לא מוזרקים חומרים משמרים. קרלוס מודל חורף 2014 לא דומה בכלום לגרסא המוקדמת של עצמו. אתמול (ב'), במשחק סביר של הספרדי - הכל נהרס לו בתוספת הזמן, כשהשאיר את הסגירה של עומר אצילי ליואב זיו בזמן שהוא לא סגר כלום.

למכבי עדיין יש את ההתקפה הטובה בארץ בניצוחו של הפנומן זהבי. יש נטייה לחשוב שהכדורגל נוטה לתגמל את הקבוצות ההתקפיות, או כמו שפאקו אמר מוקדם יותר השנה, "מעדיף לנצח 2-5 מאשר 0-1". עובדתית, זה לא נכון: מאז 1990/91, רק 56% מאלופות ליגת העל היו הקבוצות שכבשו הכי הרבה שערים בליגה. וגם אם זה היה נכון - הרי שב"ש נושפת קרוב-קרוב בעורף של מכבי העונה בכל הקשור ליכולת כיבוש.

בואו לא נתבלבל: מכבי ת"א היא עדיין הפייבוריטית הגדולה לזכות באליפות ליגת העל לעונת 2014/15. עדיין יש לה את זהבי (צריך להיות לא שפוי כדי להמר נגד הווינר הכי גדול בתולדות הכדורגל הישראלי, בטח כשהוא בדרך לעונת שיא אישית). למכבי יש עוד אקס-פאקטור שאסור לשכוח: מבלי לזלזל ברוחב הכיס ובמהלכים שיעשו אלונה ברקת ואיזי שרצקי - אם יש משהו שיכול לקנות למכבי אליפות שלישית ברציפות זה מיטש גולדהאר. תמורת הכסף הנכון, הוא יכול בינואר 2015 לעשות מעשה ינואר 2013 - אז החתים במכבי שני שחקנים ששינו את כל התמונה: אחד ראדה פריצה, השני ערן זהבי. הפעם כנראה יספיקו בלם ומגן.

2. גם לבית"ר כדאי לא להתבלבל היום: השמחה המוגזמת אמש בעקבות שער שוויון מקרי על הבאזר מעידה עד כמה המועדון המפואר הזה נמצא בנסיגה מתמשכת. מאז 1987 זכתה בית"ר בשש אליפויות, בדיוק כמו מכבי ת"א. אבל לעומת מכבי איקאה - בית"ר כיום דומה לחנות רהיטים דהויים בשוק הפשפשים. המערך איתו עלה אתמול מנחם קורצקי הוא כנראה פורץ דרך בכדורגל העולמי: 3 בלמים, 0 חלוצים. על הלוח אפשר לשרטט את זה כ-5:5:0. לקורצקי אין ברירה: הוא משחק עם הכלים שנתן לו בעל הבית. לעומת גולדהאר, אלי טביב - אם בכלל יורשה להישאר כבעלים בבית"ר (החודש אמור להתקבל גזר הדין בפרשת הקטין) - הוא באסטיונר שוול-מארטים וסמארטס-סנטרס הם כמו מציאות אלטרנטיבית עבורו. כך שעם כל הכבוד למאור הקטן שנדלק לו איכשהו אתמול - עד שלא תמצא את הגולדהאר שלה, ובינתיים היא אפילו לא החלה בשלב החיפושים - המנורה של בית"ר תמשיך להיות כבויה.

3. דווקא אחרי שלושה הפסדים רצופים ופאניקת ירידת ליגה שמתחילה לחלחל למערכת, תזכורת קטנה: להפועל של איל ברקוביץ', עם סגל מעורר רחמים (הרמוני איקנדה, בלם של 2,000 דולר בחודש כמו שסיפר ברקוביץ' - נראה בדיוק כמו בלם של 2,000 דולר בחודש), יש 15 נקודות ב-12 מחזורים (שהיו יכולים להיות לפחות 16 אילולא אותו דרבי). להפועל של רב"ש, עם ורמוט-שכטר-דמארי ותקציב צפונית מ-50 מיליון שקל - היה בשלב הזה אשתקד 19 נקודות.

4. עם כל ההיסטריה המערכתית סביב "האלימות" הפושה במגרשי הכדורגל (מעניין שדווקא בכדורגל הספרדי המתורבת, הדליקטסן של תייר הספורט הישראלי, נרצח בחודש שעבר אוהד), והוועדות הממלכתיות, הכנסים, דיוני החירום בכנסת, החקיקות, פואד, שמואד - על הציבור אי-אפשר לעבוד: ליגת העל נמצאת בשיא כוחה המיתוגי. עם 76 אלף אוהדים שמגיעים למגרשים במחזור ליגה אחד, שיא כל הזמנים - אי אפשר להתווכח.